‏המתנקשת שלי

פרק 49

לוקה

אני מחנה בכניסה לבניין ששייך לי ונכנס פנימה.
מלבד מרקוס, כולם נמצאים בחדר הישיבות. אני נושם עמוק ומכריח את עצמי לשמור על איפוק, אהיה חייב לגלות סבלנות איתו.
אני תופס את מקומי ומביט לעבר דנילו,"איפה מרקוס?" שאלתי בכעס.
דנילו נשען אחורה עם הכיסא שלו,"‏הוא אמר שהוא צריך לטפל בזה עניין והוא יאחר קצת" הנהנתי אך עדיין כעסתי על זה שהוא לא פה.
הרמתי את הטלפון שהיה על השולחן מולי ומתקשר לעמדה של ‏ג׳ינה המזכירה שלי, מבקש ממנה להגיש לנו קפה. "תתקשרי למרקוס ותבדקי . איפה הוא," אני מבקש ממנה כשהיא נכנסת.
"מיד,אדוני" ‏ג׳ינה יוצאת מהמשרד ואני חוזר לאנשי.
"‏כפי שכולכם יודעים ‏נשרפו לנו שלושה מחסנים ופרצו לאחד ‏המועדונים שלי ורצחו שתי אנשי צוות." אני לוגם מהקפה ומסתכל על כל הנוכחים.
"אני רוצה לדעת מי ‏עומד מאחורי המעשה הזה. ‏ויש לי הרגשה שאחד ממכם יודע"
מתאו,אחד אנשים שלי ובכיר מהם, עומד. "‏אני חושב שזה יכול לעזור לנו" מתאו מניח ‏תיקייה עם מסמכים על השולחן ומעביר אותה לעבר דנילו.
דנילו לוקח אותה ממנו ומעביר לי אותה.
אני מניח את כוס הקפה, מצית סיגריה ופותח את התיקייה.
בתוכה יש מספר תמונות,אני מרים אחת מהן ומבין שאני רואה את אוקסנה יושבת בסנטרל פארק על ‏ספסל בשקט.
אני עובר על התמונות הבאות ורואה עכשיו עומדים שלושה בחורים לבושים בשחור מולה.
"זאת ‏תקרית שהייתה לאוקסנה עם הגרמנים?" אני שואל את מתאו.
"כן, ‏מתברר שהם רצו לחטוף אותה ‏בגלל עניין לא פטור עם סיימון,אבא שלה." אני זוכר את המקרה הזה בגלל זה גרמתי ‏לאוקסנה לעבור לגור איתי לפני החתונה,בשביל להגן עליה.
אבל מה הם קשורים ‏עלינו?
ועוד עכשיו.
"‏הצלחנו לתפוס את אחד האנשים ‏שפרצו למועדון שלנו וגילינו שהוא גם גרמני"
"אבל ‏הגרמנים לא יפעלו נגדנו,איזה ‏סיבה יש להם? ‏אנחנו אף פעם לא ‏התעסקנו איתם" דנילו אומר את הברור מאליו.
אני גם לא מבין מה הסיבה שלהם.
אוקסנה כבר לא שייכת לאבא שלה,אלה לי.
אז מה לעזאזל הם רוצים ‏מהנכסים שלי?!
או מאשתי?!
"דנילו,אני רוצה שתברר לי עם הגרמני מה בדיוק הם רוצים או מתכננים. ובנוסף לדעת מי עומד מאחורי כל זה,ברור?" דנילו מחייך לעברי חיוך אכזרי אך מרוצה.
"אני על זה" הוא מבטיח.
אני מהנהן לאישור וחוזר לאנשי.
"בנוסף לכל זה. מישהו ברר לי בקשר למתנקש?" שאלתי כי הנושא הזה נמשך זמן רב מיד.
"מרקוס אמר שהוא על זה" עונה דנילו.
טוב שהוא על זה אך אני רוצה לדעת כבר מי זה ולחסל את הבן זונה.
ויותר חשוב לדעת מי זה ששלח אותו להרוס את התוכניות שלי ועוד לחסל חלק מבכירים שלי.
הוא חייב למות על זה.
צלצול הטלפון של דנילו גורם לי להרים את מבטי ולהביט לעברו מבט חודר.
הוא יודע כשאנחנו נכנסים ‏לישיבה הטלפונים צריכים להיות על שקט.
אך דנילו תמיד לא היה מקשיב לכללים,למה אני לא מופתע כשהוא גם עונה לשיחה כאילו אנחנו לא בדיון עכשיו.
"הלו" הוא עונה בטון ‏עליז.
מה שגורם לי לשלוח לעברו גבה מורמת.
"תמרה? רגע,תדברי יותר לאט אני לא מבין." דממה נופלת על החדר כשאני מנסה להבין למה שתמרה תתקשר לדנילו באמצע היום ועוד בזמן ישיבה.
אך התשובה מגיע מיד כאשר דנילו מביט לעברי במבט מודאג.
אוקסנה.
אני קם בכעס רב מהכיסא, ‏עוקף את השולחן ופותח את הדלתות בכוח עד שהן פוגעות בקיר בחוזקה.
"לוקה,חכה!" דנילו צועק מאחורי אך אני מתעלם ממנו ונכנס לתוך המעלית.
דנילו מספיק גם הוא להיכנס פנימה ומתנשם בכבדות.
"למה אתה ממהר ככה? אתה אפילו לא יודע מה קרה" דנילו נוהם בכעס.
"אוקסנה לא בבית,נכון?" שאלתי בכעס.
"כן... כנראה שכן הבנת נכון" הוא נאנח ומעביר את ידו בשערו.
פאק,נכון.
אני מכיר יותר מיד טוב את האישה הזאת.
הייתי צריך לדעת שהיא תעשה את זה.
הייתה לי הרגשה שהיא לא תקשיב לי אך לא רציתי לא להאמין שהיא באמת תצא מהבית בלי שומרים.
איך היא בכלל הצליחה לחמוק החוצה בלי שידעו בכלל?!
לעזאזל,אוקסנה!