‏המתנקשת

פרק 27

לוקה

היום החתונה יגיע וזה היום שאוקסנה תהיי סוף סוף אשתי.
האורחים התחילו להגיע ולמלא את שורות הספסלים. לראות את היום שבו בן פיזאנו יתחתן בכנסייה... עמדתי עם מרקוס ודנילו מאחור וקידמתי את פני כולם.
תמרה ועוד שתי משרתות ‏התרוצצו בכנסייה בשביל לבדוק אם הכל ‏תקין ומאורגן במקום.
אבל אותי לא עניין כל הדברים אלה,דבר היחיד שעבר לי בראש הייתה,אוקסנה.
לא ראיתי אותה מאתמול בערב כי ממה שהבנתי מתמרה שאוקסנה יצאה עם חברתה נטשה לקנות כמה דברים לפני החתונה אפילו שלא הסכמתי לכך.
אך כמו שאתם יודעים אוקסנה עקשנית מאוד.
"מה קורה? למה אתה נראה עצבני?" אחי דנילו שאול בטון משועשע לצידי.
"ממתי אני לא עצבני?" שאלתי אותו ברצינות.
"גם נכון. אבל באמת תהיה קצת יותר משוחרר,אחי. אתה מתחתן היום!" דנילו מניח את זרועו סביב צווארי וניסה לעודד אותי אך זה לא הצליח לו.
באתי לענות לדנילו אך עצרתי כשראיתי את תמרה ממהרת לעברי ונראית לחוצה מאוד.
"מה קרה?" שאלתי והשתחררתי מאחיזה של דנילו.
תמרה הסמיקה.
דליה חייכה בביישנות,אך היה עוד משהו מאחורי החיוך הזה.
"גברת מוזלנוב ביקשה מאיתנו לשוחח עם אוקסנה לפני החתונה."
היא עצרה כדי להדגיש. "שיחת בנות." נענעתי את ראשי.
ממש לא אהבתי את זה שגברת מוזלנוב מרשה לעצמה להיכנס לעניינה של אוקסנה. "אוקסנה לא צריכה שיחה. אני אראה לה את כל מה שהיא צריכה לדעת." דליה רשפה. הבטתי בה במבט חודר. אולי שכבתי איתה כמה פעמיים אך זה לא נותן לה שום זכות ‏להתערב בחיים שלי עם אוקסנה. "ברור. שהיא צריכה שיחת עידוד. בניגוד אליך, היא לא שכבה עם חצי ‏ניו-יורק." אומרת תמרה.
הייתי טיפה המום ממה שהיא אמרה עכשיו.
זה בכלל לא מתאים לתמרה לדבר אלי ככה אך הבנתי שהיא דואגת לאוקסנה.
שמתי לב שבזמן האחרון הן התקרבו מאוד.
חייכתי. "אני יודע. היא כולה שלי."
דליה החליפה מבט עם תמרה. "למה שלא תחזור למלא את חובתך כחתן ואנחנו נטפל בענייני הבנות?" שאלה תמרה בנימוס. "בעיניי, חובתו של החתן היא לדאוג שהלילה שלה יהיה מצוין." מתערב דנילו ומחייך אל הבנות חיוך ערמומי.
הרמתי את כף ידי ‏ונתתי לו כאפה מאחורי העורף.
"אחח!" הוא התלונן.
"יש רגעים בחיים שאתה חייב לסתום את הפה שלך" אמרתי לו בשיניים חשוקות.
דנילו לא ענה לי אך כן חייך אלי חיוך ממזרי.
ענענתי את הראשי וחזרתי אל תמרה.
"תעשי מה שאת הכי טובה בו, תמרה" אמרתי.
תמרה הנהנה ושלחה לעברי חיוך אימהי.
"בסדר גמור"
היא ודליה התקדמו אל הדלת האחורית של הכנסייה,איפה שנמצא חדרה של אוקסנה.
"זה חכם לשלוח לשם גם את דליה" שואל פתאום מרקוס.
