‏המתנקשת

פרק 4

לוקה

"אני עדיין לא מבין למה הזמנת אותם לפה ולא פשוט לאחד המועדונים שלנו?!" דנילו מתלונן ליד הבר הארוך שיש לי בסלון.
"תאמין לי שגם אני לא מרוצה מזה שהרוסי ‏יהיה בבית שלי" אני עונה בקול עמוק ומתעב.
דנילו מוזג עוד כוס לעצמו ועל הדרך גם לי עוד אחת.
הוא מתקדם לעברי,מתיישב בכורסא שלידי ומושיט לי את הכוס.
אני לוקח אותה ממנו אך לא שותה ממנה,רק בוהה בקוביות שבתוכה ומערבל אותן.
"על מה אתה חושב שם?" דנילו שואל כשהוא לוגם מהכוס שלו.
"אם אני עושה טעות בזה שאני מסכים לעשות שלום עם הרוסים" אני לוחש בכעס.
"אם אתה שואל אותי? אז כן. אתה בהחלט עושה טעות ועוד להתחתן עם הבת של האח שרצח את אמא שלנו." גופי נדרך לשנייה כשהוא הזכיר את אימנו ואת הבן זונה באותו המשפט.
ארתור מוזלנוב...
בן זונה ארור שלקח ממני את אמא שלי מול עיניי.
אני בחיים לא אשכח איך מצאתי את אמא בחדר הרחצה שלה מלא בדם של עצמה.
"גבר,אל תיכנס לשם. אל תתן לו שוב לעשות לך את זה" אחי לוחץ על כתפי ומוציא אותי הזיכרונות שלי.
אני לוגם מכוס שלי את הנוזל החריף בבת אחת ומטיח את הכוס בחזרה על השולחן הקטן שמולי.
דנילו קם שוב מהכורסא וקורא לתמרה,"תמרה! תביא לנו משהו לנשנש!"
"כבר מגיע,מתוק!" קוראת תמרה מהמטבח.
אחרי מספר דקות היא יוצאת משם עם מגש גדול שעליו מלא מטעמים טעימים.
"פאקינג סוף כל סוף! אני גווע" ‏אומר דנילו.
הוא מושיט את ידו לגנוב מאכל מהמגש אך תמרה מספיקה ‏לסטור על כף ידו לפני שהוא מצליח.
"מה אמרתי לך בקשר לקלל בבית" היא נוזפת בו.
אני מגחך בשקט.
"סליחה...." ממלמל דנילו ושולח לעברה מבט של כלבלב עצוב.
איזה אידיוט.
תמרה היא אחותו הקטנה של אבי.
היא בת 56 אלמנה אך יש לה בן ובת.
הבן שלה,בן דודנו,מרקוס. עובד מתחתי והוא נאמן מאוד למשפחתנו.
בתה הקטנה של תמרה,מריה. היא בת 18 והיא עדיין הנסיכה הקטנה של המשפחה שלנו ומפונקת מאוד.
לפעמיים אני תופס אותה מביטה בי מבטים מוזרים שאני לא מצליח להבין אותן.
אבל יכול להיות שהיא רק סתם מפחדת ממני כמו כולם חוץ מתמרה כמובן.
היא כמו אמא שניה בשבילנו.
"עכשיו אתה יכול לקחת" תמרה מאשרת לדנילו לאכול והוא מחייך כמו דביל.
הוא מתחיל לזלול מהמגש כשבדיוק נשמעים צעדים מתקרבים לסלון.
אני מניח את יד על אקדחי שנמצא בנרתיק מתחת לג'קט החליפה שלי.
אך נרגע כשמרקוס נכנס פנימה.
מרקוס מביט באימו בזריזות בשביל לבדוק אם היא בסדר,כשהיא מהנהנת לו בקצרה הוא חוזר אלי.
"מה יש?" אני שואל אותו.
"אדון מוזלנוב הגיע,קאפו" הוא עונה בטון מתעב.
