‏המתנקשת שלי

פרק 23

אוקסנה

לוקה קופא לשנייה במקום כששפתיי פוגשות בשפתיו אך הוא ‏מתעשת במהירות ואוחז פתאום בישבני בשתי ידיו הגדולות.
גניחה נפלטת מפי כשהוא טורף את שפתיי.
אני לא מבינה מה אני מנסה בכלל להשיג דרך הנשיקה הזאת או מה אני עושה בכלל.
אבל אני יעשה כנראה הכל דבר רק בשביל לא ללבוש את השמלה הדפוקה הזאת ובשביל לא ללכת לאירוע הזה שלו.
לוקה ‏נושך את שפתיי ומזכיר לי מה אנחנו בדיוק עושים.
הוא מנשק אותי בלהט, מבעיר כל חלק בגופי.
אני רוצה להילחם בו, להזכיר לו מה אנחנו באמת, אבל השפתיים שלו... השפתיים האלה. ״אני יוצא עכשיו. וכשאני חוזר אני רוצה לשמוע מתמרה ‏שמדדת את השמלה שלך״ הוא אומר בקול עמוק וצרוד.  ״תוכלי לראות שליד השמלה ‏מונחים בשבילך גם הלבשה תחתונה תואמת.״ אני עוצמת את עיניי, מתפללת שהאדמה תבלע אותי.
לוקה משחרר את חום גופו מגופי,מתרחק ממני וצועד לעבר הדלתות.
אני מסתובבת ומסתכלת עליו מתרחק.
פתאום הוא נעצר וחוזר, רוכן ולוחש באוזני, ״את אולי חושבת שאת יכולה לנצח אותי במשחק הזה שלך. אך את ‏טועה ובגדול.״
״אני שונאת אותך,״ אני עונה.
הוא צוחק בקול עמוק וצועד חזרה אל הדלתות.
אני לוקחת את האגרטל שמונח על השולחן הקטן שהיה קרוב אלי וזורקת אותו לעברו בדיוק כשהדלתות ‏נסגרות אחריו והוא ‏מתנפץ לרסיסים על הרצפה.
לעזאזל איתו ולעזאזל איתי.
מה קורה לי בזמן האחרון למה לעזאזל נישקתי אותו ככה?!
ועוד נתתי לבן זונה הזה לגעת בי.
"בלאט" צעקתי ‏בתסכול ועברתי את אצבעותיי בשערי בעצבנות.
אני חוזרת להביט על המיטה ורואה השמלה עדיין שם אך פתאום אני קולטת שבאמת יש שם
תחתוני תחרה תואמים ונעלי עקב גבוהות מאוד בצבע שקוף, השפיץ מקדימה כסוף.
הוא פאקינג משוגע לגמרי אם הוא חושב שאני הולכת ללבוש את זה.
אין פאקינג מצב.

..............

