היו שם יותר אנשים משטויה ציפתה לראות במפגש של ארגון שבגלוי תכנן להרוס עיר שלמה, אבל הגילדה כמו הגילדה, תמיד מלאה בהפתעות.
לא מתעכבת לשנייה נוספת, טויה חקרה את המתחם תוך כדי תנועה.
זה ברור שזה לא היה הבית שלהם, הנאקג'ימה לא היו מסתכנים עד כדי כך.
במרכז המתחם המפואר עמדה במה גדולה, וילון בצבע לבן עם עיטורים זהובים מוסט לצדדים חושף להקה שניגנה מנגינות קלאסיות. מתאים לאווירת העושר ששכנה שם.
בתור מישהי שגידלה את עצמה ועוד שתי בנות בכוחות עצמה ברחובות והביאה פרנסה בעזרת רצח, היא מעולם לא הייתה חושבת על אירוע כזה אבל היא לא יכלה לשפוט, היא ברחה מזה.
מצדי הבמה היו שני גרמי מדרגות שיש מפותלים, מתחתיהם היא ראתה דלתות עץ גדולות עם סמל לא ברור עליהן, 'כנראה שירותים.' חשבה והמשיכה לבחון.
מצדי החדר עמדו שולחנות כיבודים מלאים בכל טוב, באופן לא מוסבר, האחד השמאלי היה ריק יותר ולכן אימצה אותו כנקודת הפגישה שלהם.
מזווית העין שלה היא ראתה את אקטגווה נכנס לאולם והנהנה לעצמה, הכל בינתיים הולך חלק.
מדרגות השיש הוביל לקומה שנייה בה נראו ארבע דלתות מפוארות למראה, 'כנראה חדרי הלבשה האישיים שלהם'. התיאוריה שלה הוכחה כאשר היא ראתה שתי עובדות פורסות וילון תחרה סביב הקומה העליונה, מעמעמות את הראיה של המתרחש בקומה בכל אזור חוץ מהמדרגות שבו הווילון הוסט לשני הצדדים, מאפשר מעבר.
מאחורי המדרגות היא ראתה מלצרים יוצאים וחוזרים, מחלקים משקאות בכוסות גבוהות, לכן הניחה שהמטבח נמצא שם.
שרשרת המחשבות שלה נקטעה על ידי טפיחה קלה על הכתף שלה, עוצרת את האינסטינקט לשבור לאדם הזה את היד במידיות, טויה הסתובבה בחיוך, אומרת בקול עדין ומתוק "שלום לך, רצית משהו?" בעודה מסתובבת באיטיות כדי לא ליצור חשד מיותר.
מולה עמד בחור שנראה גדול ממנה בכמה שנים והושיט לעברה את ידו, "שלום גם לך גברתי, האם יורשה לי לרקוד עמך?"
כל האינסטינקטים שלה צרחו עליה שהיא צריכה להתמקד במשימה אבל למרות זאת היא הנהנה, מבינה את הסיטואציה החברתית.
רק אז שמה לב שהלהקה עברה לשיר אחר.
במבט חטוף הנהנה לאקטגווה ולקחה את ידו של הבחור מולה, נזכרת שהיא לא לבושה כמו עצמה אלא כמו הטויה שאמא שלה בנתה לעצמה.
היד על האגן שלה הרגישה לא נכונה אבל למרות זאת היא חייכה והתחילה לרקוד איתו לצלילי המוזיקה הקצבית. בעודה מסתחררת וממצה כל שיעור ריקוד שאי פעם היה לה בחינניות היא המשיכה לסקור את החדר עד שעינייה ננעצו על שתי דמויות שבאופן חד משמעי היו בולטות יותר מהשאר.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
