"אז היי גין,
מעולם לא חשבתי שאני אפתח מכתב ככה אבל אם את קוראת את המכתב הזה כנראה שכבר מתתי, ועדיף שכך כי אם תקראי את המכתב הזה לפני, אני בחיים לא אצליח להסתכל לך בעיינים שוב פעם וכנראה שאמות מבושה.
אז כדי להתחיל, אני חושבת שמגיע לך לדעת את האמת סוף סוף.
בצורה הכי בוטה.
אני מאוהבת בך.
אני הייתי במשך שנים, ואם היה לי עוד זמן, הייתי מאוהבת בך לעוד שנים רבות.
את נגעלת? את תוהה למה? את תוהה איך?
אבל לא משנה איזה שאלה תשאלי יש לי רק תשובה אחת.
אני התאהבתי בך,
פשוט ככה.
אני לא יודעת למה,
אני לא יודעת איך,
אבל זה פשוט קרה.
בגלל שזו כנראה לא תשובה טובה או מספקת,
ובתור המפקדת שלך, את מצפה ממני לאחת כזאת והסבר קצת יותר מפורט,
אני פשוט אספר לך הכל,
את כל הסיפור מנקודת המבט שלי ואולי תמצאי את התשובה שאת מחפשת בסיפור הזה.
.
אני לא אשכח את הפעם הראשונה שפגשתי אותך.
זה היה כשהייתי בת חמש עשרה בערך.
עברתי ליד כמה חדרים במבנה של הפורט מאפייה בדרך למשרד של מורי והדלת של אחד מהם הייתה פתוחה. את היית בחדר הזה.
אני לא יודעת באמת מה עשית שם או מה הייתה המטרה לזה אבל אני יודעת דבר אחד.
את היית מהפנטת.
העיניים שלי ננעלו עלייך ולא הצלחתי להוריד אותן ממך.
את היית הכל.
נחושה וחזקה,
רגועה ובטוחה בתנועות שלך,
מטילה צל כבד אבל בו זמנית מעלימה כל זכר אליך כמו מתנקשת מהמעלה הראשונה,
יפיפיה וחיננית כאילו את לא רוצחת אדם מול עיני כרגע,
ולא יכולתי לעצור את עצמי מלהעריץ אותך, רק מהמבט היחיד הזה, מהשנייה הבודדת הזו, מהרגע הזה.
לא הצלחתי להתיק את העיינים שלי ממך, לא משנה כמה ניסיתי.
וכשאני חושבת על זה עכשיו, מעולם לא באמת רציתי.
המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש הייתה שאת כמו ברבור, ברבור שחור.
היית יפיפיה ומהפנטת בצורה בלתי מעורערת.
אכזרית אבל מלאת חן.
ממכרת אבל מורעלת, מסוכנת.
דבר והיפוכו.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Ciencia Ficción"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
