‏המתנקשת

פרק 20

פרק 20

לוקה

"איך היא מרגישה?" דנילו שואל אותי כשהוא מוזג לעצמו את הכוס השלישית שלו להערב.
"היא לא מוכנה לראות רופא. אני לא יודע מה לעשות איתה. היא כבר ארבע ימים בחדר המזויין הזה ופשוט לא מוכנה לצאת משם" עניתי בכעס.
אני יותר משעה מנסה לעבור על מסמכים חשובים שעל המחשב אך ‏לא מצליח להתרכז בשום דבר,חוץ אוקסנה.
"היא לפחות לוקחת את ‏התרופות שתמרה נתנה לה?" שואל דנילו.
"היא חייבת לקחת אותם אם היא רוצה לחזור לעצמה מתישהו" עניתי.
דפיקה חזקה נשמעת על דלת המשרד שלי וגורמת לי ולדנילו להביט לעברה.
"כן!" שאגתי.
פחות משנייה מרקוס נכנס אל החדר כשבידו טאבלט שחור.
"יש לנו ‏אורחת,לוקה" אומר מרקוס ומושיט לעברי את הטאבלט שלו.
אני לוקח אותו מידו ורואה דמות נשית על המסך שעומדת מול השער הגדול שלי.
מה הבחורה הזאת עושה בשעה כזאת בשטח שלי?
"אתה יודע מי זאת?" שאלתי כשאני מגדיל את המסך עוד יותר בשביל לנסות לזהות אותה.
אך הדבר ‏היחידי שאני יכול להבין ,שיערה בלונדיני ושהיא ממש קטנה.
"לא. אנחנו עכשיו שולחים לשם שתי חיילים ש‏יבררו מי זאת." אני מהנהן ומושיט לו בחזרה את הטאבלט.
"מצויין. תגיד להם להביא אותה לפה. אני רוצה ‏לגלות בעצמי מי זאת הבחורה הזאת ולדעת למה היא בשטח שלי" אמרתי.
מרקוס מהנהן לעברי ,אז שולח הנהון קצר לעבר דנילו ומתקדם אל הדלת אך ברגע שהוא פותח אותה שיער ‏ג׳ינג׳י לוכד את עיניי.
"אוקסנה? מה את עושה פה?" שאלתי כשאני קם מהכיסא שלי והולך לעברה.
אוקסנה נראית חיוורת יותר ממה שהיא ‏הייתה אתמול אך ‏איכשהו היא מצליחה לעמוד על רגלייה כשהיא נאחזת במשקוף הדלת.
"תכניס את נטשה ‏לאחוזה שלך" היא דורשת בקול צרוד.
גם כשהיא חולה היא לא מאפשרת לי לראות את החולשה שלה.
זה פשוט ‏מהפנט אותי.
"מי זאת נטשה?" דנילו נעמד לצידי כשהוא שואל את אוקסנה.
באמת,מי זאת נטשה?
היא מכירה את הבחורה הזאת שעומדת מול הבית שלי?
"מישהי מאוד חשובה לי והיא חייבת להיכנס לפה,עכשיו" דורשת אוקסנה.
"אני לא מכניס לכאן אנשים זרים,אוקסנה. ותחזרי לחדר שלך" אמרתי.
באתי לחזור לשולחן שלי אך ידה קטנה תפסה בזרועי וגרמה לי להביט שוב לאחור.
אוקסנה הביטה בי במבט חודר אך גופה לא אפשר לה יותר מיד לעמוד ‏ולהישאר חזקה.
כמו שהיא רצתה להיות ברגע זה.
שבאתי לשחרר את זרועי ממנה,הרגליים שלה רעדו והיא כמעט ‏נפלה על הרצפה.
אחזתי במהירות במותנה וקרבתי אותה קרוב אלי.
זאת הייתה טעות נוראית כי עכשיו יכולתי להריח את ריחה המתוק של ואני בטוח בזה שהוא לא יעזוב את אפי יום שלם.
"את צריכה לחזור לחדר שלך,אש קטנה. את לא יכולה לעמוד יותר ‏מדיי. את חלשה מדי בשביל לזה" אני לוחש לה.
אוקסנה הניחה את מצחה על חזי וניסתה להסדיר את הנשימה שלה.
הרמתי את מבטי מעל ראשה וראיתי שדנילו מביט בנו בעיניים פרועות ופה פעור גם כן.
"מה הולך כאן?" הוא מסמן לי עם שפתיו ללא קול.
במקום לענות לו אני מסמן לו עם הראש לצאת מכאן ולהשאיר אותי לבד עם אוקסנה.
דנילו שולח לעברי חיוך ערמומי לפני שהוא יוצא ואני זורק לעברו אצבע שלישית מאחורי גבה של אוקסנה.
כשהדלת נסגרת אחריו אני חוזר להביט באוקסנה ושם לב שהיא חצי מעולפת.
"קאצו" מלמלתי.
בלי לחשוב פעמיים הרמתי אותה על בין זרועותיי,ראשה נח על חזי כשהתקדמתי אל הספה שלי והנחתי אותה עליה.
התיישבתי על השולחן השחור שליד הספה והזזתי את שערה מפניה.
אוקסנה נאנחה בשקט והביטה בי בעיניים חצי סגורות.
"לוקה..." היא לחשה את שמי ‏במאמץ וניסתה להושיט את ידה אל פניי.
אחזתי בכף ידה הקרה כקרח והנחתי אותה על לחי.
ברגע שידה נגעה בי,גל של ‏חום עבר במורד גופי.
