‏המתנקשת

פרק 3

לוקה

"לוקה!" דנילו נכנס בסער אל משרדי ומבטו לא ‏מווסר טובות.
"דבר" אני דורש.
"בנחמין חוסל ממש לפני שעה וחצי והראש שלו לא היה שם." מה לעזאזל?!
מי הבן זונה שעשה את זה?!
"איפה זה קרה?!" דרשתי לדעת.
"בדירה שלו. זה לא יאומן,לוקה. מה פאקינג קורה כאן?!" דנילו מעביר את ידיו בעצבנות בשערו ומתהלך מצד לצד בחדר.
אני מטיח את אגרופי על השולחן בכוח רב מדי,מה שגורם לחצי מדברים לעוף ממנו.
"בן זונה" אני ממלמל ומעביר את ידי בשערי.
"מה אנחנו עושים,לוקה? זאת פעם שנייה שהורגים לנו מישהו" אומר דנילו בכעס.
הוא צודק.
יש מישהו שם בחוץ ששם ‏את הכוונת שלו אלינו ואני חייב לגלות מי זה.
אבל פאק.
זה יכול להיות כל אחד,יש לי מלא אויבים.
"דנילו,לך אל מסימו ותבדקו בשבילי את מצלמות ‏האבטחה בבניין של בנחמין. ותברר לי מיד מי זה יכול להיות או רמז שיכול לקחת אותנו לאיזה כיוון" אני נוהם.
דנילו מהנהן,"סמוך אלי. אני אמצא את הבן זונה הזה" דנילו מחייך אלי חיוך אכזרי.
הוא מתכוון לצאת מהמשרד שלי אך נעצר ‏באמצע הדרך אל הדלת.
"אהה,לפני שאני הולך. המחסל היקר שלנו ‏השאיר לנו משהו" דנילו פותח את הג'קט שלו ומוציא משם ורד לבן שעליו דם יבש.
"מה זה,לעזאזל?" רמתי לכיוונו גבה שואלת.
דנילו הניח את הורד על השולחן שלי ואני בחנתי אותו.
"כנראה שזה ‏מסר או משהו כזה" ממלמל דנילו.
"תברר לי מי מהמחסלים ‏משאיר ורד,ברור" אמרתי בקול נוקש.
"אני ‏אברר" אומר דנילו ויוצא מהמשרד.
אני עובר את השולחן שלי והולך ישר אל הבר הקטן שיש לי במשרד.
מוזג לעצמי כוס וויסקי,מקרב אותה לשפתיי ומרוקן אותה בבת אחת.
אני לא מאמין שבנחמין מת,הוא היה השומר הכי טוב שלי כבר יותר מ11 שנה.
הוא היה החייל הכי חזק שלי מי הבן זונה שהצליחה בכלל לחסל אותו ועוד לחתוך לו את הראש.
ולמה המחסל שלו היה צריך לקחת בכלל את ראשו?
משהו מכל זה לא נראה לי הגיוני בכלל.
אבל אין הגיון במאפיה.
עיניי שוב ננעצות בורד שנמצא על שולחני.
יש משהו מאחורי הורד הזה.
אני עדיין לא יודע מה זה אבל אני יגלה.
צלצול הטלפון שלי קוטע את מחשבותיי.
אני חוזר לשולחן שלי,מביט אל הצג של הטלפון ושמו של סימון מופיע עליו.
רק הרוסי הזה היה חסר לי עכשיו.
לחצתי לענות ושמתי אותו על רמקול.
"מוזלנוב,במה זכיתי הכבוד לקבל ממך שיחה?" עניתי בקול עמוק.
"שלום גם לך,פיזאנו. מה שלום ‏אח שלך,דנילו? אתה מודע לזה שאנחנו בהפסקת האש עכשיו,כן?" אני מעביר את ידי בשערי וזעם עובר בתוכי.
אני מת להרוג את הבן זונה הזה.
מצידי לשרוף את כל הרוסים האלה.
"מודע" עניתי בטון מאיים.
"אז למה דנילו מסתובב באזורים שלי ‏בניו-יורק? אתה יודע שזה לא מקובל עלי, פיזאנו. עוד לא נפגשנו בשביל לדבר בכלל על עיסקה שלנו וכבר אתה משחק בי?" אני לא מאמין על דנילו.
פאק.
הוא יודע במפורש לא להתקרב לאזור של הרוסים.
מה עובר לו בראש,לעזאזל.
"מה אתה רוצה,מוזלנוב?" שאלתי בכעס.
"להיפגש. הגיע הזמן שנשב על כמה דברים" הוא אמר ונתק את השיחה.
הייתי קרוב מלהטיח את הטלפון על הקיר.
אני לא מאמין שאני הסכמתי לעשות עסקה עם הרוסים.
"‏קאצו!" לבסוף הטחתי את הכוס על קיר והיא נשברה ‏לרסיסים קטנים על הרצפה.
אני הולך להרוס אותם גם עם זה אומר שאני ‏אצטרך להתחתן עם הבת של מוזלנוב.
אני מקווה שהיא יודעת איך לזדיין כי אני הולך לזיין אותה כל כך חזק עד שהיא לא תוכל לקום יותר לעולם.