‏המתנקשת

פרק 14

לוקה

אני יושב בקצה של השולחן האוכל הגדול ומחכה לאוקסנה.
יצאתי מהחדר שלה לפני חצי שעה אך היא עדיין לא כאן.
אני מרגיש שדמי מתחיל לרתוח מרוב כעס,שוב.
אני שונא את זה שהיא אף פעם לא ‏מצייתת לי,למה היא תמיד חייבת כל הזמן לענות לי?
זה פאקינג מטריף אותי.
גם איפה היא קבלה את הצלקת הזאת בירך שלה? מה קרה לה בדיוק?
"דליה!" שאגתי בקול.
העוזרת הבית שלי והכי צעירה פה,נכנסת במהירות אל חדר האוכל והביטה בי.
"כן,אדון"
"לכי תבדקי מיד למה אוקסנה עדיין לא פה!" נהמתי.
היא מהנהנת במהירות את הראשה,"מיד,אדון" ויוצאת משם.
אני מעביר את ידי בשערי ונושם עמוק.
אני מרגיש כאב בין רגלי כי פאקינג הזין שלי נהיה ענקי. וכל זה רק מזה שנגעתי בעורה של אוקסנה לפני חצי שעה.
קאצו! אני חייב לזין!
אני לא זוכר מתי פעם אחרונה שזיינתי מישהי.
אני יכול לזין את דליה אם אני רוצה...
אבל פאק!
הפנים של אוקסנה לא יוצאים לי מהראש.
רעש של צעדים גורמים לי להרים את ראשי לכיוון הדלת בדיוק כשדליה נכנסת פנימה ואחריה אוקסנה.
למה לעזאזל היא לבושה ככה?!
זין עלי.
הגופייה הזאת שהיא לובשת כל כך קטנה עליה.
היא פאקינג צמודה עליה כל כך על השדיים שלה עד שהן כמעט יוצאות ממנה.
אני מחזיק את עצמי מלא לגנוח בקול רם.
קאצו,אני גמור.
"אדון,אתה צריך עוד משהו?" שואלת דליה וגורמת לי לנתק לשנייה את העיניים שלי מהשדיים של אוקסנה.
"לא. את יכולה ללכת" היא מהנהנת ויוצאת משם.
העיניים שלי חוזרות בחזרה לאוקסנה כשבדיוק מתיישבת בקצה השני של השולחן,ממש מולי.
אוקסנה לא אומרת מילה אך גם לא ‏מעיזה להביט בי אפילו פעם אחת.
היא מזיזה את כל שערה ‏הג׳ינג׳י אל מאחורי גבה ואז היא נשענת על גב הכיסא וסוף סוף מביטה בי.
אני לא יודע למה אבל הלב שלי מתחיל פתאום לדפוק מהר מיד.
עיניה הכחולות ננעצות בעיניי כמו ‏חיצים ולא מאפשרים לי לנתק אותם ממנה.
"למה אני פה,לוקה?" היא שואלת פתאום ומשלבת את זרועותייה.
"כי יש לי ‏עסקה עם אבא שלך" עניתי לה בטון אדיש.
אוקסנה נשארה קרירה כמו תמיד לאדישות שלי ולא ‏ממצמצת פעם אחת.
"לא. למה אני פה עכשיו? החתונה מתקיימת רק בעוד שבועיים. אז למה עכשיו?" כי יש אנשים שמנסים לחסל אותך בגללי ואני לא יכול לאפשר את זה.
אני לא אומר לה את זה.
‏במקום זה אני אומר, "כי ככה ‏החלטתי" אוקסנה הטיחה את כף ידה על השולחן והביטה בי במבט מלא בשנאה.
"אין לך שום זכות להחליט עלי. אני לא אחת ‏מהצעצועים שלך,לוקה. אתה לא יכול פשוט להחליט על זה שאני אעבור לגור פה רק בגלל שאתה ואבא שלי ‏החלטתם על זה בלי לשאול אותי בכלל!!" היא שואגת.
אני פאקינג שונא את זה שהיא מרשה לעצמה לצעוק עלי ועוד במיוחד בבית שלי,ליד אנשי.
