‏המתנקשת

פרק 15

אוקסנה

אני לא מאמינה שהוא באמת אמר לי את כל זה עכשיו.
הוא רוצה שאני יביא לו יורשים?! הוא פאקינג משוגע אם הוא חושב שאני אתן לו לגעת בי בכלל או להכניס לתוכי משהו!.
הוא חי בסרט קשה מאוד!
בן זונה,איטלקי!
גופי רועד מרוב זעם ורק עכשיו קולטת שאני פאקינג עדיין עומדת באמצע החדר המזויין הזה.
בזווית העין אני רואה את תמרה מביטה בי במבט חושש.
אני שונאת את המקום הזה!
"את יכולה להסביר לי מה קרה בדיוק?" דנילו מופיע פתאום לידי ושאול בקול רגוע.
אני שואפת עמוק האוויר ועוצמת את עיניי לשנייה.
"אוקסנה?" דנילו אומר את שמי בטון מודאג.
אני פוקחת את עיניי ומביט אל עיניו הכחולות שמביטות בי בדאגה.
למה הוא דואג לי בכלל?
הוא לא צריך להיות שמח מזה? או לצחוק עלי כמו משוגע?.
אבל הוא לא עושה את זה,למה?
דנילו מתקרב עוד צעד אלי אך אני מיד לוקחת צעד אחורה ומתרחקת משם בריצה.
"אוקסנה,‏חכי רגע!" דנילו צועק מאחורי אך אני כבר מגיעה אל הקומה העליונה ופוסעת את דרכי במסדרון.
לא כואב לי.
שום דבר שהוא יגיד לי לא ‏אכאב לי.
לא הרגשתי כאב מאז שאימי נרצחה נגד עיניי על ידיו של לוקה,אז שום דבר שהחרא הזה יגיד לי לא מזיז לי בכלל.
הוא יכול ללכת ‏להזדיין מצידי.
אלק אני מפונקת,כן בטח.
אין לך מושג מה עברתי בחיים שלי,אהה רגע. לא היה לי בכלל חיים כי הפכתי לרוצחת וכל זה בגלל שלוקה פאקינג גזל ממני את החיים!
לא נשאר לי כלום.
אפילו אחי כבר לא בצד שלי יותר.
אני לגמרי לבד בעולם הזה.
אבל זה פאקינג לא מזיז לי, כי אני פה בשביל ‏מטרה אחת וזה לחסל את לוקה פיזא-.
קול של גניחה קוטע לי את חוט המחשבה.
מה לעזאז-
"פאק,לוקה!" אני נעצרת מיד במקום.
הוא אשכרה רב איתי לפני כמה דקות וישר רץ לזיין מישהי?!
הוא בטח צוחק עלי!
הגניחות נהיות קולניות יותר ואפשר לשמוע את הפגיעות שלהם נגד הקיר.
שאלוהים פאקינג יעזור לי!
האוזניים שלי נשרפות!
אני מניחה את כפות ידיי על אוזני בשביל להפסיק לשמוע אותם אך זה עדיין חודר פנימה.
שמישהו יפסיק את הזוועה הזאת!
כשאני מתכננת לחלוף במהירות על דלתו של לוקה,הדלת נפתחת פתאום בתנופה ובחורה בלונדינית יוצאת ממנה.
רגע אחד....
זאת לא העוזרת שקראה לי קודם לאכול?
הבלונדינית מרימה את ראשה אלי ומביטה בי במבט משועשע כשחיוך זדוני מרוח על פניה.
"אני מקווה שנהנת מהמופע שלנו" היא אומרת בטון הרסי וחולפת על פניי כשהיא פוגעת בכוונה בכתפי על הדרך.
הו יופי עוד יוליה קנאית לסבול.
זה ממש מה שהיה חסר לי עכשיו.
הבלונדינית נעלמת בסוף המסדרון,אני מחזירה את מבטי אל דלתו של לוקה ומקללת אותו בכל ליבי שהזין הקטן שלו ‏יישרף בלהבות.
חתיכת בן זונה רוצח.
אני כבר נהיית עייפה מכל החרא הזה,אז אני מסתובבת משם וחוזרת לחדרי.

...........

