‏המתנקשת

פרק 11

אוקסנה

"אוקסנה!"
"שיט" מלמלתי ומיהרתי לצאת מהמשרד של סימון במהירות שיא.
איך סימון הספיק כבר להגיע מהר כל כך הבית,לעזאזל!!
"אוקסנה, ‏תרדי למטה מיד!" סימון שואג.
מה הוא רוצה ממני עכשיו,לעזאזל?!
אני עוצרת קודם בחדר שלי,פותחת את ‏המגירה של השידה
,מרימה את הספר הכבד שיש לי שם ומניחה את הדף מתחתיו.
"אוקסנה!!!" עכשיו סימון נשמע עצבני יותר.
"תפסיק לצעוק עליה!" מישהו נוסף שואג.
ידיי קופאות מקום כשבדיוק באתי לסגור את המגירה.
למי לעזאזל יש את אומץ לצעוק על דוד שלי ככה?
מי נמצא שם עם סימון?
מה קורה שם בדיוק?
יש לי תחושה מאוד רעה והיא אומרת לי לא ‏לרדת לשם אבל אין לי כל כך הרבה ברירות,נכון?
אני נושמת עמוק,עוצמת לשנייה את העיניים ופוקחת אותם שוב.
"זה קטן עלייך,אוקסנה" אני ממלמלת לעצמי ויוצאת מחדרי ישר אל גרם ‏המדרגות.
"איך אתה מעז לדבר ככה לאבא שלי?!" אני יכולה לשמוע את אלכס אומר בטון האכזרי שלו אך אני עדיין לא יכולה לראות מי איתם.
הם כנראה בסלון.
אני מגלגלת עיניים כשאלכס קורא לדוד שלנו אבא,נו באמת.
‏כמה צביעות....
"הוא ידבר עליו איך שהוא רוצה" קול נוסף שאני לא ‏מזהה,מדבר.
מה קורה שם בדיוק?
כשאני סוף סוף מגיעה אל הכניס של הסלון אני קופאת במקום כשעיני נופלות על לוקה.
מה הוא עושה כאן,לעזאזל?!
הדם שלי מיד מתחיל לרתוח מרוב עצבים רק מלראות את הפרצוף היפה הזה של...
רגע מה?!
מה חשבתי הרגע?
לא. לא. הוא לא יפה בכלל,אוקסנה!!
מה פאקינג נכנס בך?!
עיניו של לוקה ‏‏נתפסות בשלי ולא מעיזות לתנתק.
למה הוא מביט בי ככה?
עיניו חוקרות את גופי כאילו הן מחפשות משהו עד שהן נוחתות על ‏התחבושת שיש לי על הכתף בגלל הגרמני החרא ‏שפצע לי אותה.
פניו נשארות קפואות לגמרי אך אני מצליחה לראות משהו בעיניו, ‏דאגה אולי?
אני לא כל כך בטוחה בזה.
וגם למה שהוא ‏ידאג לי בכלל?
"כדאי לך מאוד להעיף ממני את הפרצוף שלך,אם אתה רוצה ‏שהביצים שלך היו עדיין מחוברות לגוף שלך" קולו של אחי גורם לעיניים שלי סוף סוף להתנתק ממבטו של לוקה.
כשזה קורה אז אני מבינה מה הולך בחדר עצמו.
פניו של דנילו צמודות מאוד לפניו של אלכס ושניהם מביטים אחד בשני, במבטים מלא שנאה.
"באמת? ‏אוי כמה נחמד מצדך. ‏אני במקום זה הייתי חותך לך את הזין ודחוף אותו עמוק לתוך הגרון שלך" דנילו אומר באכזריות נגד פניו של אחי.
אני כבר עכשיו יכולה לחסל את הבן זונה הזה.
אני רוצה לראות אותו מעיז ‏לגעת באלכס...
לסתי מתהדקת עד שאני כמעט יכולה לשמוע אותה נסדקת אך סימון אומר משהו וגורם לי לשחרר קצת את הלסת שלי.
"תפסיקו עם זה מיד!" הוא נהם על דנילו ואלכס.
שניהם נוהמים אך לבסוף מתרחקים אחד משני.
"הו,אוקסנה.טוב ‏שנזכרת להגיע" סימון פונה אלי אך הוא מביט בי במבט עצבני.
