‏המתנקשת

פרק 9

לוקה
קאצו! קאצו! ושוב פעם קאצו!
איך פאקינג בחורה כזאת קטנה הצליחה לקחת ממני את הנשק שלי בלי שאני אספיק להגיב בכלל?!.
היא פשוט ‏יכלה לחסל אותי במקום אך היא לא עשתה את זה.
אני לא יודע מה עבר לה בראש באותה השנייה אך הייתי רוצה מאוד לדעת.
למה היא כל כך שונאת אותי?.
היא אפילו לא מכירה אותי בכלל.
‏היא אולי כן שמע עליי סיפורים אבל לא נראה לי שהיא יודעת עוד משהו מעבר לזה.
"‏אתה יכול להסביר לי לעזאזל מה זה היה עכשיו?!" דנילו משלב את זרועותיו על חזהו ומביט על אוקסנה שמתרחקת מאיתנו בראש מורם.
עיניי ישר מביטות על ישבנה המוצק שזז מצד לצד ‏עם כל צעד שהיא עושה.
מה איתי עושה לישבן הזה עכשיו...
קאצו!
לוקה ‏התעורר על החיים שלך בן אדם!
הבחורה פאקינג ‏גנבה לך את האקדח מתחת לאף!
"תאמין לי שגם אני מנסה מאוד להבין,אבל קאצו. אני פשוט לא מצליח להבין אותה. יש שם משהו ואתה חייב לברר לי מה זה" אני עונה לדנילו ומסתובב אליו.
"מזאת אומרת? אתה רוצה שאני אברר עליה?" הבטתי על האקדח שבידי ואמרתי.
"כן. ואל ‏תחסיר ‏שום פרט. עכשיו בוא למשרד יש לנו דברים חשובים יותר לדבר עליהם" חלפתי על פניו כשאני מחזיר בחזר את הנשק שלי לנרתיק שלו ופוסע את דרכי במסדרון.
דנילו הולך מאחוריי אך לא מוציא מילה מפיו.
הוא כנראה מנסה להבין את מה שקרה עכשיו אך אני חושב על דברים אחרים לגמרי.
כמו על איך אוקסנה העמידה לי את הזין רק מי זה שהיא תחצפה אליי ושלא נדבר על זה שהיא חושבת שרק היא יכולה ‏להחליט על עצמה.
היא מצחיקה מאוד, עם היא חושבת שהיא מכירה אותי.
היא לא מכירה עד כמה אני יכול להיות ‏רכושני לדברים ששייך לי או עד כמה אכזרי אני יכול להיות כשאני רוצה.
אבל היא ‏תגלה את זה בקרוב, ‏בוא שלושה שבועות יום החתונה שלנו ובואו נגיד שהיא לא תשכח את ערב הכלולות שלה.
כי אני ‏יגרום לה לא לשכוח אותו בחיים.

..........

אוקסנה

"הוא כמעט נישק אותך?!" נטשה צווחה באוזני מעבר לקו.
"בכל מה שסיפרתי לך,זה הדבר ‏היחידי שהבנת? ולא. הוא לא כמעט נישק אותי." גלגלתי עיניים אפילו שידעתי שהיא לא יכולה לראות אותי.
"אז הוא פשוט הצמיד אותך לקיר ואיים עלייך?"
"אף אחד לא מאיים עלי,נטשה. במיוחד לא הוא" אמרתי בכעס.
"בסדר.בסדר. רק אל תצעקי עלי. אז איפה את עכשיו?" אחלה ‏שינוי נושא,נטשה.
"‏בפנטהאוז של סיימון. אבל כרגע בחדר החדש שלי." אני מגלגלת את עיניי.
אני קמה מהמיטה,נכנסת אל חדר הארונות ומחליפה למדיה ספורט.
אני חייבת לרוץ קצת בשביל להוציא ‏את העצבים ש‏נצרבים בתוכי.
אני שונאת את לוקה הזה,לעזאזל!
למה הגוף שלי הגיב ככה אליו?
זה פשוט לא היה אמור לקרות.