"אני לא מאמינה שנתתי לך ‏שכנע אותי ללבוש את הדבר הזה" אני נאנחת בכבדות כשאני מביטה בעצמי דרך הראי ומתקשה לזהות את עצמי, את מי לוקה הפך אותי להיות.
לא הייתי צריכה ללבוש את שמלת הזהב הזאת, והכי לא הייתי צריכה להקשיב לתמרה ‏שהתעקשה שאני ימדוד אותה.
דוד שלי העניק לי הזדמנות מעולה בשביל להיות קרובה לאויב שלי אך במקום לנצל את זה, אני מבזבזת את הזמן.
לוקה יצא מהבית לפני 24 שעות בדיוק ועדיין לא חזר.
אני לא יודעת לאיפה הוא הלך אבל אני בטוחה בזה שזה קשור באיזו משימה חשוב למאפיה שלו.
אני חייבת לתחיל להתעורר על עצמי ולפעול כבר.
"תפסיקי לדבר שטויות את נראית נפלאה!" אומרת תמרה בתרגשות.
אני מגלגלת את העיניים בזמן שאני נותנת לתופרת של השמלה לבדוק אם הכל תקין בה.
אני עדיין לא מאמינה שאני עושה את זה.
איך נתתי לתמרה לשכנע אותי לזה?!
"בלאט! תזהרי עם החרא הזה!" נהמתי על התופרת כשהיא דקרה אותי עם המחט שלה במותן שלי.
"סליחה" היא ממלמלת אך כשאני מביטה אליה אני מצליחה לראות חיוך קטן ושטני נמרח על שפתייה של הזונה הקטנה הזאת.
עוד דקירה אחת ממנה ואני שוברת לה את מפרקת.
התופרת עם השיער הכרה ומכוער שלה,עוברת למותן השניה שלי ומתכופפת.
אני מביטה בה בלי להוריד לשנייה את העיניים שלי ממנה גם כשתמרה מנסה למשוך את ‏תשומת ליבי אליה.
אך יש לי הרגשה לא טובה בקשר לבחורה הזאת.
"מושלמת בדיוק כמו שידעתי שהיא תראה עלייך" קולו העמוק של לוקה נשמע מאחורי וגורם לי להרים את מבטי דרך המראה.
לוקה נשען על הקיר כשהוא לבוש כולו בבגדים שחורים אך הכתמים של דם שנמצאים ‏עליהם מושכים את ‏תשומת ליבי יותר.
הוא בהחלט היה במשימה מסוימת ואני חייבת לברר במה מדובר.
"חזרת." אמרתי והבטתי בו במבט אדיש.
לוקה נעץ את עיניו הירוקות בעיניי דרך המראה כשהוא מתנתק את גבו מהקיר ומתקרב אלי.
"תעזבו אותנו" הוא דורש על התופרת ועל תמרה.
התופרת מתחילה לאסוף את החפצים שלה תוך כדי שהיא שולחת לעברו של לוקה מבטים.
אך לוקה נראה כאילו הוא לא שם לב אליה.
הוא ממשיך להביט בי דרך המראה אפילו כשהוא נעצר ונעמד מאחורי.
"יקירי,תרצה שאני אכין בשבילך משהו לאכול?" שואלת תמרה את לוקה לפני שהיא מתכוונת לצאת מהחדר.
"לא. זה בסדר את יכולה ללכת עכשיו" עונה לוקה בקול צרוד ועמוק כשהוא מזיז תוך כדי את שיערי מכתפי וחושף אותה.
צמרמורת קלה עוברת בגבי החשוף כשהוא עושה את זה.
אני מנתקת את המבטי ממנו בשביל שהוא לא יכול לראות אותי מושפעת ממנו.
אני חייבת להישאר אדישה אליו,אז אני חוזרת להביט בשמלה שלי.
אמרתי עכשיו השמלה שלי?!
מה לעזאזל!
היא ממש לא שלי ואני ממש לא רוצה שהיא ‏תהיה שלי.
אני מרימה את עיניי שוב אל לוקה בשביל לראות מה הוא הולך לעשות עכשיו אך במקום להביט בי כמו מקודם,הוא מביט בתופרת שעומדת לידינו ושהתיק הגדול שלה בין ידייה.
"תמרה" לוקה מצווה אל תמרה בקול עמוק ולא מרוצה בכלל.
אפשר להבין אותו, התופרת לא יוצאת מהחדר כמו שהוא בקש ממנה.
תמרה ממהרת אל התופרת ואוחזת בזרועה אך התופרת ‏מעיפה את ידיה של תמרה ונועצת מבט פגוע בלוקה.
מה הולך פה?
למה היא מביטה בו כאילו הוא חשוב לה או משהו כזה?
"למה? בגללה אתה עוזב אותי?!" התופרת מרימה את קולה ומצביעה לעברי כשעל פניה מבט עצבני.
בהחלט קורה פה משהו וזה די משעשע אותי האמת.
אני מחייכת חיוך קטן כשאני משלבת את זרועותיי ומביטה על המופע הקטן שקורה מאחורי.
"אל תגרמי לי להוציא אותך בכוח מפה,יסמין" אז ככה קוראים לתופרת המטומטמת.
יסמין.
יפה,יפה.
"אתה לא יכול לעשות לי את זה! אתה אמרת לי שאתה תהיה שלי ולא של אף אחת אחרת!" היא צועקת עליו כשדמעות פורצות מעיניה.
הו אלוהים זה כזה פתטי.
אני מסתובבת אליהם בשביל להביט בהם יותר טוב אך כשאני עושה את זה,אני קולטת עד כמה אני צמודה לחזהו של לוקה.
מה שגורם עוד יותר לתופרת שלנו פה להתעצבן.
אבל זה ממש לא נגמר פה כי לוקה מניח את זרועו סביב מותני ומושך אותי עוד יותר קרוב אליו עד שפניי פוגשות בחזה שלו.
בן זונה.
אני מניחה את כפות ידיי על חזהו ומנסה להזיז אותו ממני אך לא מצליחה כי הוא מהדק את האחיזה שלו בי ולא נותן לי לזוז.
"לוקה,תעיף את הידיים שלך ממנ-" אמרתי בשיניים חשוקות עד שהוא יתחיל לדבר ועצר אותי.
"אוקסנה הולכת להיות אישתי ואישה היחידה בחיי. אני לא מבין מאיפה את ‏מביאה כל השטויות האלה שיוצאת לך מהפה. אבל מה שאני בטוח בו זה שאני מזיין. ולא מבטיח שום ‏הבטחות לאף אחת. עכשיו עופי לי מהעיניים לפני שאני תוקע ‏בשלך כדור." לוקה אומר באכזריות.
אני מנסה להרים את מפניי מחזהו בשביל לראות את מבטו אך הוא לא מאפשר לי.
הדבר היחידי שאני מצליחה לשמוע זה את הבכי של יסמין מתגבר ואז את הדלת נטרקת בחוזקה.
פאק זה היה אכזרי.
אני לא יודעת אם אני אמורה להיות גאה מאכזריות שלו או להיות מאוכזבת מהתנהגות שלו לבחורות האלה.
אבל למה בכלל אמור להיות לי אכפת מזה?
זה החיים שלו אחרי הכל ואני רק באתי לפה בשביל לגמור לו אותם.
אני דוחפת אותו ממני כך שאני מתרחקת ממנו כמה צעדים ונעמדת מולו.
"מי אמר שאתה יכול לגעת בי,לעזאזל?!" שאלתי בכעס.
לוקה מביט בי כשחיוך ממזרי נמרח על הפנים שלו.
"אתמול ‏דווקא נראית מאוד מרוצה מזה שנגעתי בך" הוא עונה ומרים גבה משועשעת לעברי.
בן זונה!
אני שונאת אותו כל כך!
"אתה חתיכת בן זו—" הדלת של החדר נפתחת בתנופה ונטרקת בחוזקה על הקיר כשדנילו מתפרץ פנימה ונראה עצבני הרמות.
"לוקה אתה חייב להגיע לחדר העבודה,עכשיו!" הוא אומר בקול רם.
לוקה מביט בו לשנייה,מהנהן וחוזר אלי.
הוא מתקרב עד הוא נעמד מולי ואומר,"אני מאוד מעוניין לשמוע את ‏המשך המשפט שלך. אך כנראה שנהיה צריכים לדחות את זה קצת. אז תישארי בשבילי עצבנית עד שאני יחזור,בסדר?" לוקה נושק לראשי ויוצא מהחדר שאחריו ממהר דנילו.
אני נשארת קפואה במקום.
מה זה היה לעזאזל?!