"לא. אבל אוקסנה יודעת איך להתמודד איתה" אמרתי בגאווה.
מה שאני הכי גאה בו באוקסנה זה שהיא עומדת על שלה ואף אחד לא יכול עליה.

..........

אוקסנה

תמרה ואחריה דליה נכנסו לחדרי ואני רציתי לקבור את עצמי.
רק הזונה הקטנה הזאת הייתה חסרה לי ביום הזה.
נטשה נעצה מבט חודר בדליה.
גם היא שונאת אותה מאוד.
"אלוהים כמה שאת יפה,אוקסנה" אמרה תמרה והצמידה יד לפיה.
דליה סתמה את פיה ורק הביטה בי במבט מתנסה.
התאפקתי מאוד שלא לגלגל את עיניי לעברה אך לא היה לי נעים מתמרה,אז לא עשיתי זאת.
"תודה" אמרתי לה בנימוס שלא מתאימה לי בכלל אך בזמן האחרון התחברתי מאוד לתמרה אז מגיע לה כבוד ממני.
"את תפילי את לוקה על הברכיים. אך אפשר לשאול למה את לובשת את השמלה הזאת?" שאלה תמרה ונראית מבולבלת.
שאלתה גרמה לי לחייך.
"זאת הפתעה בשביל לוקה" אמרתי.
נטשה שלחה לעברי חיוך ערמומי וצחקה לה בשקט.
הרגשתי מאוד מרוצה מעצמי.
היה לי ולנטשה רעיון כל כך גאוני שיגרום ללוקה להתפוצץ מרוב זעם.
חיוך מרוצה נמרח על שפתיי רק מלחכות לראות את התגובה שלו ברגע שהוא יראה את השמלה.
"מה קרה שאתן פה? לוקה לא צריך אותכן בחוץ?" שאלתי את תמרה והתעלמתי לגמרי מדליה.
"אימא שלך ביקשה שנדבר איתך," אמרה תמרה והתקרבה אלי.
החיוך שלי ישר ירד מפני.
רק על זה שהן קראות לזונה של דוד שלי אמא שלי הורגת אותי בפנים.
ומה שהכי הורג אותי שאמא שלי לא יכולה להיות איתי ביום הזה כי לוקה לקח אותה ממני.
מה שגורם לכל גופי להיכבות בתוך שנייה.
גם התוכנית לגרום ללוקה להתעצבן כבר לא מרגשת אותי יותר. מה שאני רוצה לעשות יותר זה לדקור אותו בליבו.
"מה היא רצתה?" שאלתי בטון קר ואדיש.
יכולתי לראות את פניה של תמרה נהיות עצובות בגלל הטון הדיבור שלי אך דליה במקום זאת חייכה חיוך קטן ושטני.
יום אחד אני אדקור את הבת הזונה הקטנה הזאת.
תמרה אחזה בכף ידי כשהיא מתיישבת לידי בספה הגדולה.
"היא רצתה שנדבר איתך על ‏ליל הכלולות שלך" אמרה תמרה בקול רגוע.
דמי רתח מרוב זעם.
מי היא חושבת שהיא?!
רק בגלל שהיא אשתו של דוד שלי יש לה את החוצפה לחשוב שיש לה זכות לשלוח אלי אנשים בשביל שידברו איתי על סקס?!
מה פאקינג לעזאזל?!
קודם שתבדוק איפה הזין של סימון היה לפני שהיא שולחת אלי אנשים.
"אני לא צריכה שיחה" אמרתי באדישות.
אפילו שרציתי לצרוח מרוב זעם.
נטשה תפסה בידי השנייה ולחצה אליה בשביל שאני אדע שהיא שם בשבילי כמו שאני בשבילה.
עצמתי את עיניי לשנייה ונשמתי עמוק.
"דליה צאי מפה" דרשתי ממנה ברגע שפקחתי את עיניי.
עיניה של דליה נפערו והיא הביטה בי במבט רצחני.
