‏המתנקשת

פרק 24

לוקה

"מה הולך פה?" אני נכנס לחדר העובדה שלי כשאני רואה את מרקוס עומד מול השולחן כשהוא מביט על ‏קופסא גדולה שמונחת על עליה.
"מה זה?" אני שואל כשגם אני נעמד מול הקופסא החומה והסגורה.
"אנחנו לא יודעים. אבל יש לי הרגשה לא טובה בקשר לקופסא הזאת" ממלמל לידי דנילו.
"‏הגיע עם זה עוד משהו?" שאלתי.
"כן. פתק קטן היה דבוק עליו" אומר מרקוס ומושיט לי את הפתק.
אני פותח את הקיפול של הפתק עד שעיניי נתפסות על כתב יד שכתוב בתוכה.

אני מקווה שתהנה מהמתנה שלי,פיזאנו.

לא היה כתוב ממי נשלח הקופסא אך יש לי הרגשה שאני יודע ממי זה.
"תפתח אותה" דרשתי ממרקוס.
מרקוס ודנילו נעצו בי מבט חושד.
"מי מזה? אי אפשר סתם ככה לפתוח אותה" אומר דנילו בעצבנות.
"תפתח אותה,מרקוס. אני לא יבקש שוב" דרשתי.
לבסוף מרקוס נעמד מול הקופסא,אוחז בידיות של הקופסא ופותח אותה.
"קאצו! מה זה הריח הזה!" מתלונן דנילו כשהוא מניח את ידו על האפו במהירות.
אני ממשיך להביט על מרקוס כשתוך כדי אני מתעלם לגמרי מריח ‏המסריח והרקוב שמקיף אותי.
עיניו של מרקוס נפערות אך מבטו רצחני.
אני מתקדם לעמוד מולו ומביט לתוך הקופסא.
לא ‏ציפיתי אחרת.
‏באמת תהיתי מתי ישלחו אליי את ראשו של שומר הראש שלי,בנחמין.
"בני זונות! אני הולך לחסל כל אחד ואחד הם!" שואג דנילו כשהוא סוף כל סוף הבין מה יש בתוך הקופסא.
אני יכול להישבע שמדובר בצרפתים.
הם מנסים להוציא ממני תגובה אך זה לא יצליח להם.
"תתקשר למשפחה של בנחמין ותגיד להם שיהיה ‏לוויה" בקשתי ממרקוס.
מרקוס נשאר לעמוד מול ראשו הרקוב של בנחמין בלי להוציא מילה.
"לוקה!" הדלת של המשרד נפתחת בטנופה ודרכיה נכנסת אוקסנה העצבנית מאוד.
"מי אתה חושב את עצמך?! חתיכת זב-"
"תשמרי על הפה שלך!" אני נוהם בכעס וצועד אליה בצעדים מאיימים.
"לא! אתה תשמור על הפה שלך! אני לא איזו זונה שלך שתעשה כל מה שאתה מבקש ממנה! אתה שומע אותי?!" היא שואגת לעברי חזק יותר.
נמאס לי מזה שהיא מרשה לעצמה לדבר עלי בחוצפנות כזאת ועוד ליד אנשי!
היא עוברת כל גבול!
"אוקסנה אל תבחני את הסבלנות שלי, תאמיני לי, את לא רוצה להכיר את הצדדים הפחות יפים שלי. בינתיים, לא נראה שאת סובלת במיוחד, כל אחת הייתה מוכנה להתחלף איתך. לא כפיתי את עצמי עלייך, לא הטרדתי אותך ונתתי לך זמן כדי להתאקלם." עיניה נפערו בתדהמה.
אך הן חוזרות במהירות להיות קרות ועצבניות שוב.
היא באה לפחות שוב את פיה אך לפני שהיא הספיקה,אחזתי בזרועה וגררתי אל מחוץ חדר העבודה.
"אם תיכנסי לכאן שוב בלי רשות שלי,אני מבטיח לך שאת תצטערי על זה" נהמתי וטרקתי את הדלת בפניה.
דמי רתח מרוב זעם.
בחורה הזאת מוציאה אותי מדעתי.

.................

אוקסנה

אני כבר יותר מעשר דקות עומדת מחוץ לדלת החדר העבודה של לוקה ורק מחייכת.
אני לוקחת שתי צעדים לאחור כשצחוק קטן פורץ מפי.
"רק עכשיו הם נזכרו לשלוח לו את הראש?" אני ממלמלת לעצמי וצוחקת תוך כדי שאני פוסעת את דרכי במסדרון ארוך.
ידעתי שזה היה שווה את זה.
הייתי חייבת ‏לביים ‏הצגה קטנה בשביל להיכנס למשרד שלו ולדעת על מה דנילו היה לחוץ כל כך.
עכשיו שאני יודעת.
אני כל כך מרוצה מעצמי ומה שעוד יותר משמח אותי זה לראות את לוקה מעבד את זה.
אני חושבת שזה היום הכי טוב בחיי.