רוח קרירה נשבה במדשאות האימונים של המצודה, מבלגנת את השיער של הקבוצה שישבה על הקרקע, מחכה להסבר על אימון התכונות. יום לאחר מיון התכונות, הסיבה שהם נמצאים באי צפויה סוף סוף להתחיל, אם לא אטסוקו שביקשה שיחכו חמש דקות נוספות למקרה וג'ייד תחליט שהיא רוצה להגיע, אך בהיעדר הנוכחות של כתומת השיער, אטסוקו התחילה בלעדיה.
"אנחנו נתחיל בדו קרב עם זוגות שנקבעו מראש לפי התכונות שלכם, הרי הדרך הטובה ביותר למתוח את היכולות לקצה גבול היכולת שלהן היא לשים את עצמך בסכנה." אטסוקו הסבירה את הבחירה שלה, מסתכלת על אטסושי לשנייה לפני שממשיכה. "הזוג הראשון יהיה לואיס ואליסה, צריך לעבור מיקום בשביל שתוכלו להילחם כראוי, נכון?" אטסוקו המשיכה בטון סטטי ככל שיכלה, מנסה להתעלם מהמבטים המופתעים שקיבלה.
"אטסו- נקאג'ימה-סנסי, את בטוחה לגבי זה?-" לואיס התחיל לדבר, מסתכל על הבלונדינית הקטנה בת הארבע עשרה שהוא אמור להילחם בה בעיניים פעורות.
"-אל תזלזל באליסה לואיס." אטסוקו ענתה לו בחדות.
"זה לא קשור לזלזול אטסוקו, אני לא רוצה בטעות-" הנער הרוסי המשיך ונקטע שוב פעם בעודו מנסה לשנות את דעתה של לבנת השיער ולתת לילדה שקטנה ממנו בשלוש שנים ונראת צעירה בהרבה יותר להילחם באדם אחר.
"-אז אל. עכשיו קחו את הנשקים שלכם ובואו נעבור לאזור אימונים פתוח בשביל הקרב הזה."
הקבוצה החליפה מבטים בניהם, תוהים לגבי הבחירה של האחים לתת לקטנה ביותר בקבוצה, זאת שנראת כאילו משב רוח חזק מידי יוכל לשבור אותה להיות השותפה לדו קרב של אחד מהבנים האתלטים יותר. בעוד שניהם מרימים את כלי הנשק שלהם שהונחו אחד ליד השני, שתי קשתות ואשפות חצים, לואיס לחש לאליסה 'סליחה' בשקט, הבלונדינית מחייכת אליו בעצב כתגובה.
במעבר מהיר לאחד מאזורי האימונים השונים, הקבוצה ניצבה עכשיו בשטח ההררי, אטסוקו מורה לשאר המתלמדים לעבור לאזור בטוח שבו הם יוכלו לצפות ולאליסה ולואיס להתפצל לשתי גבעות שונות.
"יש לכם עשרים דקות עד שהקרב יוכרז כתיקו, תילחמו בחוכמה." אטסושי אמר לשני המתבגרים. מסמל להם להתחיל את הקרב באותו מבט קר שהיה לאטסוקו. הוא קיווה מאוד שהיא צדקה בנוגע לאליסה.
"לשניהם יש תכונות שלא מוגבלות בדבר בשטח ההרי, הם הצירוף המושלם לדו קרב. תסמוך עליי."
אטסושי צפה בעיניים פעורות בקרקע ניתקת מתחת לרגליים של אליסה ובלואיס מתרומם לאוויר על משטח דמוי קרח. 'בבקשה אל תטעי אטסוקו.'
אליסה לא הייתה הטיפוס שמדבר הרבה, בהחלט לא צועק או מתנהגת באגרסיביות. יושבת בפינה בשקט המוזר שלה. לכן, כאשר הצרחה של שם התכונה שלה הגיע לאוזניו של אטסושי, השיער שלו סמר במידייות והוא קפא במקומו. כמעט ולא שומע גם את לואיס צועק את שם התכונה שלו באותו רגע.
YOU ARE READING
בונגו סטריי דוגס/ the other Nakajime
Science Fiction"אטסושי-קון!" נשמעה צעקה מפיו של דזאי "יש לך בקשת עבודה!" וכך הסיפור התחיל, ביום רגיל ביוקוהאמה, שאף אחד לא ציפה שיקרה בו שום דבר מיוחד חוץ מגשם קל, אך השמיים הבהירים המתכסים בעננים היו מלאים בהפתעות רבות יותר משאטסושי יכל לדמיין כאשר נערה בעלת שיער...
