בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime

Keep Breathing

⚠אזהרת טריגר⚠: התקפי חרדה.

"אתה לא יוצא למשימה הזאת בלעדי ג'ינקו." נשמע קולו, מצווה על הוורטיגר שישב בשקט על הספה, מסיח את תשומת הלב שלו אל שחור השיער. 

"על מה אתה מדבר?" ענה להצהרתו לבן השיער, מזדקף במקומו. "המשימה הזאת בשבילי, מה היא בכלל שאתה כל כך רוצה להצטרף אליה?"

"דבר ראשון אני מצטרף, זה לא שאלה בכלל, אתה לא תעמוד בזה לבד." אקטגווה התחיל מתיישב על הספה האפורה לידו נשען קלות לעברו "דבר שני המשימה הזאת מסוכנת מידי בשבילך לבד, אין לי מושג מי זאת ה-"אטסוקו" הזאת, לא פגשתי אותה אישית, אבל לומר לך ללכת למשימה הזאת לבד, זה בהחלט רצון עז שתסבול." בשלב הזה אקטגווה כבר לא נשען מעט לכיוונו אלה כיתר אותו בפינת הספה, לא נותן לו פרצה לברוח.

"אתה בטוח מגזים." אטסושי אמר, שם יד אחת על הפנים של אקטגווה כדי להרחיק אותו ממנו מעט, דבר שרק עצבן את שחור השיער. אקטגווה לקח את חבילת הדפים והושיט אותה לאטסושי לקרוא, צופה בו מתיישב בחזרה ורואה את האישונים שלו מצטמצמים אחרי שורות בודדות ואת הנשימה שלו נעשית כבדה יותר ויותר מרגע לרגע בזמן שהוא ממלמל לעצמו "לא, לא לשם, רק לא לשם."

"אתה מבין ג'ינקו-" התחיל אקטגווה אך עצר כשקלט שהחרדה השתלטה על החבר (boyfriend) לבן השיער שלו ושהנשימה שלו הפכה לשטוחה עד כדי לא קיימת "אוי, ג'ינקו, תתאפס על עצמך!" צעק בזמן שהוא מטלטל את כתפיו של היושב מולו כדי להוציא אותו מהתקף החרדה שלו, הנשימה של אטסושי חזרה כעבור כמה שניות מהטלטול המהיר אך העיניים שלו הראו שהוא עדיין עמוק בתוך התקף החרדה שלו. 'אין לי אופציה אחרת.' אקטגווה חשב בזמן ששחרר את כתפיו של לבן השיער וקבר אותו בחזה שלו בחיבוק עמוק, לוחש לו דברים מרגיעים ככל יכולתו. זה לא שהוא שנא את הפעולה האינטימית, הוא פשוט לא היה מתורגל והיה צריך להתאמץ כדי להראות את האמפתיה שהשני היה צריך.
אקטגווה אישר לאטסושי שהוא נמצא איתו ושהוא לא הולך לשום מקום עד שהרגיש את הוורטיגר נרגע בין זרועותיו ואת נשימתו נרגעת ומתאזנת.

אקטגווה חיכה עוד כמה דקות עד שאטסושי נרגע מספיק בשביל ללכת להתקלח, משאיל בגדים ללילה מאקטגווה ששלח את בגדי היום יום שלו לכביסה בזמן שלבן השיער התקלח. אחרי שיצא מהמקלחת נרדם כמעט מיד על אקטגווה שקרא את ההמשך של הדפים שאטסוקו הביאה, וליטף את השיער הלבן של אטסושי בזמן שישן מותש עליו, ואי אפשר היה להאשים אותו, המשימה מחר בהחלט תהיה קשה לו וההתקף החרדה שקדם לה לא עזר.

אחרי שסיים לקרוא את הדפים, הרים את אטסושי והניח אותו במיטה שלו, מצטרף אליו מספר דקות לאחר מכן, אחרי שהלך לצחצח שיניים, לומר לילה טוב לגין ולהסביר לה בערך את מה שקרה ושיעדר כמה ימים בגלל עבודה. לאחר שכיבה את האורות החלשים בחדר, הצטרף למיטה ליד אטסושי ונרדם, מרגיש את אטסושי מושיט לעברו את זרועותיו מתוך שינה לתמיכה. מתעורר מספר שעות אחר כך מקרני השמש שחדרו לחדר שלו.