‏המתנקשת שלי

פרק 37

אוקסנה

לוקה אמר שנשאר לנו עוד שש שעות עד לנחיתה שלנו,אז אני בזמן הזה ניצלתי את הזמן בשינה.
הרגשתי שאני ממש חייבת לתת לגוף שלי לנוח אחרי כל מה שעשינו וגם בגלל שלא ישנו פאקינג כל הלילה.
הטלפון שלי צלצל ‏ברקע והודיע לי שיגיע הזמן לקחת את הגלולה שלי.
קמתי מהמיטה,לעבר השדה שעמדה בפינה של החדר,שם היה התיק הקטן שלי.
הוצאתי משם בשקט את החבילה של ‏גלולות בשביל לא להעיר את לוקה.
הוא עדיין לא גילה שאני לוקחת אותן.
ואני גם לא מתכוונת להפסיק בזמן הקרוב.
בעלתי גלולה והחזרתי את החבילה במהירות לתוך התיק.
לוקה ישן שינה עמוק לידי ולא שם לב לדבר,למזלי כמובן.
שאני חושבת על זה עכשיו,זאת פעם ראשונה שאנחנו ישנים ביחד בכלל וזה כל כך מוזר.
נשכבתי על הצד והבטתי על הלסת החזקה של לוקה.
הקצוץ עבר באצבעותיי.
רציתי לעברי אותן על הלסת שלו אך לא היה בי את האומץ לעשות זאתו.
"אם תמשיכי להביט בי ככה. אני לא אשלוט במעשיי" אומר לוקה בקול עמוק וצרוד משינה.
עיניי נפערות.
שיט הוא תפס אותי בוהה בו.
מה לעזאזל?!
חשבתי שהוא ישן!
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר" עניתי באדישות,הסתובבתי לצד השני של המיטה והפנתי לעברו את גבי.
לוקה גיחך,המיטה זזה מאחורי והרגשתי אותו מתקדם לעברי.
הוא הניח את כף ידו הגדולה על בטני ומשך אותי במהירות אל חזהו.
"לוקה!" אמרתי את שמו בכעס.
לא היה לי כרגע מצב רוח לשטויות שלו.
לעזאזל איתי,איך הצלחתי ‏להתאפס ככה?!
זה כל כך מביך.
ממתי בכלל התחלתי להביט בו כאילו הוא איזה משהו מיוחד?!
כנראה הסקס הזה דפק לי את המוח.
לוקה כורך סביבי את זרועותיו,קובר את פניו בשקע צווארי ונאנח ברוגע.
"לכי לישון,אש קטנה. יש לנו עוד יום ארוך לפנינו" לא עניתי אך כן עצמתי את עיניי ונתתי לגופי לנוח מהיום הזה.

...............