"‏הוא יכריח אותך לישון שם?" שואלת נטשה כשהטלפון שלי נמצא בין האוזן שלי להכתף.
"מה את חושבת? ברור שהוא מכריח אותי. הוא אמר שזה צריך ‏לראות אמיתי בשביל שלוקה יאמין שאני הבת המפונקת שלו" נטשה צוחקת בקול.
"אני נשבעת לך,נטשה. אני ‏ינתק את השיחה הזאת! שום דבר מחרא הזה לא אמיתי! אני רק רוצה לחסל אותו כבר ‏ולהעלם." זה גורם לה סוף סוף לסתום את הפה אך נהיה שקט של כמה דקות בצד השני.
בזמן הזה ‏אני ‏נועלת נעלי ספורט שלי ועושה קוקו בשיערי ארוך.
"רגע...." אומרת נטשה בשקט אך מפסיקה.
"‏את מוכנה לדבר כבר? כי אני חייבת לצאת לריצה" אמרתי לה בחסרת סבלנות.
אני שונאת את זה ‏ש‏מהקווים אותי.
"כשאת תחסלי את לוקה.... אני לא אראה אותך יותר?" שואלת נטשה בחשש.
"כן. את כבר יודעת את זה,נטשה. אני לא רוצה להיות יותר קרובה לדוד שלי ואני פשוט לא מוכנה להיות יותר המתנקשת שלו. את יודעת את זה" אמרתי בקצרה עם ללא רגש בקולי.
"אהה..." היא לוחשת.
אני יודעת שזה ‏מכאיב לה אך אני חייבת ‏להישאר עם התוכנית שלי,אפילו שזה אומר ‏להשאיר את אלכס מאחור ואותה.
אלכס ‏מחויב למאפיה והוא בחיים לא יעזוב אותה גם לא בשבילי.
לנטשה יש רק אותי אבל אני לא יודעת אם אני יכולה ‏להגן עליה אם יום אחד ימצאו אותי.
‏אז אני מעדיפה שהיא תהיה מחוץ לכל הבלגן הזה.
"‏יש לך עוד משהו להגיד או שאני מנתקת?" היא עדיין נשארת שקטה אך לבסוף מנתקת את השיחה.
אני מניחה את הטלפון על השידה שליד המיטה ויוצאת מיד מהחדר השינה שלי.
אני יורדת בגרם המדרגות,מגיעה למטבח ורואה את אלכס יושב על כיסא שליד יא עם לפטופ פתוח.
אני לא מתייחסת אליו וממשיכה אל המקרר בשביל להוציא בקבוק מים קרים.
"לאיפה את הולכת?" אחי שואל בלי לנתק את עיניו מהמחשב.
"לרוץ" אני עונה בקצר ומתכוונת לצאת מהמטבח.
"בלי שמירה?" הוא שאול שוב לפני שאני יוצאת לגמרי מהמטבח.
"כן" עניתי בטון קר ובזה נגמר השיחה שלנו.
אני כבר לא זוכרת מתי ישבנו לדבר כמו שני אחים ‏נורמליים.
אך ‏אנחנו לא נורמלים ואנחנו גם לא נהיה כאלה.
אני מקלידה את הקוד במעלית כשאני נכנסת אליה.
הדלתות נסגרות והיא מתחילה לרדת למטה.
לא לקחתי שום דבר חוץ מבקבוק מים,אפילו לא אוזניות.
למה?
כי אני נמצאת בעיר שאני לא מכירה ולבטח לדוד שלי יש ‏הרבה אויבים פה.
אז תמיד ‏עדיף להיות ערנית לכל דבר.
‏דלתות המעלית נפתחות,אני יוצאת אל הלובי ומשם לבחוץ.
אני מתחילה לרוץ לכיוון סנטרל פארק.
תמיד רציתי לראות אותו אז עכשיו זאת הזדמנות ‏מצויינת.
אך ‏תחושה מוזרה תוקפת את חזי,כאילו אני מרגישה שמישהו עוקב אחרי.
בשביל ‏לא להראות שאני חושדת במשהו אני מתחילה לרוץ קצת יותר לאט ולהראות ‏טבעית.