אני נשארת עם פניי הפוקר שלי ולא מעיזה לאפשר לו לראות שהוא ‏משפיע עליי מבפנים.
אני לא אוהבת את דוד שלי אך אני כן מכבדת אותו רק בגלל שהוא גידל אותי ואת אלכס.
חוץ מזה אין לי שום רגש כלפיו.
"שבו כולם. גם את אוקסנה" סימון מצווה על כולנו.
לוקה ודנילו מתיישבים בשתי ‏הכורסאות ‏שנמצאות מול הספה הגדולה.
סימון ואלכס מתיישבים על הספה אך אני לא מתיישבת אני מתקדמת אל הספה הגדולה ונעמדת איפה שאלכס יושב.
אני מרגישה את מבטו העצבני נועץ בי אך אני לא מביטה בו בחזרה, ‏לעומת זאת עיניי נשארות על לוקה בשביל ‏להישאר מוכנה אם הוא ינסה לעשות משהו ‏שלא יהיה מוצא חן בעיניי.
"יוליה!!" סימון שואג את שמה של העוזרת הבית שלו.
יוליה עובדת כאן כבר יותר משלוש שנים אצל דוד שלי.
היא בחורה בת 22 קטנה ממני בשנה.
היא ‏בלונדינית שופעת עם גוף של דוגמנית ויש לה פה ‏ז׳ורה. רק בגלל שדוד שלי בוגד איתה מאחורי הגב של אשתו אז אני לא יכולה לחסל אותה.
אפילו שזה לא כל כך משנה מה דוד שלי עושה מאחורי הגב של אישתו זה די מגיע לה והייתי רוצה מאוד לחסל גם אותה כי היא גם חלאה.
‏הבעיה הייתה שדוד שלי ישר היה יודע שזאת הייתי אני.
כי הוא יודע עד כמה אני שונאת את יוליה ואת אשתו.
יוליה נכנסת בזריזות אל הסלון ומביטה על דוד שלי במבט אוהב אך אני שמה לב שהיא גם מנסה ‏להגניב מבטים אל אלכס.
והנה הבחילה שלי מתחילה ‏לטפס לה אל הגרון שלי.
פשוט ‏גועל נפש.
"כן,אדון" היא אומרת בטון ‏תמים.
אני מגלגלת עיניים.
‏שמישהו יגמור עם ההצגה הזאת כבר.
"‏תביאי משהו לשתות ‏לאורחים שלנו" הוא ‏מצווה עליה אך לא מביט אליה פעם אחת.
בזווית עין אני רואה את דנילו שולח לעבר יוליה מבט נגעל.
מוזר.
חשבתי ‏שצעירות חתיכות זה הטעם שלו.
‏האכזבה ניכרת על פניה של יוליה כשהיא מתכוונת לעזוב.
"מיד,אדון" היא אומרת בלחשת.
"זונה" אני לוחשת בשקט אך כנראה שאלכס שומע אותי,כי הוא נותן לי מכה קטנה במותן.
מבטי ישר עובר עליו ואני שולחת לעברו מבט רצחני.
"‏תסתמי" הוא מסמן לי עם שפתיו ללא מילים.
נו באמת...
אני מרימה את מבטי שוב ורואה שלוקה עדיין בוחן אותי עם מבטו.
מה הוא רוצה ממני?
אני משלבת את זרועותי על חזי ונשענת עם המותן על הזרוע הספה.
"‏אז פיזאנו,למה רצית להיפגש איתי בדחיפות שכזאת?" סימון שואל ונשען לאחור על גבה הספה.
"‏כפי שאתה יודע הגרמנים ניסו היום לחסל את הבת שלך." לוקה אומר בטון עמוק ומאיים.
ואני מיד קופאת במקום.
למה שהוא יעלה את הנושא הזה עכשיו?!
אני ‏מגניבה מבט לעבר סימון בשביל לראות את התגובה שלו אך הוא נראה ‏מופתע לגמרי.
אלכס עדיין לא סיפור לו?
סימון מהטה את ראשו ‏באיטיות לעבר אלכס ומביט בו במבט חודר.
"איך אני לא יודע על דבר כזה!" סימון קם על רגליו ושואג על אלכס.
"‏זה קרה לא מזמן. ‏התכוונתי מייד לספר לך אבל אז אמרת לי שיש לנו פגישה עם פיזאנו. לא היה לי עדיין ‏הזדמנות לספר" אלכס אומר בטון רגוע כשפניו עדיין מופנות אל דנילו.