ברגע כשירדנו מהמטוס עיניי קלטו את העננים האפורים שבשמיים.
איפה אנחנו?
לאיפה לעזאזל הוא לקח אותי.
הסתובבתי אל לוקה כשבדיוק ירד מהמטוס גם הוא.
"איפה אנחנו?" שאלתי שוב.
"פריז" ענה לוקה וסידר ‏את הז'קט החליפה שלו.
"מה?! למה אנחנו פה?! כאילו בשביל מה?" שאלתי והייתי המומה לגמרי שהוא לקח אותי לפריז.
בחיים שלי לא הייתי פה.
כן הייתי כל ‏מיני מקומות בעולם בגלל העבודה שלי בתור מתנקשת אך לכאן לא יגעתי עדיין.
"בשביל לחגוג את ‏ירח הדבש שלנו,מותק" הוא אמר כשחיוך ממזרי מרוח על פניו.
מותק?
ממתי הוא קורא לי מותק?
אני מרימה לעברו גבה שואלת.
לוקה כורך את ידו סביב מותני ומצמיד אותי אליו.
"תפסיקי לדאוג. תהני קצת" הוא אומר בטון משועשע.
אך אותי זה לא משעשע בכלל.
משהו מרגיש לי כאן מסריח.
מכונית שחורה נכנסה אל מסלול הטיסה ונעצרה מולנו.
דלת הנהג נפתחה ודנילו יוצא ממנה כשאחריו גם מרקוס.
"סוף סוף ‏הגעתם! אנחנו מחכים לכם כבר שעות!" מתלונן דנילו.
עכשיו אני עוד יותר מבולבלת.
מה דנילו ומרקוס עושים כאן אם אני ולוקה חוגגים את ירח הדבש שלנו?
ידעתי שזה יותר מידי חשוד.
יש משהו מאחורי כל זה,אני בטוחה.
"אם הם גם טסו לפה,אז למה הם לא היו איתנו?" שאלתי את לוקה.
הוא בא לענות לי אך דנילו הספיק לפניו.
"כי בעלך רצה זמן איתך. לבד...." אמר דנילו באיטיות והקפיץ גבות לעברי.
הפכתי את כף ידי לאגרוף,הרמתי אותה והטחתי אותה בזרעו של דנילו.
דנילו לא היה מוכן לזה בכלל.
הוא תפס את זרועו ונעמד המום לגמרי.
"איה... למה זה היה טוב?" שאל.
חייכתי אליו חיוך מתוק ותמים.
"סתם כי התחשק לי" עניתי בחיוך גדול.
"רעה" הוא מלמל.
לוקה כחכח בגרונו וגרם לנו להביט לעברו.
מבטו היה רציני עכשיו ומאוד מתנשא בעיניי.
לא אהבתי בכלל את המבט הזה.
"הגיע הזמן להיכנס למכונית" אמר והניח את ידו על גב התחתון שלי.
הוא הוביל אותי אל הדלת הפתוחה שמרקוס פתח עבורי.
"איך הייתה הטיסה,אוקסנה?" שאל מרקוס והפתעה אותי עם שאלתו.
זאת פעם ראשונה שהוא מדבר אלי בכלל.
"היה בסדר." עניתי בקצרה כי לוקה התחיל לדחוף אותי לתוך המכונית.
"מה לעזאזל יש לך?!" הרמתי את קולי בשנייה שלוקה נכנס גם הוא פנימה.
"לא עכשיו,אוקסנה" הוא ענה בטון קשוח.
הלם קטן תפס אותי כשהוא אמר את שמי ולא אש קטנה שלו כמו שהוא אומר תמיד.
משהו בהחלט מטריד אותו ומעניין אותי מאוד מה זה.
במקום להגיב לו,אני שולחת לעברו מבט חודר וסותמת את פי כי אז זה לא יגמר טוב.
לא אהבתי בכלל את הטון שלו.
נשענתי על גב הספה והבטתי דרך החלון על הנוף של פריז.
הנסיעה אל המלון הייתה שקטה מאוד,אף אחד לא ניסה אפילו להוציא הגה מהפה ואותי זה חרפן.
למה בכלל הוא מנסה לקחת אותי לחופשה?!
אני שונאת הפתעות במיוחד כשהוא מכין אחת.
יש לי הרגשה שלא ‏בנו לפה בכלל בגלל ירח הדבש שלנו.
יש משהו מאחורי כל זה ואני הולכת הערב לגלות מה זה.

............

לוקה

ברגע שהגענו למלון,בקשתי מאוקסנה לעלות ‏סוויטה שלנו ולחכות לי שם.
היא מיד הסכימה ולא ‏התווכחה בכלל.
משהו התנהגות שלה הייתה חשודה מאוד,אוקסנה תמיד מתווכחת איתי לא משנה מה.
אז מה היה שונה הפעם.
אני שונא את זה שאני ‏נאלץ להסתיר ממנה דברים אך הייתי חייב להגיע לפריז ברגע שקיבלתי את המידע על ג׳וזף.
הבן זונה סוף סוף אראה את הפרצוף שלו ברחוב והגיע הזמן לעשות לו הפתעה קטנה.
חיוך שטני נמרח על שפתיי והוא מתרחב עוד יותר בכל פעם שאנחנו מתקרבים עוד קצת אל ‏היעד שלנו.
"אוקסנה מתנהגת מוזר,לא?" שואל דנילו.
ניתקתי את המבטי מהנוף והבטתי לעבר המראה הקטנה שמלפנים.
"למה אתה מתכוון?" שאלתי בחשד.
"לא יודע. לא מוזר לך שהיא פשוט שחרר אותך ככה בלי לשאול אותנו לאיפה אנחנו הולכים? כי לי זה מוזר" זה באמת מוזר לי וחשוד מאוד.
אך אין לי מה להגיד בעניין הזה,כל עוד היא לא חוקרת אותי אז הכל בסדר מצידי.
"תהיה רגוע,דנילו. היא במלון ושם היא תישאר עד שנחזור." אמרתי ברוגע.
"אם אתה אומר. אבל אני עדיין חושב שזה לא רעיון טוב ‏להשאיר אותה רק עם שתי חיילים" מלמל דנילו והמשיך להביט על הכביש.
הוא לא יודע שיש גם שומרים בקומת הלובי וגם ליד המעליות.
אז אין שום דאגה פה.
אני מקווה מאוד שאני צודק.