כשאני מגיעה לכניסה של הפארק,אני נעצרת ועושה‏ ‏מתיחות בכאילו בשביל שאני יכולה להסתכל לצדדים ‏בטביעות.
כשאני ‏מותחת את זרוע שלי לצד ימין אני שמה לב לרכב כחול חשוד שנמצא כמה מטרים ממני אך למזלי אני מצליחה לראות יש תוכו שתי גברים.
‏ הו,זה הולך להיות מעניין...
אני חוזרת להביט ישר כשחיוך זדוני מרוח על שפתיי ונכנסת לפארק בריצה.
לא תהיה להם ‏ברירה והם היו צריכים לצאת מהרכב בשביל ‏להמשיך לעקוב אחרי.
לא כל כך הצלחתי להראות את הפנים של שתי הבחורים שהיו בפנים אבל אני בטוחה בזה ‏שזה אחד האויבים של דוד שלי.
כשאני מגיעה אל האגם ‏המפורסם של סנטרל פארק,אני מתיישבת על אחד הספסלים ומביטה לעבר האגם.
אין עלי טלפון או משהו בשביל ‏לקרוא למישהו,לא שהייתי עושה את זה בכל מקרה.
אבל חבל שאין עלי שום נשק מסויים.
‏אפילו את הסכינים שלי ‏השארתי בחדר.
טוב,אפשר גם לעשות משהו עם אגרופים.
אני עושה את עצמי כאילו שאני מביטה על האגם אך ‏במקום זה אני מוצאת את הבחורים החשודים שלי ‏יושבים בצד ימין שלי כמה ספסלים ממני ומביטים לעברי.
הם לא כאלה טובים בעבודה שלהם,אהה.
אני מביטה מסביב בשביל לראות כמה אנשים יש בסביבה אך למזלי יש כאן רק זקן ש‏מאכיל יונים.
כבר מתחיל להחשיך בחוץ אז לא צריך להיות בעיות בזמן שאני יטפל בהם,אך ‏אני חייבת להזדרז לפני ‏שהגיעו לכאן אחד השומרים של הפארק,כי אז זה לא היה יפה בכלל בשבילו וחבל.
אני מציצה שוב בגברים ורואה שעכשיו עם עומדים ואחד מהם מתקדם אלי.
אני ‏מתכופפת בשביל ‏לקשור ‏בכאילו את ‏השרוכים שלי,‏בשביל להראות להם שעד עכשיו לא שמתי לב אליהם.
"קומי" קול עמוק ‏ומבטא כבד אומר באנגלית.
אני לא מגיבה לו וממשיכה ‏להישאר כפופה.
"קומי לפני שאני יורה לך בראש,‏מותק!" הוא נוהם.
אני מרימה את ראשי לאט ומהטה אותו לצד בשביל להביט בגבר הזה.
הוא שרירי מאוד ולבוש ‏בתלבושת שחורה.
עורו לבן כמו סיד,עיניי עולות לכיוון פניו ואני ישר יכולה לראות מלא צלקות עליהם.
חבל שאני אהיה חייבת להוסיף עוד צלקות.
אני נאנחת.
עיניו השחורות מחזירות לי מבט אכזרי אך אני עדיין נשארת מולו אדישה.
"מה את פאקינג לא מבינה! קומי עכשיו!" הגבר שולף את האקדח שלו מאחורי גבו ומכוון את ‏אקנה שלו לעבר המצח שלי.
כאילו זה אמור להפחיד אותי או משהו? כי אני לא מרגישה ככה בכלל.
לפחות ‏שהתאמץ יותר, הוא עושה את זה בשבילי ממש קל.
"בסדר! את ביקשת את זה!" הגבר אוחז בחוזקה בשערי ומהטה את ראשי למעלה כך שאני יביט בו יותר טוב.
אך במקום לראות מפוחדת, אני עדיין לא מרגישה דבר.
אני מתה על זה שהם ‏מתעצבנים בכזאת קלות.
חיוך זדוני נמרח על שפתיי כשהוא מביט בי באכזריות.