סימון מנסה להרגיע את העצבים שלו כי הוא נראה כמו ‏עגבניה גדולה וכועסת מאוד כרגע.
זאת הבעיה שצבע העור שלך לבן מדי.
"ואיך את לא דווחת לי כלום על זה?!" עכשיו הוא פונה אלי.
אני מביטה בו באדישות ומושכת את כתפיי.
‏אני ממש לא הולכת לענות לו על השאלה הזאת.
בדיוק עיניו יורדות להביט על הכתף שלי ואז הבנה נופלת על פניו עצבניות.
טוב שרק עכשיו ‏שמת לב לזה.
"חתיכת בת זו—" סימון מתחיל לקלל אותי אך לוקה פתאום קם במהירות מהכורסא וקוטע את דבריו של סימון.
"‏שלא תעיז להמשיך את המשפט הזה" מאיים לוקה.
לוקה ‏מגן עליי עכשיו?
‏אני ממש לא צריכה את ההגנה שלו ולא של אף אחד אחר!
‏אני יכולה להגן על עצמי מצוין!
אני באה לפתוח את הפה אך באותו השנייה יוליה נכנסת פנימה עם ‏עגלה שעליה מלא שתייה חריפה.
באמת מתאים לי למשקה עכשיו.
‏לפחות היא מועילה במשהו כרגע.
"מקאלן,עכשיו!" סימון דורש מיוליה.
היא ממהרת למזוג לו את הוויסקי אהבו עליו ומושיטה לו את הכוס.
סימון לוגם הכל בלגימה אחת גדולה ומטיח את הכוס בחוזקה מעל האח הדלוק שמאחוריו.
בזווית עין אני רואה את יוליה קופצת בבהלה.
‏איזה חמודה,כזאת ‏תמימה.....
הכוס ‏מתנפצת לרסיסים דרך האש הדולקת.
חבל היא הייתה כוס יפה מאוד.
אני ניגשת אל העגלה,מזיזה את יוליה עם מותני ומוזגת לעצמי גם משקה.
אני מרגישה את המבט המתעב של יוליה על עורפי אך אני לא שמה זין עליה.
‏שתוכל את הלב שלה,זונה קטנה.
"אוקס. תמזגי לי גם." אלכס דורש ממני בטון קר.
אני מוזגת עוד כוס אך לא בשביל האחי.
אני לוקחת את הכוס שלי ביד אחת וביד השני את הכוס האחרת,מתקדמת אל מרכז הסלון.
אלכס בא לקום בשביל לקחת ממני את הכוס אך לפני שהוא מספיק,אני חולפת על פניו עד שאני נעמדת מול לוקה.
לוקה מביט בי במבט טיפה מבולבל ומרים לעברי גבה.
אני מחייכת אליו במתיקות אך זה גם חיוך ארסי שבתוכו מלא שנאה.
"קח. אתה נראה צמא" אני אומרת לו.
"‏אני מקווה מאוד שלא שַׂמְתְּ בתוך זה רעל" זווית שפתיו מתרוממת לחיוך זדוני קטן.
אני מושכת בכתפיי ומניחה את הכוס בידו הגדולה.
"אם לא תנסה לא ‏תדע" אני קורצת לעברו ולוגמת מהכוס שלי לגימה קטנה אך לא מפספסת את זה שלוקה מביט על שפתיי כשאני עושה את זה.
לוקה מרים את ידו ושותה הכל בבת אחת כשהוא לא מעיז לנתק את מבטו מבטי.
"לא מורעל" הוא לוחש לעברי ועדיין מחייך לעברי חיוך זדוני ומרוצה.
"‏אל תבנה על זה עדיין,מותק" אני לוחשת לו ומסתובבת בחזרה למקום שלי.
אך כשאני מסתובבת מבטי ישר פוגש במבטו העצבני של אחי.
אז מה?
זה מגיע לו!
הוא ‏עיצבן אותי היום רצח!
אני הפעם מתיישבת על ‏הכורסא שנמצא בין הספה הגדולה לבין הכורסאות של לוקה ודנילו.
כולם חוזרים לשבת אחרי בזמן מה,יוליה מוזגת שוב ‏משקאות לכולם חוץ ממני.
כלבה.