‏זה פאקינג לא מקובל עליי בשום צורה שהיא!
אני מטיח את שתי כפות ידי על השולחן חזק מיד, ‏מה שכמעט גורם ‏לצלחת שלי ולכוס לעוף מהשולחן.
אך זה עדיין לא עוצר בעדי‏ ‏מלהעמיד אותה במקום.
היא עברה כל גבול.
"תקשיבי לי טוב,חתיכת כפוי טובה שכמוך! תגידי תודה על זה שאת בכלל נמצאת כאן עכשיו. כי אם לא היית כאן,‏כבר ממזמן ‏היו מחסלים אותך! את ‏על ‏הכוונת עכשיו! את מבינה בכלל מה זה אומר?!" אני קם בעצבים מכיסא ולא מוריד ממנה את המבט.
אוקסנה מביטה בי במבט רצחני כשהיא פותחת את הפה שלה,"תאמין לי מצויין שאני יודעת מה זה אומר." היא עונה בטון הרסי.
אני נשען על זרועותיי ורוכן קדימה על השולחן.
"תקשיבי,אוקסנה. אני פשוט מנסה להגן עליך. את הולכת להיות ‏אשתי בקרוב ויש‏ לי מלא ‏אויבים ‏שינסו לחסל אותך ‏ולהרוס לנו את השלום בין המאפיות. את חייבת להבין שזה ‏לטובתך ולא נגדך" אני מנסה להסביר ברוגע אך קולי נהיה קשוח יותר ממה שאני מתכוון אליו.
שקט פתאומי נופל על החדר כשהיא לא אומרת דבר ורק ממשיכה לנעוץ בי מבט.
אני בא לפתוח שוב את הפה אך רעש של ‏עגלה עוצר ‏בעדי.
אחרי כמה שניות תמרה נכנסת פנימה כשהיא גוררת לפניה עגלה מלאה באוכל.
"ארוחת הערב מוכנה" היא אומרת בשמחה אך ברגע שהיא רואה את שתינו היא נעצרת במקום.
"לוקה..." היא לוחשת.
אני מנתק את המבט שלי מאוקסנה ומהנהן אל תמרה שהיא יכולה להגיש לנו את האוכל.
היא מהנהנת ומתחילה לסדר הכל על השולחן.
"תשבי,אש קטנה. את צריכה לאכול" אני אומר לאוקסנה וחוזר לשבת בכיסא שלי.
אך אוקסנה נשארת לעמוד וממשיכה לבהות בשולחן שמולה.
"אוקסנ-" רעש של כיסא זז עצר את דברי וגרם גם לי שוב לקום מהכיסא שלי.
אוקסנה עוזבת את השולחן בלי להסתכל לאחור והתקדמה אל עבר הדלת.
"אני לא רעבה" היא מלמלה.
"אוקסנה! אם את עכשיו לא חוזרת לשולחן הזה,אני נשבע לך ש—"
היא נעצרת פתאום במקום,מסתובבת אלי ומתחילה לשאוג לעברי.
"או שמה?! מה אתה כבר יכול לעשות לי?!" אני אוחז עם כף ידי את שולי השולחן כל כך חזק עד שאני יכול לשמוע אותו נסדק.
היא שוב פעם צועקת עלי ועוד ליד תמרה!
"אוקסנה..." אני אומר את שמה בטון מזהיר.
"בדיוק! אתה לא תעשה לי כלום. אתה יודע למה?! כי אתה ב—"
"מה קורה פה,לעזאזל?!" דנילו מתפרץ אל החדר בכעס אך אני לא מתייחס אליו,במקום זה אני מתקדם אל אוקסנה עד שאני נעמד מולה.
"כי אני מה? תגידי את זה!" נהמתי.
אוקסנה לקחה עוד שתי צעדים אלי עד שהיא הייתה קרובה מאוד אלי.
"כי אתה בן זונה אנוכי שצריך אותי רק בשביל שלום מזורגג ולא בגלל שאתה באמת דואג לשלומי,לוקה. כל מה שיוצא מהפה שלך זה פאקינג בולשיט אחד גדול!" היא אומרת את זה בטון מלא שנאה.