אני מתעוררת לשמע נקישות חזקות בדלתי. אני פוקחת את עיניי ומבינה שכבר צהריים, השמש קופחת בחוזקה והחדר מואר ונראה גדול יותר. "פתוח!" אני צועקת לעבר הדלת. היא נפתחת באיטיות, ולחדר נכנסת תמרה. היא עוצרת ולא נכנסת למרכז החדר, כאילו חוששת מתגובתי.
אני גונחת בשקט וקוברת את פני בכרית.
"מה את רוצה?" שאלתי בקול צרוד ועייף.
אין לי כוח לעוד דרמות.
"לא הגעת לארוחת הבוקר אז רציתי לשאול לשלומך. לוקה ודנילו כבר מחכים לך בחדר האוכל ‏לארוחת צהריים" היא מסבירה אך קולה רועד בין לבין.
‏אני לא מבינה למה היא ממשיכה להתנהג אליי לכל כך נחמד כשאני לא הפסקתי אתמול לדבר אליה כמו חרא.
כן. אני מרגישה רע עם עצמי אך לא בא לי להתחבר עם מישהו כאן כשאני יודעת שאני גם ככה הולכת לברוח מהמקום הזה ‏מתישהו.
אז חבל לי בכלל ‏על המאמץ.
"בסדר. אני עוד מעט ירד לשם" עניתי לה כשפניי עדיין קבורות בכרית.
את האמת שהבטן שלי הרגה אותי כבר מאתמול בלילה,לא אכלתי כלום בגלל הריב המטומטם הזה עם לוקה.
אני שומעת את תמרה מתרחקת מהמיטה והולכת לעבר הדלת. "אני מחכה לך." קולה נעים ואימהי פתאום.
זה גורם לי להרים טיפה את הראש ולהביט בה כשהיא סוגרת את הדלת אחריה וצעדיה הקטנים והמהירים נשמעים לכמה רגעים ונעלמים.
לא דמיינתי את זה עכשיו,נכון?
היה לה קולה אימהי כזה.
לא ששמעתי קול כזה נעים ואימהי מאז שאמא שלי...
אני מתיישבת על המיטה, מסירה מעליי את השמיכה ויורדת ממנה.
אני חייבת להוציא את הרגע הזה מראש שלי,זה לא יעשה לי טוב בכלל ‏בהמשך היום.
אני נכנסת זרזי למקלחת,אחרי כמה רגעים אני יוצאת ממנה ומתחילה לתלבש, ‏לבשתי מכנס ג׳ינס שחורים וגופיה אפורה.
שערי ‏הג׳ינג׳י הארוך ‏מתפזר אל מאחורי גבי כשאני מתחילה ‏לסרק ולסדר אותו.
כשאני מסיימת ‏להתארגן,אני יוצאת מחדר הרחצה וממשיכה אל דלת חדרי.
אני יורדת בגרם המדרגות הארוך ונועצת את מבטי ‏בדנילו שנמצא בסופו.
דנילו סוקר את המראה שלי והגרוגרת שלו נעה כשהוא בולע. כשאני מגיעה למדרגה האחרונה, הוא מושיט את ידו הגדולה ואני מיד נעצרת במקום ובוהה בה.
מה הוא עושה?
הוא ישן טוב בלילה? כי לא נראה לי שהוא מודע ‏למעשיו כרגע.
אני מרימה לעברו גבה שואלת ולא נראית משועשעת בכלל מהמצב הזה.
‏יש לי הרגשה שהוא זומם משהו.
"תרשי לי ללוות אותך לחדר האוכל?" הוא שואל כשידו עדיין באוויר.
"אתה על סמים?" שאלתי ושילבתי את זרועותיי על חזי.
דנילו צחק מהתשובה שלי אך עדיין לא נראתי משועשעת בכלל.
‏הוא בטוח על סמים,אני סגורה על זה.
אין שום סיבה בעולם שהוא התנהג אלי ככה.
"לא. אני לא. פשוט בואי כבר, ‏אני לא יהרוג אותך או משהו כזה. את יכולה ‏להישאר רגועה"
אבל יש מצב גדול שאני כן יהרוג אותך,במיוחד ‏בגלל התנהגות המוזרה הזאת.
דנילו לבסוף נאנח אך ‏חיוכו לא זז מפניו כשהוא עולה למדרגה שלי ומניח את ידו על גבי התחתון.