"מה?! למה לי לצאת מפה? את ממש לא מחלי-"
"דליה!" תמרה הרימה את קולה וגרמה לכולנו להביט לעברה המומות לגמרי.
זאת פעם ראשונה שאני שומעת אותה מרימה את קולה.
"תצאי החוצה. לאוקסנה יש כל זכות להחליט עלייך. מהיום היא הולכת להיות הגברת של הבית שלנו ולה יש את ההחלטה על כולם כמו להאדון שלך!" דליה בלעה את רוקה כשהיא עדיין נשארה בשוק מתמרה אך לבסוף הסתובבה ויוצאת מהחדר בריצה.
נראה לי שמאותו רגע התאהבתי עוד יותר בתמרה.
"וואו" אומרת נטשה לידי.
גם אני הייתי בשוק קצת.
"אני כל כך מצטערת בשמה,יקירתי. אני לא יודעת מה נכנס בה פתאום" אומרת תמרה.
"הכל בסדר,תמרה." עניתי בחיוך קטן.
"ובקשר לשיחה שלנו. אני לא צריכה לדבר על זה כי אני לא הולכת לתת לו לגעת בי" תמרה הרימה את ראשה אלי ופערה עיניים.
"מה?! אבל זה ליל הכלולות שלכם. זאת מסורת וחוק אצל האיטלקים" תמרה נשמעת המומה.
"טוב. אבל אני לא איטלקיה. ואצלי זה לא חוק ולא מסורת. אני אעשה את זה מתי שזה היה מתאים לי ולא בגלל שבעלי רוצה בכך" חשבתי שתמרה תתעצבן אלי אך במקום זה היא חייכה חיוך עדין ומבין.
"אני מכבדת את זה מאוד ואני מבטיחה לך שהסוד שלך ישאר אצלי" החזרתי לה גם חיוך קטן.
"תודה"
רעש של הדלת נפתחת גרמה לי לקום מהספה להביט לעברה.
אחי אלכס עמד שם לבוש בטוקסידו שחור.
תמיד הייתי רגילה לראות אותו לבוש בחליפות שחורות אך אני חייבת לומר שטוקסידו ממש הולם אותו.
"אני יכול לדבר עם אחותי לבד?" שואל אלכס את תמרה.
ואני חייבת להגיד שזה היה די מפתיע.
אלכס אף פעם לא היה מנומס למישהו ובמיוחד לא אלי.
אז למה פתאום?
"ברור. בואי נטשה נתן להם לדבר" תמרה התקדמה אל הדלת אך נטשה נשארה לעמוד לצידי כשהיא עדיין בוהה באלכס.
הו אלוהים לא שוב.
לנטשה תמיד הייתה חולשה ‏כלשהי לאלכס ואני עד היום לא יבין למה.
נתתי לנטשה מכה קטנה בזרועה בשביל שהיא תתעורר על עצמה לפני שאלכס ישים לב לזה.
"אאוץ׳" היא ממלמלת ומביטה בי.
"את בוהה וזה מוזר" לחשתי לה.
נטשה מיד מסמיקה ומהירה לצאת מהחדר אחרי תמרה.
אלכס סגר את הדלת אחרים,התקדם לעברי כשעיניו סורקות את גופי.
"את לא יכולה בלי לעשות בלאגן,אהה?" הוא שואל באדישות
‏הקבוע שלו.
משכתי את בכתפיי בתגובה.
"גם סימון פה?" שאלתי.
"כן. הוא מדבר עם לוקה." הנהנתי והסטתי את מבטי ממנו אל החלון הגדול שלידי.
"כמה אנשים יגיעו כבר?"
"אפשר לומר שכולם כבר פה,אוקס."
אוקס?
כבר שנים שהוא לא קורא לי ככה.
"למה אתה פה,אלכס? סימון שלח אותך לבדוק עם אני לא עושה לו בעיות? או אולי לבדוק אם ברחתי מהחתונה?" החזרתי את מבטי עליו.
אלכס הביט בי בלי שום רגש על פניו.