עיניי כל הזמן מביטות בשפתייה הוורודות כשהיא מעבירה את לשונה עליהן ונושכת אותן.
אני מרגיש את כל גופי רותח מרוב עצבים.
היא חושבת שהשלום הזה באמת מעניין אותי?!
אני עושה את כל זה רק בשביל להתקרב אל אבא שלה ולחסל אותו סופית.
נשבעתי שאני יחסל את כל בני המשפחה של ארתור מוזלנוב וזה אומר גם את סימון ואלכס.
הייתי מחסל גם אותה אבל היא הופכת להיות אישתי בקרוב ואני חייב ‏להישאר רגוע בשביל התוכנית שלי.
היא יכולה לקלל אותי עד כמה שהיא רוצה אבל לי זה לא יזיז.
היא רק עוד רוסיה קטנה ומפונקת שלא מבינה שום דבר על החיים שלה.
ואני יכול גם להישבע על זה שהיא אפילו לא יודעת מה אבא שלה עושה באמת במאפיה שלהם.
אני רוכן קרוב יותר אל פניה עד שאני יכול להריח את ריחה המתוק.
"ואת עוד סתם בחורה מפונקת שלא מבינה עד עכשיו מהו מקומה! את כלום בשבילי את,שומעת?! את פה רק בשביל ‏להתחתן איתי ולהביא לי יורשים. חוץ מזה את כלום בשבילי" אילו המילים האחרונות שלי כשאני חולף על פניה ויוצא משם.
אין לי מושג איך היא נראתה אחרי כל מה שאמרתי לה וזה גם לא מעניין אותי.
חתיכת רוסיה מופרעת ומפונקת אחת!
מי היא חושבת שהיא,לעזאזל?!
מה היא חושבת? שאם היא תתחיל להתבכיין לי אני אתן לה כל מה שבא לה,פאקינג לא!
אני לא פאקינג אבא שלה,לעזאזל!!
אני נכנס לחדרי ומוצא את דליה שוכבת עירומה במיטתי. אני טורק את הדלת בעצבים, והיא נבהלת ומתרוממת במהירות. אני לעולם לא מכניס נשים למיטתי והיא יודעת את זה. היא מתחילה להתהלך לעברי בחשש ואני צופה בה מתקרבת, גבוהה ובעלת שדיים ענקיים.
זה לא מזיז לי, אני עצבני מדי.
האש הקטנה עולה בראשי.
היא רוצה לעשות לי גיהינום? היא תקבל גיהינום!
האש הקטנה הזאת לא מבינה לאן היא נכנסה.
אם יש גיהינום,אז אני השטן.
אני פותח את רוכסן הג'ינס שלי,מפשיל מעט את תחתוני הבוקסר וניגש לשידה שלצד מיטתי,מוציא ממנה קונדום ונעטף בו.
אני מגיע לדליה בצעדים גדולים,דוחף ומועך אותה לקיר כשגבה אליי,מרים אותה ומוריד אותה בחוזקה על איברי הזקור. אני חודר לתוכה במהירות והיא זועקת וגונחת בעודה נתמכת בקיר. "פאק,לוקה!" היא זועקת.
ידיי אוחזות במותניה שלא תזוז יותר מדי,העונג שלה לא מעניין אותי. אשכיי מתכווצים ואני גומר.
אני נשלף מתוכה, מסיר את חולצתי וזורק את הקונדום לפח. "עופי מפה, ושלא תעזי לחזור לחדר שלי." דליה מבולבלת ופגועה. היא אוספת את בגדיה מהרצפה ברעד, מתלבשת במהירות ויוצאת בטריקת דלת.
אני נכנס למקלחת חמה ונזכר בשפתיה הוורודות והמלאות של האש הקטנה שלי, והזין שלי מייד מזדקף, מבקש שוב פורקן. יד אחת מונחת על האריחים והשנייה סוחטת את איברי בקצב. אני מדמיין עיניה הכחולות מתבוננות בי ואת הפה הקטן שלה עליי, זה גורם לי לגמור מהר. "קאצו!"