"מה אתה עוש-" דנילו דוחף אותי ‏בעדינות קדימה ומוביל אותנו לכיוון חדר האוכל.
"‏תירגעי קצת, ‏ג׳ינג׳ית. אני יודע שקשה לך עכשיו ‏לסמוך עלינו במיוחד מה שקרה לך עם לוקה אתמול בערב. אבל אני מבטיח לך שבסוף הכל יהיה בסדר" הוא אומר ברוגע.
זהו אני מאה אחוז בטוחה שהוא על סמים.
מה קרה בדיוק לדנילו הכועס?
אני מביטה לצדדים בשביל לראות שלא מנסים לעשות עלי איזה תרגיל כאן.
"מה את עושה?" מגחך דנילו.
"או שאתה על סמים קשים או שאתם עושים לי כאן איזה תרגיל מלוכלך." אני אומרת בכעס ונעצרת במקום.
"מה נסגר,דנילו? מה קורה פה?" נעצתי בו מבט חושד.
"אני יגיד לך את האמת? לוקה יצא חרא אתמול. הוא לא היה צריך לדבר עלייך ככה. פשוט... אני רואה ‏שקשה לך פה אבל את חייבת להבין גם אותנו. אנחנו לא ‏רגילים לזה שיש לנו זרים בבית ותאמיני לי שלוקה מנסה מאוד להחזיק את עצמו איתך." הוא מפסיק,מעביר את ידו בשערו ואז ממשיך.
"גם אני הייתי חרא עליך בהתחלה,סליחה על זה.וחוץ מזה, אני גם לא מת על אבא שלך כל כך,בלי להעליב ‏כמובן."
"לא נעלבתי. תמשיך"
גם אני לא עפה עליו,אבל אני אכן תקוע איתו עד שאני יעוף מהמקום הזה.
דנילו עוצר ונעמד מולי כשידו שוב ‏מושטת לעברי.
"בואי ‏נתחיל מחדש. אני דנילו פיזאנו האח של האידיוט שאת אמורה להתחתן איתו,נעים מאוד" הוא אומר את זה עם חיוך קורן על פניו.
‏אני חייבת להגיד שזה ממש מוזר לי כל מה שהולך כאן.
‏אני לא יודעת מה נכנס בו בדיוק או איזה משחק הוא ‏משחק כאן אך אני מחליטה לבסוף לזרום איתו הפעם רק בשביל להבין מה זה ‏המהלך הזה שלו.
וגם אסור לי להיות יותר מידי ‏חשופה פה אני חייבת להתנהג כמו מישהי אחרת ולא להיות יותר מדי עצמי.
כנראה שאני ‏יהיה חייבת ‏להתנהג נ-נ-נחמד...
‏אוי אלוהים רק מלחשוב על זה יש לי בחילה.
אני אוחזת בידו ומחייכת ‏את החיוך הכי מוצלח שלי.
"אוקסנה מוזלנוב,נעים מאוד."
‏אני לא יודעת אם הוא אוכל את זה אבל אני יכולה ‏לנחש שכן,כי החיוך שלו גדל יותר על פניו.   
"טוב!" דנילו ‏מוכה כיף,חוזר לעמוד לצידי ושוב מניח את כף ידו על גבי התחתון.
"בואי נלך לאכול משהו ‏כי אני פאקינג גווע מרעב" הוא אומר.
ההתנהגות שלו מעט מוזרה בעיניי, אני מרגישה כאילו ‏מצלמים אותי לאיזה תוכנית מטומטמת בטלוויזיה. דנילו מתנהג בנימוס ובעדינות פתאום וזה טיפה מלחיץ אותי אך זה גם מוכיח לי שהוא לא מסכים עם התנהגותו של אחיו. זה יכול להועיל לי בהמשך.
כשאנחנו נכנסים לחדר האוכל לוקה כבר יושב במקום שלו בקצה של השולחן המלבני ארוך, עמוס בכל טוב.
הבטן שלי מתעוררת לחיים, ואני נזכרת שרק אתמול לא אכלתי ארוחת ערב בגלל לוקה ‏ומתעצבנת מייד.
אני מנתקת את גבי מידו של דנילו והולכת לשבת כמה שיותר רחוק מלוקה.