"תכניס אותו" אני מצווה.
מרקוס מהנהן פעם אחת ויוצא מהסלון.
אני חוזר להביט בדנילו ובתמרה.
"מתחילים. תמרה,לכי בינתיים למטבח עד שאני הקראה לך לצאת שוב"
"בסדר" היא עונה.
היא לוקחת איתה את המגש וממהרת לצאת מהסלון.
"זה באמת קורה,אהה?" שואל דנילו.
"זה קורה" עניתי באדישות ונכנסתי למצב פניי הפוקר שלי.

אחרי מספר דקות מרקוס נכנס בחזרה לסלון כשמאחוריו סימון והבן שלו אלכס מוזלנוב.
אלכס ‏מכונה ‏אצלהם ׳הגרזן׳ הוא חולה נפש שאוהב להרוג את האויבים שלו עם גרזן מברזל.
אך הוא עדיין לא מכיר את המפלצת שבתוכי.
אני יותר משוגע ממנו.
דנילו ואני קמים מהכורסאות שלנו ומתקדים לקבל את פניהם.
"מוזלנוב" אני לוחץ את ידו של סימון ושולח הנהון קצר לאלכס והוא מחזיר לי גם אחד.
מבטו ‏אטום לגמרי ולא ניתן קריאה.
אני חייב להגיד שאני מתרשם מאוד לא ידעתי שהרוסים יודעים לעשות פניי פוקר בכלל.
אנחנו חוזרים לשבת כשסימון ואלכס יושבים על הספה שמולנו.
"גדלת,פיזאנו. אני חייב להגיד שאני מאוד מתרשם" אומר סימון בטון קר ונועץ את עיניו בדנילו.
דנילו מחייך לעברו חיוך אכזרי,"גם אתה מאוד ‏הזדקנת,מוזלנוב" עונה לו דנילו באותו הטון.
סימון מנסה להסתיר את הכעס שלו אך לא כל כך מצליח.
"תמרה!" אני קורא לה.
היא מופיע אחרי כמה שניות.
"אדוני?"
"תביא לנו את הויסקי הכי יקר שלי" אני דורש ממנה אך לא מוריד את עיניי מאלכס.
משהו בו נראה לי מוכר מאוד אבל אני לא מצליח להבין מה זה.
"מיד,אדוני" תמרה נעלמת שוב ומשאיר אותנו לבד.
"אז לענייננו. מתי אני זוכה לראות את הארוסה שלי?" אני שואל בקול עמוק ושם לב פתאום שעיניו של אלכס נפערות.
"על מה אתה מדבר?" הוא שאול בטון חושד.
"אני מבין שאבא שלך לא דבר איתך. אני הולך להתחתן עם אחותך" אני נשען לאחור ומשלב את אצבעותיי זו בזו ומביט בסימון שלא מוריד ממני את המבט גם כשהבן שלו מביט בו במבט רצחני.
"על מה הוא פאקינג מדבר,סימון?" שואל אותו אלכס בלסת נעולה.
סימון מביט בי במבט קר כשהוא עונה לבן שלו.
"אוקסנה,הולכת להתחתן עם לוקה בשביל שלום בין המאפיות" מסביר לו סימון בטון קר.
"מה?!" אלכס מזנק מהספה בזעם ונועץ מבט מאיים בסימון.
"אני מת על מה שקורה כאן" לוחש לידי דנילו ומגחך לעצמו בשקט.
תאמת שגם אני.
מוזר שסימון לא מספר כלום לבן שלו.
‏מעניין מה אלכס חשב בכלל שהם עושים פה.
"אוקס,יודעת מזה?" ‏אלכס שואל את סימון.
"כן."
מבטו של אלכס משתנה למבט מעורער אך משנה אותו במהירות לשוב פניי פוקר שלו.
לבסוף אלכס מתיישב בחזרה,מעביר את ידו בשערו הג׳ינג׳י.
"סיימתם?" ‏שאלתי בטון חסר סבלנות.
