השיער השחור של סאיורי והפרווה העדינה של תכונתה, 'הציידת הלילית', הועף בפראות הצידה כאשר הוורטיגר העטוף בראשומון חתך את דרכו דרך רשת חוטי המים הבלתי ניתנים לקריעה, ונכנס לזירה הפרטית שלהם, מסתער לכיוון אמו עם מבט חודר בעיינים. שתי הבנות קפאו במקומם, ולא צריך להיות גאון בשביל להבין שלא רואים חוטים בלתי ניתנים לקריעה נקרעים כאילו היו עשויים מנייר כל יום, אבל דבר כזה היה כלום בשביל טפריי הוורטיגר, היכולים לחתוך דרך כל חומר כאילו הוא עשוי מחמאה ולפרק כל יכולת למרכיביה הבסיסים.
האגרוף של אטסושי פגע בסאיורי בצד הצלעות והעיף אותה לכיוון מלכודת החוטים של אטסוקו שכלאה אותה מיד בתוכה, בזווית מסוימת, היא נראתה כמו מומיה מעוכה.
שני האחים נחתו על הרצפה, אטסוקו בצורה קצת חיננית מאטסושי שנפל חסר הכרה מאיבוד דם. אקטגווה תפס אותו שנייה לפני שהוא נחת על הרצפה, נעזר בראשומון. "חשבתי שחתולים תמיד נוחתים על הרגליים." לחש בשקט אבל לא מספיק בשקט, מקבל מבט עצבני מאטסוקו שהלכה לעברו.
בגלגול עיניים אקטגווה הוריד את אטסושי לרצפה, נותן בחשד מסוים לאחותו לטפל בו. לא שאין לו ידע רפואי, בכל זאת הוא מתנקש. הידע שלו לא יכול להסתכם ב- 'כמה זמן לוקח למות מפגיעות כדור באזורים מסוימים בגוף'. הוא רצה להרגיע את אחותו של אטסושי שנראתה היסטרית והייתה צריכה שליטה במשהו. ברגע זה, השליטה הייתה לטפל בחבר שלו והוא לא מצא את זה בעייתי יתר על המידה.
"הפצע ברגל שלו הרבה יותר עמוק ממה שחשבתי." מלמלה אטסוקו, בתנועה מהירה, היא קרעה חתיכה מהחצאית שלה וחבשה את הפצע המדמם של אחיה, מיישרת את הרגל הפצועה על מקל שמצאה.
"יש רק עוד בעיה אחת." אמר אקטגווה.
"ומה היא?" אמרה אטסוקו, מצפה להערה סרקסטית מאקטגווה, כתגובה, הוא פשוט הצביע לכיוון הילדה עם השיער הכחול כהה שמעולפת על הדשא.
"אטסושי מצא עוד ילדה בעייתית לטפל בה," לחש, שוב פעם, לא מספיק חלש. הוא באמת צריך לעבוד על הטונים שלו.
"למה אתה מתכוון?" שאלה אטסוקו בטון ארסי. מצפה להערה לא במקומה מהמתנקש.
"הילדה בת הארבע עשרה שכנראה ראית בסוכנות, קיוקה, הייתה מתנקשת לשעבר של הפורט מאפייה עד שאטסושי לקח אותה לסוכנות וטיפל בה כדי לתת לה הזדמנות נוספת. היא הייתה אסירת תודה אליו אבל היא הביעה את זה בדרכים... מיוחדות." הגבה של אטסוקו עלתה והוא המשיך. "מיוחדות כמו לרצוח שני שוטרים שהתקרבו יותר מידי כשהוא היה פצוע. לקח לו בערך חודשיים עד שהיא הצליחה להתאפס על עצמה ועכשיו הוא מצא לעצמו לעצמו עוד אחת לטפל בה."
אחרי כמה דקות והרבה הערות עוקצניות בין השניים, סאיורי, או בשמה החדש, המומיה המעוכה, חזרה להכרה, והיא הייתה הדבר היחידי שהצליח עד כה לגרום לשניים האלו לריב. אטסוקו הורידה את המחסום של החוטים מהפה שלה כדי שהיא תוכל לענות.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