לוקה מביט בי מראש השולחן במבט מלא חשד. הוא מסיט את עיניו ממני לעברו של דנילו ונראה כמו שור זועם.
פתאום אני ‏שמה לב שגם תמרה יושבת סביב השולחן ולידה גבר נוסף ונערה.
מי האלה?
דנילו מתיישב בצידו השני של השולחן ומתחיל לאכול בתיאבון.
לוקה ממשיך לנעוץ בי מבט. "בפעם הבאה שתאחרי לא תורשי לאכול יומיים, ולא מעניינת אותי הסיבה," הוא אומר בקשיחות.
לפני שאני מצליחה לענות לאידיוט, הוא מדבר שוב, פניו מחייכות לעבר אחיו. "אם כולנו כבר כאן, אני רוצה ‏להרים כוס לחיים לכבוד יום ההולדת של אחי הקטן" הוא מרים את כוס הוויסקי שלו, וכולם מחקים אותו.
אני אוחזת בכוס בידי, אך לא מרימה אותה מעלה.
לא ידעתי של דנילו יש היום יום הולדת,עכשיו זה מסביר את ההתנהגות המוזרה שלו.
דנילו,לוקה והגבר הלא מוכר מתחילים לדבר על דברים ‏שקשורים למאפיה שלהם.
אותי זה לא כזה מעניין ועיניי נמשכות אל הנערה שלא עוזבת לשנייה את הטלפון שלה מאז שנכנסתי לפה.
לבסוף אני מנתקת ממנה את המבט וחוזרת לאכול את ‏החביתה שעל הצלחת שלי ‏בשתיקה.
אני מנסה להבין מה אני אמורה לעשות בבית הזה שבועיים עד ‏החתונה הזאת.
אני חייבת לצאת מכאן ולעשות את העבודה שלי.
אני לא מסוגלת לשבת כל היום בבית הזה ולא לעשות כלום.
רעש של עקבים נוקשים על הרצפה גורמים לי להרים את ראש מהצלחת.
הבלונדינית מאתמול בערב,שלבושה עכשיו ‏‏במדים של משרתת ,נכנסת במהירות אל חדר האוכל עד שהיא נעצרת ליד לוקה ולוחשת משהו באוזנו.
אחרי כמה דקות לוקה מהנהן ושולח אותה משם.
אך לפני שהיא יוצאת,היא שולחת להעבירי חיוך שטני ונעלמת משם כלא איתה.
זונה.
מה היא חושבת? שאני מקנאה בה או משהו?
כי אני ממש לא.
הוא יכול להמשיך ‏לזיין אותה כמה שהוא ‏רוצה מצידי.
"אוקסנה,תחזרי לחדר שלך עכשיו ואל ‏תצאי משם עד שאני אומר לך" אומר פתאום לוקה.
מה זה?!
שמעתי אותו טוב עכשיו?
הוא ציווה עליי עכשיו להישאר נעולה בחדר שלי?!
מה לעזאזל?!
"‏את האמת שממש נוח לי כאן. למה שאתה לא תלך לחדר שלך במקום זה,ולא ‏תצא משם עד שאני אומר לך?" אני עונה לו באדישות ונוגשת ‏החביתה שלי.
לוקה אוחז חזק מאוד בשולי השולחן עד ‏אצבעותיו מלבינות ומביט בי במבט רצחני.
"חתיכת זו-"
"מספיק!" דנילו מטיח את כף ידו על השולחן ועוצר את לוקה מלהשלים את המשפט שלו.
"זה פאקינג מספיק! אוקסנה לכי לחדר שלך. ‏אני מבטיח לך ‏שברגע שהאורחים שלנו יעזבו ‏אני אקרא לך" אורחים? איזה אורחים בדיוק?
אני מעבירה את מבטי בין דנילו ללוקה ומנסה להבין משהו מהמבטים שלהם אך אני לא מצליחה.
מעניין מי אלה האורחים שלהם.
כנראה שאני היה צריכה לגלות לבד, ‏כי אין מצב בעולם שהם יגידו לי מי הם.
לבסוף אני מהנהנת,מרחיקה את הכיסא שלי מהשולחן אך לפני שקמתי ראיתי את מבטו ההמום של לוקה כשהוא ראה כ‏שהקשבתי לדנילו ולא לו.
זה די ‏משעשע אותי לראות אותו ככה.