‏המתנקשת שלי

פרק 40

לוקה

בדרך אל החדר השינה שלנו,קיבלתי שיחת טלפון.
נאלצתי להגיד לאוקסנה שאני כבר מגיע ואמרתי לה שהיא בינתיים תיכנס ‏להתקלח.
היא נכנסה לחדר בלי לשאול שאלה אחת.
כנראה בגלל שהיא הייתה ‏מוטשת מהיום הזה וגם בגלל שאני בן זונה על זה ‏שחשבתי שחיילים שלי יכולים לשמור עליה.
טעיתי.
לא הייתי צריך ללכת לחסל את ג'וזף,הייתי צריך ‏להישאר עם אשתי ‏ולהגן עליה.
‏במקום זה היא נפצע בגללי וכמעט נהרגה.
קאצו!
"הלו" עניתי לשיחה,בזמן שאני יורד בגרם המדרגות.
"לוקה,יש לנו בעיה עם הרוסים. אלכס רוצה לדבר איתך" מה הבעיה שלהם עכשיו?!
מה אלכס רוצה ממני.
חשבתי שברגע שאני יתחתן עם אוקסנה,אני לא ישמע מהם בזמן הקרוב.
כנראה שטעיתי.
"אנחנו נגיע מחר על הבוקר. תגיד לו להיות במשרד שלי ב9 בדיוק" עניתי וניתקתי את השיחה.
"מה קרה? למה אתה לא עם אשתך?" שואל דנינו בשעשוע.
"קיבלתי שיחה ממייקל. הוא אמר שאלכס מעוניין לדבר איתי ויש בעיות עם הרוסים" הסברתי.
מרקוס הרים גבות לעברי ונראה מבולבל.
‏לעומת זאת דנילו ‏שפשף את הסנטרו ונראה כאילו הוא חושב על משהו.
"מזאת אומרת בעיות איתנו? מה ‏מה הבעיה שלהם עכשיו?" של מרקוס.
"לא נדע עד שלא שנגיע לשם. אנחנו צריכים לצאת הערב" קבעתי.
"בסדר. אני הולך לארוז ולהודיע לחיילים" אומר מרקוס ויוצא מסוויטה.
"על מה אתה חושב שם?" שאלתי את דנילו.
"מעניין אותי מה הג׳ינג׳י רוצה ממך." גם אותי זה מעניין מאוד.
"לך תארוז,דנילו. נתראה יותר מאוחר" אמרתי ולא חיכיתי לתשובה ממנו, הסתובבתי בחזרה למדרגות.
עליתי לקומה העליונה ופסעתי את דרכי לחדר שינה.
"אוקסנה?" קראתי.
"כאן" היא עונה ואני נאנח בהקלה.
טוב לשמוע את קולה שוב,זה מרגיע את ליבי.
אני נכנס לחדר האמבטיה ורואה אותה עומדת מול הראי ומסירה את התחבושת מזרוע שלה,כשהיא לבושה רק בתחתוני חוטני וחזייה בלבד ושערה הרטוב נצמד לגבה.
עיניה פוגשות בעיניי דרך הראי והיא מסתובב ונשענת על הכיור.
אני מתקרב ונושק לראשה ואז מוריד את ראשי ובוחן את מצב רוחה.
"איך את?" שאלתי.
"כואב,אבל אני יהיה בסדר. הכל בסדר איתך?" היא שואלת בדאגה.
"כן,אבל אנחנו נהיה צריכים לחזור הערב ‏לניו-יורק. אחיך רוצה לדבר איתי" הסברתי.
אוקסנה הרמה גבה שואלת לעברי.
"למה?"
משכתי בכתפיי,"אין לי מושג. נדע ברגע שנגיע לשם"
"הבנתי." היא מסתובבת כדי לצאת אך אני תפסתי בזרועה הבריאה שלה ומשכתי אותה אלי.
"את בטוחה שאת בסדר?" שאלתי שוב.
"כן" היא אומרת בלחש אך היא לא נראית בסדר.
אני אוחז במותניה,מושיב אותה על השיש ואוחז בסנטרה בשביל שהיא תוכל להביט בי ולא על הרצפה.
"דברי איתי." בקשתי.
"אני עייפה,לוקה. אני באמת בסדר. לך תתקלח בזמן שאני יתחיל לארוז" אוקסנה הניחה את ידייה על חזי וניסתה לדחוף אותי אך לא נתתי לה.
"לוקה..." היא נאנחת בעייפות.
קולה צרוד וסקסי כשהיא נשמעת עייפה כל כך.
לעזאזל.
הרסתי את הכל היום שלנו ביחד.
כשלא עניתי לה,היא הניחה את אצבעותיה על שפתיי והביטה לתוך עיניי.
נשקתי להן והזזתי את שערה אל מאחורי אוזנה.
"נישאר עוד יום" קבעתי.
"אבל מה עם אלכ—" היא התחילה לומר אך הפסקתי אותה בנשיקה.
"אח שלך יכול לחכות עוד יום. את צריכה לנוח. אני אשלח את דנילו ומרקוס לשם" הסברתי.
אוקסנה חייכה אלי חיוך קטן ועייף.
"אתה באמת לא צריך לעשות את זה"
"אני כן"
הנחתי את ראשה על חזי,נשקתי לקודקוד שלה ולחשתי.
"לכי תנוחי קצת,אש קטנה. אני אעשה מקלחת ואז יצטרף אליך"
אוקסנה הרימה לעברי מבט העייף.
"בסדר,אבל תעשה את זה מהר"
נישקתי לאפה, "בסדר״
היא הסתובבה ‏ויצאה מחדר האמבטיה.