צעדים של אנשי אבטחה התקרבו לעבר טויה ואקטגווה, דזאי שנעלם לפני כמה דקות לא נראה בשום מקום.
בתנועה מהירה אקטגווה הגניב לאטסושי מבט עצוב. "ניצחת לבינתיים."
הצעדים שלו התרחקו והרבה אחרי שהוא התחיל לברוח, הרבה אחרי שהוא נעלם וקפץ דרך אחד מהחלונות, טויה ישר אחריו, אטסושי הבין מה באמת קרה. הוא פשוט עמד קפוא, כבר מתגעגע לחבר שלו. הוא רצה אותו לידו, הוא רצה להיות ביוקוהאמה איתו. הוא רצה לחבק אותו ובחיים לא לשחרר, הוא לא רצה שכך הנשיקה הראשונה שלהם תהיה- חטופה ומתנצלת, שבה הוא היה צריך להעלם בסופה.
למרות כל זאת, הוא אהב אותה. הוא נצר אותה בליבו, ועכשיו לאחר שהיא נעשתה, הוא לא היה מחליף אותה לעולם בשום נשיקה אחרת.
יד נגעה בכתפו, היד של אטסוקו, ומילים נשמעו ברקע אבל לאטסושי לא היה אכפת, הוא רצה את אקטגווה לידו. הוא אפילו לא הבין כמה הוא מתגעגע אליו עד השנייה שבה הוא היה לידו.
מאבד את כל הכוח שהיה לו, אטסושי צנח לרצפה, הברכיים שלו מוותרות כמו המעצור בעיניים שלו.
"תחזור." לחש לאוויר.
"בבקשה- תחזור."
.
טויה ואקטגווה עוד לא הספיקו לנחות מהצד השני של החלון לפני שאנשי האבטחה כבר התחילו לנהור לעברם מהצד השני של המבנה, ובלי טיפת היסוס, טויה אחזה בזרוע של אקטגווה וגררה אותו לצד הנגדי.
"את יודעת לאיפה את רצה?"
"לא."
מרגיע במיוחד אבל לא הייתה להם ברירה אחרת.
אבל הם לא יכלו להמשיך לרוץ לנצח. אנשי האבטחה התקרבו אליהם בקצב מופתי והנעליים הכבדות של אקטגווה ונעלי העקב של טויה רק האטו עליהם.
"לזרוק עליהם את אחת מהנעליים שלי?" אקטגווה שאל בלהט הרגע, מצפה לאישור מידי מטויה.
"מה לעזאזל אקטגווה?!"
"אמרת שהן מתפוצצות, לא?!"
"זה לא יספיק, חומר הנפץ לא חזק מספיק והתעלול הזה רק יבזבז לנו זמן."
"אז יש לך רעיון יותר טוב??" לשמע המילים הללו טויה כמעט עצרה, מסתכלת במבט ברור מאוד על אמת היד שלה ואז על האחוזה שממנה הם בורחים.
"לא." ענתה בתבוסה ועצרה במקומה, מוכנה להוריד את אנשי הביטחון בעצמה ושולפת סכין קטן מכפלי החצאית שלה.
אך היא מעולם לא הגיעה לכך. במשב של שיער שחור, דמות התייצבה מולה וחריקת בלמים נשמעה מאחוריהם.
"תיכנסו! עכשיו!" דזאי צעק עליהם מהחלון הפתוח של הרכב והשניים לא חיכו שנייה אחת כדי לקפוץ פנימה.
"אני אטפל בזה טויה-סאמה, קבלי את זה כסליחה ממני." קול קטן קרא מאחוריה וטויה פגשה בחיוך המתנצל של סאנה שוב פעם.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science-Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