אני לא מכיר את ההרגשה הזאת אבל אני חייב לומר שהיא נעימה מאוד.
"מה את צריכה,אש קטנה?" אוקסנה זזה טיפה על הספה בשביל להסתכל עלי יותר טוב.
"‏תכניס בבקשה את נטשה לפה. רק היא יכולה לעזור לי" היא לוחשת.
"למה את נותנת לה לבדוק אותך אבל לרופא שלי לא?" שאלתי.
"בבקשה,לוקה. אני חולה. פשוט תכניס אותה" היא מתחננת מפני.
אוקסנה מתחננת?
ועוד מפני?
החום הזה באמת ‏משפיע עליה.
"טוב. אני אעשה את זה" אני שולף את הטלפון שלי מכיסי ומחייג מיד למרקוס.
"כן לוקה"
"אתה מול הבחורה?" שאלתי.
"כן. מה לעשות איתה?" שואל מרקוס.
"תכניס אותה לבית ‏ותביא אותה ישר למשרד שלי" דרשתי.
"מיד" ניתקתי את השיחה וחזרתי לשבת מול אוקסנה שוב.
אך היא הייתה רדומה כשהתיישבתי על השולחן.
עיניי עברו על גופה החולה.
עורה נראה יותר חיוור מבדרך כלל.
החזה שלה ירד ועלה באיטיות כשקולות מוזרים יצאו מפיה הקטן.
קשה לה לנשום ואני שונא את זה.
אני לא אוהב לראות אותה סובלת ככה,זה עושה לי משהו לא טוב בבטן כשאני מביט עליה ככה.
כשעברתי את עיניי על פלג גופה התחתון,הגופיה שהיא לבשה עלתה קצת על בטנה וראיתי פתאום פס של צלקת צץ מתחתיו.
עוד אחת?
יש לה עוד צלקת?
הושטתי את ידי לעבר החולצה בשביל לראות יותר טוב אך
רעש של דלת נפתחת גרמה לי לעצור ולעמוד על רגליי.
דנילו והבחורה הבלונדינית שהתברר קוראים לה נטשה,נכנסו אל החדר.
"אוי,לא. אוקסנה...." נטשה מלמלה כשהיא קולטת את אוקסנה שוכבת על הספה אך מבטה עבר ישר אלי ועכשיו היא נראתה כועסת מאוד.
"מה עשיתה לה,לעזאזל?!" היא נהמה.
החוצפנית הקטנה הזאת חושבת שהיא יכולה לדבר אליי ככה?!
מי היא חושבת שהיא?!
"לא עשיתי לה כלום. היא חולה והיא אמרה שהיא צריכה אותך. אז תעשי את העבודה שלך,‏מה שהיא לא תהיה ואז תעופי לי מהבית" אמרתי בקול עמוק.
נטשה נעצה בי מבט חודר כשהיא התחילה ללכת לכיוונה של אוקסנה.
אז קלטתי פתאום שהיא מחזיקה בידייה זר ורדים לבנים.
אחזתי בזרועה לפני שהיא עברה אותי והבטתי ישר על הפרחים.
"מה זה? ולמה יש לך אותם פה?" שאלתי אותה בכעס.
אני יודע שאני אבל עצבני עכשיו ממש על החיילים שלי ‏שנתנו לה בכלל להכניס משהו לבית שלי ועוד בלי ‏הרשות שלי.
"ורדים. אוקסנה אוהבת את הפרחים האלה והיא אמרה לי ‏להביא אותם. עכשיו אני יכולה ללכת לבדוק אותה?" היא אומרת בכעס.
שחררתי את האחיזה שלי ממנה ונתתי לה ללכת לאוקסנה.
למה שאוקסנה תבקש ממנה להביא פרחים?
למה היא פשוט לא ‏בקשה ממני או מתמרה?
למה דווקא מנטשה?
ולמה בכלל היא צריכה בפרחים עכשיו?!
נטשה מניחה את הזר על השולחן הקטן,מורידה את התיק הצד שלה ואז מתיישבת מול אוקסנה.
"אוקס? אוקס,את שומעת אותי?" היא לוחשת לה.
"אממ..." אוקסנה פוקחת את עיניה באיטיות.
"נטשה?" אוקסנה שואלת בלחש.
"כן אני פה. איך את מרגישה,אוקס? את יודעת מה יש לך?"
אוקסנה מנסה להתיישב אך ידיה בוגדות בה וגורמות לה שוב לשכב.
"אני לא יודעת. אף פעם לא הייתי חולה לפני זה. מה קורה לי,נטשה?." נטשה נאנחת ומעבירת את שיערה הבלונדיני אל מאחורי אוזנה.
"אני לא יודעת עדיין,אבל אני ‏אבדוק אותך עכשיו,בסדר?" אוקסנה הנהנה אל חברה שלה.
עיניי עברו ‏ביניהם כשנטשה התחילה לבדוק את אוקסנה והוציאה כמה דברים שיכולים לעזור לה מהתיק שלה.
בזמן שנטשה ‏בדקה את אוקסנה,חזרתי בחזרה לשולחן שלי ו‏ניצלתי את הזמן לעבור על המסמכים שלי.
אך המחשבה על מה שראיתי על בטנה של אוקסנה לא עוזבת אותי. ראיתי נכון? זאת באמת צלקת אבל ממה היא ולמה יש לה אותה?
‏בזווית העין ראיתי את דנילו מתיישב על הכורסא שליד הבנות ו‏משגיח להן.