"מה את מחייכת,זונה?! אמרו לנו שאת הזונה החדשה של לוקה פיזאנו,אבל לא אמרו לנו עד כמה את כוסית." הוא מחייך חיוך אכזרי ומגעיל.
אז הוא ‏אויב של לוקה,אהה.
נייס.
"גם אמרו לכם עד כמה אני טובה במיטה?" אני שואלת בחיוך.
הגבר מוריד את האקדח ממצחי,מה ‏שמאפשר לי לראות את הסכין טפוחה מתחת לחגורת המכנסיים שלו וקלה מאוד ‏להשגה.
הוא רוכן לפנים עד הוא ‏כמעט סנטימטר מפני.
"אז בטח לוקה מזיין אותך חזק מאוד,אהה. הוא גם מזיין אותך מאחור?" הוא שואל בקול עמוק ונשמע ‏מגורה.
‏אלוהים כל הסיטואציה הזאתי גורמת לתחושת של קיא.
ממש לא רציתי לדמיין את זה שלוקה מזיין אותי,אבל אין מה לעשות ‏אני התחלתי עם זה.
"כן. והוא מזיין אותי חזק מאוד גם בפה."
אני לוחשת לו בקול צרוד בזמן שאני מושיטה את ידי לכוון הסכין שלו.
"פאק. אז זה באמת נכון מה שאומרים על ‏רוסיות. את באמת זונה! אולי לפני שנהרוג אותך ‏יתנו לנו לזיין אותך." הוא נוהם ליד אוזני.
טוב אני חושבת ‏שהגיע הזמן להפסיק את המשחק הזה ולעשות דברים יותר ‏מעניינים.
כשאני מצליחה לקחת ממנו את הסכין בלי שהוא ירגיש בכך,אני מתקרבת אל אוזנו ולוחשת,"אין לך מושג אפילו עד כמה" ואני מיד דוקרת אותו במהירות בצד צווארו ושולפת אותה ממנו.
"בת זונה!" הוא צועק, ‏מתמוטט על ברכיו ומחזיק בצד צווארו בשביל לחסום את הדם שנוטף ממנו.
אני מביט אל הגבר השני שמתחיל לרוץ לכיוון שלנו עכשיו אך לפני שאני התייחס גם אליו.
אני חוזרת אל הגבר שנחנק עכשיו מהדם שלו ומנסה ‏להישאר ער.
אני מסובבת את הסכין ביד אחת וביד השנייה תופסת בראשו.
אני רוכנת קדימה עד שאני מול פניו.
"‏‏תמסור בשבילי דש ‏בגיהנום,בסדר?" אני מחייכת אליו במתיקות ודוקר אותו שוב בליבו ומסובבת את הסכין בתוכו.
הוא צורח מכאב עד שעיניו נפערות והנשמה אחרונה שלו נעלמת מהעולם הזה.
אני משחררת אותו והוא נופל על הרצפה.
"את תשלמי על זה,זונה!" הגבר השני צועק בגרמנית.
אז הם גרמנים?
חשבתי שדוד שלי בשלום איתם.
טוב אז כנראה בגללי הוכרז מלחמה כרגע,אבל רגע...
הם אמרו את שמו של לוקה,איך אני קשור ‏לבלאגן הזה?
זה דווקא מאוד משמח אותי כי זה יעצבן מאוד את דוד סימון וכנראה גם את לוקה.
אני מחייכת אל הבחור השני כשהוא ‏מניף את אגרופו לכיוון פניי אך לפני שהוא מספיק לפגוע בי אני מרימה את רגלי במהירות ומיד פוגעת בו בסנטר.
הוא נופל אחורה כמה ‏מטרים ממני כשהוא אוחז בהסנטר שלו.
"מי את,לעזאזל?!" אני מסובבת שוב את הסכין שבידי ומחייכת אל הגבר את החיוך הכי קר ואכזרי שלי.
"מישהי שאתה לא הייתה אמור ‏להתעסק איתה" עניתי בקצרה ומיד הסתערי לכיוונו.
הוא בכלל לא היה מוכן לזה אך הוא כן אספיק לקום,לשלוף את הנשק שלו מהגב ולירות ירה אחת לכיווני.