סימון מחזיר אלי את המבט וחיוך אכזרי נמרח על שפתיו.
"כמובן. ברגע שאתה מתחתן עם אוקסנה,אתה לא מתערב בעניינים שלי ואני לא מתערב בעניינים שלך." מקובל לגמרי ‏מבחינתי אם זה אומר שאני לא אראה את הפרצוף שלו יותר לעולם אני בסדר עם זה.
"בסדר גמור" עניתי.
סימון מהנהן,"ובקשר לשאלה שלך. תוכל לראות את הארוסה שלך,עכשיו." הוא ממשיך.
‏הוא הביא אותה לפה?
‏איך אף אחד לא אמר לי דבר על זה?
אני נועץ בו מבט חושד אך מהנהן לעברו בקצרה.
בזווית העין אני יכול לראות את אלכס זז באי נוחות.
הוא לא מרוצה מזה בכלל.
"דימה!" סימון קורא,אחרי מספר שניות בריון רוסי נכנס לסלון.
"דא" עונה הבריון .
"תביא את,אוקסנה,לפה" מצווה עליו סימון.
הבריון יוצא לכמה שניות וחוזר במהירות כשבחורה ‏ג'ינג'ית עם גוף של דוגמנית ויקטוריה סיקרט נכנסת אחריו.
היא גבוה אפשר לראות שהיא לפחות מטר 70 וקצת אך עדיין לא מגיעה ל95 שלי.
אני בוחן את גופה ‏שופע,יש לה חזה מלא ומושלם.
תחת עגול ‏ועסיסי בדיוק כמו שאני אוהב.
עור חיוור אך מושלם,אפשר לראות מתחת לחולצת הבטן השחורה שלה שיש על עורה ‏נמשים.
פאק,מי חשב שהרוסיה יכולה להיות ‏הטעם שלי ועוד ג׳ינג׳ית?!
בדרך כלל אני נמשך ‏לבלונדיניות אבל אחרי מה שאני רואה פה אין דרך חזרה.
אני מעביר את לשוני על שפתיי ה‏יובשות ועל הדרך מנסה להסתיר את הזיקפה ‏שנוצרה לי מתחת למכנסיים.
פאק אני גמור לגמרי.
היא מתיישבת ליד אלכס,משלבת את רגליה הארוכות כשעיניה נועצות בי מאז שהיא נכנסה אל חדר.
אבל מפניה לא ‏משדרות דבר.
הן קרות כמו קרח.
"זאת בתי,אוקסנה." אומר סימון אך אני כבר לא שומע אותו.
אני לא מסוגל לנתק את המבט שלי מהאישה הזאת שהולכת להיות אישתי.
"בעוד חודש בדיוק ‏תתקיים החתונה. ‏אני מקווה מאוד שעד אז לא יהיו עוד בעיות" סימון ממשיך לדבר.
עיניי פשוט עושות מה שבא להם,הן יורדות עכשיו ונועצות מבט בחזה של אוקסנה.
‏מעניין איך הן ירגישו מתחת לכפות ידיי?
מכה חזק במותן מעירה אותי ‏מה ‏מהפנטזיה שנכנסתי אליה.
החזרתי את מבטי אל דנילו כשהוא מחזיר לי מבט כאילו ‏השתגעתי.
‏שיט מה נכנס בי לעזאזל?!
‏איך איבדתי את הראש ככה.
"כן. לא היו שום בעיות תהיה בטוח בזה" אני עונה לסימון ומחייך עליו חיוך אכזרי הכי טוב שלי.
"אז אפשר לסגור את העסקה שלנו. אנחנו חוזרים למלון שלי. נתראה בעוד יומיים למסיבת האירוסים שלכם" אומר סימון.
"תמרה תטפל בהכל" דנילו עונה במקומי.
"מצויין"
עיניי שוב נודדות אל אשתי לעתיד אך עכשיו היא מביטה בי בעיניים מלאות אש.
מעניין מה עובר בראש הקטן הזה שלה?