"באתי לבד." קולו נשמע צרוד יותר כשהוא אומר את המילים אלה.
"למה?" שאלתי.
אלכס התקדם אלי ואחז פתאום בכפות ידיי.
לקח לי שנייה לעכל את מה שקורה פה.
אלכס לא נגע בי מאז המקרה של הורינו,מה נכנס בו?
"אני מצטער שאת צריכה לעבור את כל זה. אבל אני יכול להבטיח לך שזה ישתלם לך בסוף" הוא אומר.
העפתי את ידיו ממני ולקחתי צעד גדול לאחור.
"זה ישתלם לי?! אתה בטח צוחק עלי!" התקדמתי אליו במהירות עד הנחתי את כפות ידיי על חזהו ודחפתי אותו עד שהוא מעד אחורה.
"אתה וסימון גורמים להתחתן עם הבן אדם שרצח את אמא שלנו! ואתה אומר לי שזה ישתלם לי בסוף?!"
"אוקס! אוקסנה!" אני לא מתייחסת לצעוק של אלכס ולזה שהוא מנסה לתפוס את ידיי בשביל לעצור בעדי מלהכות אותו.
‏אם באמת הייתי רוצה ‏להכאיב לו כמו שכואב לי באמת,כבר ממזמן הייתי ‏מוציאה אקדח ויורה בעצמי.
ביום שלקחו ממני את אמא שלי ואת אבא שלי.
רציתי שיקחו אותי יחד איתם,פשוט לא רציתי להיות בעולם הזה יותר אך בגלל שלא רציתי ‏להשאיר את אלכס לבד,אז עלתי את הרגשות שלי.
הצלחתי איכשהו לשרוד עוד קצת בעולם האכזר הזה.
כפות ידיים נוחתות על פניי ומקרבות אותי לחזה הרחב של אלכס.
אני חוזרת למציאות ברגע שאני מרגישה את גופי רועד ודמעות יורדות מעיניי.
לא בכיתי פעם אחת מאותו היום אז למה ‏דווקא עכשיו הם באות?!
אלכס מחבק אותי חזק כנגד גופו ומניח את סנטרו על ראשי.
"בבקשה ‏תחזיקי מעמד עוד קצת. בבקשה,אוקס." קולו נשבר.
משגורם ללב שלי יותר ‏להישבר.
אם דוד שלי היה רואה אותנו עכשיו זה היה הורס אותנו לגמרי.
אסור שהוא בחיים יראה או השמע שאני ואלכס ‏הוצאנו את הרגשות החוצה.
פשוט אסור.
אני שואפת עמוק את ריחו של אחי ומנסה כמה שיותר לזכור את ריחו הטוב במוחי כי אי אפשר לדעת מתי תהיה לנו עוד הזדמנות ‏להתחבק ככה.
"בסדר" אמרתי בלחש וללא רצון התנתקתי מהחיבוק שלו.
אלכס סידר את החליפה שלו,כשסיים הוא הושיט לי את ידו ואני הבטתי בה.
"הגיע הזמן לצאת" אין לי כל כך הרבה ‏ברירות, אז הנחתי את ידי בכף ידו ונתתי לו להוביל אותי אל מחוץ לחדר.
בעוד כמה רגעים אני הולכת להיות אשתו של לוקה פיזאנו,האויב מספר אחד שלי והכל זה קורה רק בגלל דוד שלי.
לסתי ננעלת כשאנחנו נעמדים מול הדלתות הגדולות.
אני עוצמת את עיניי ונושמת עמוק.
"אני תמיד אהיה שם בשבילך,אוקס. רק תגידי לי ואני בא" אלכס לוחש באוזני ומנסה להרגיע אותי.
רק חבל שהלב שלי לא נותן לי להאמין לו.
בחיים לא חשבתי ‏שיקרה מקרה כזה שאני לא יאמין לאחי אבל כנראה שהיום הזה כבר הגיע.
אני פוקחת את עיניי ורק מהנהנת כתשובה.