‏אני לא יודעת אם הוא פגעה בי או לא אך כרגע לא הרגשתי דבר.
כשאני מספיק קרובה אליו,אני מעייפה את הסכין לכיוון הראש שלו ופוגעת ישר במצחו.
עיניו נפערות,ידו משחררת את האקדח והוא פוגע יחד איתו ברצפה.
אני נושמת עמוק ומזיזה את שערי מפני.
אך עדיין לא מרגישה דבר כשאני נשארת שם ומסתכלת על שתי הגברים ‏שנשלחו לחטוף או לרצוח אותי.
הם פשוט ‏עלובים.
"אוקסנה!" אני מרימה את מבטי, רואה את אלכס ועוד כמה חיילים שלו רצים לכיווני.
אני לא עונה לו אך במקום זאת,אני מתכופפת ליד הבחור ‏שתקוע לו הסכין במצח ומתחילה לחפש לו בכיסים.
חייב להיות איזה מסר או מידע למה הם רצו לחטוף אותי.
"תרימו את הגופות ו‏תשימו אותם מייד במרתף שלנו" אלכס נוהם על החיילים שלו.
"לא! שאף אחד לא יגע בהם!" נהמתי ומביטה באחי בכעס.
"אוקסנה,ירו בך בכתף. תפסיקי את מה שאת עושה מיד!" אלכס עומד מעלי ונוהם בכעס.
"זה ממש לא מעניין אותי עכשיו" עניתי בטון קר.
עד עכשיו לא ‏הרגשתי את זה שהגבר כן הצליח לירות בי בכתף עד שאחי אמר משהו.
"אל תיגע בהם. יכול להיות שיש איזה מידע בכיסים שלהם או במכונית ‏שהם ‏באו איתה"
"על מה לעזאזל את מדברת? את יודעת מי הם? ולמה הם תקפו אותך?!" הכנסתי את ידי בכיס האחרון בג׳קיט של הבחור והרגשי שם ‏פיסת נייר.
"בינגו" לחשתי.
שלפתי אותה משם ופתחתי אותה מיד.
שיט,הכל רושם בגרמנית.
פאק.
‏אני כן מבינה את השפה אבל לא יודעת לקרוא אותה,שיט!
"תני לי את זה" אלכס דורש ומושיט לי את ידו.
"לא" עניתי וחזרתי לעמוד על רגליי.
"מה אמרת עכשיו?!" לסתו ננעלת והוא מביט בי במבט חודר.
"זה קשור אלי,אלכס. ואני זאת ‏שתפתור את זה ואתה לא תגיד מילה לסימון!" אני אומרת את שמו של דודי כאילו זה כמו רעל בשבילי,מה שנכון.
"אני לא יכול לעשות את זה,אוקסנה. הוא ידע על זה גם אם אני לא יגיד לו. אז פשוט תביא לי את זה" הוא שוב מושיט את ידו אלי אך אני ‏מקפלת את הדף ‏לריבועים ודוחפת אותו אל ‏חזיית הספורט שלי.
"קח אותה. בוא נראה אותך,מנסה" אני מתגרה בו.
אלכס מעביר את ידו בשערו בעצבנות ומביט בי בכעס.
אך לי זה לא מזיז בכלל.
‏הוא יכול להמשיך לכעוס כמה שהוא רוצה אבל הוא לא יקבל את הדף הזה.
זה קשור אלי ולא עליו.
ואיך הוא ידע בכלל שאני פה?
ומה ‏אכפת לו פתאום?
אני אף פעם לא ‏עניינתי אותו לפני זה.
"הוא ידע על זה,אוקסנה. והוא ‏התעצבן מאוד,תאמיני לי" אלכס אומר ומסתובב משם כאילו שלפני דקה הוא לא רצה את הדף הזה.
זה מוזר שהוא לא נלחם על זה כי אלכס תמיד נלחם בשביל ‏להשיג משהו אך הפעם הוא לא.
וזה מאוד חשוד.
אני חייבת לגלות מה דוד שלי והוא מסתירים ממני והם כל זה באמת קשור עליהם?