"תגיע כבר ל‏עיקרון של הפגישה הזאת,פיזאנו. על מה רציתה לדבר עם אבא שלי ולמה רציתה שאוקסנה תהיה פה?" אלכס דורש לדעת.
בזמן הזה אני נשענת לאחור על גב הכורסא,משלבת את רגליי ומביטה בלוקה במבט חושד.
למה באמת הוא רצה שאני אהיה פה?
‏בעיקרון אסור לנשים במאפיה להיות במפגשים אלה,אז זה באמת מוזר שהוא רוצה שאני אהיה פה.
"אוקסנה צריכה לעבור לגור איתי. אני לא יכול לקחת סיכון נוסף על זה ‏שינסו שוב לחסל את אישתי לעתיד. בעוד שבועיים בדיוק החתונה, אז לא צריך להיות לכם בעיה עם זה שהיא תעבור לגור איתי כבר מהיום. אני לא יגע בה עד יום החתונה אבל אני כן יכול להבטיח שאני ‏יגן עליה מכל איום או מכל סכנה שתביא העתיד" הוא אומר בקצרה כאילו זה ברור ‏מאליו.
מה זה הבולשיט הזה?!
כנראה שאמרתי את זה בקול רם כי כל המבטים מופנים אלי עכשיו.
"אין פאקינג מצב! אחותי לא זזה מהבית הזה עד יום החתונה שלכם!" נובח אלכס וקם עצבני מהספה.
מה קרה שהוא מגן עלי פתאום?
פתאום אכפת לו ממני?
איזה בולשיט!
בזווית עין אני רואה את דנילו מחייך אלי חיוך אכזרי ואני בתגובה מרימה לעברו אצבע שלישית.
החיוך שלו נמתח יותר על פניו והוא נראה מרוצה מעצמו.
חתיכת חרא קטן.
לבסוף אני מעבירה את מבטי אל סימון בשביל לראות מה יש לו להגיד בנושא הזה.
אך הוא נשאר שקט ורק בוהה בשולחן הקטן שמולו.
בן זונה! הוא באמת חושב על לשלוח אותי מכאן?!
"סי—. אבא אין מצב שאתה באמת הולך לאפשר את זה,נכון?!" אני שואלת אותו בכעס.
סימון מרים את מבטו אלי אך לא אומר מילה,במקום זאת הוא מתרוממם מהספה ואיתו גם לוקה.
הם פאקינג לוחצים ידיים מול הפנים שלי כאילו אין לי שום מילה בנושא הזה.
מה פאקינג נסגר?!
"תשמור עליה. נתראה ביום החתונה שלכם" סימון משחרר את ידו של לוקה ומתכוון לצאת מהסלון.
לסתי נשמטת.
אני לא מאמינה למה שראיתי עכשיו!
זה פאקינג לא היה חלק מהסכם שלנו!
מה הוא לעזאזל עושה?!
לפני שאני חושבת אני שולחת את ידי קדימה ואוחזת בזרועו של סימון לפני שהוא מספיק לצאת מהסלון.
"מה נסגר,סימון?! זה לא חלק מהסכם שלנו" לחשתי לעברו עם שיניים חשוקות.
אני לא מאמינה שהוא עשה לי את זה.
אין פאקינג מצב שאני אשרוד שבועיים בבית של לוקה.
אין פאקינג מצב.
סימון עוצר,מרים את מבטו על ידי שמחזיקה בזרועו ואז מביט בי במבט חודר.
"לכי עכשיו לחדר שלך ‏תארזי מזוודה. קחי איתך את כל מה שאת צריכה ואז תבואי למשרד שלי,ברור?" הוא לוחש בקול נוקש.
אני לא אוהבת את זה אך אני לבסוף משחררת את הזרוע שלו ונותנת לו לצאת מהסלון.
אני לא מאמינה שזה באמת קורה לי,אבל יש כאן משהו חשוד ואני בטוחה שדוד שלי מתכנן משהו.
אני ממשיכה לעמוד מול הכניס של הסלון עד שאני מרגישה שעומד מישהו מאחורי,לוקה.
"נחכה לך בחניון. אל תעיזי ‏לאחר" הוא אומר בטון קר ואז מתרחק ממני.
יש לו מזל שהפנים שלי לא מולו עכשיו כי אם זה היה ככה הייתי מחטיפה לו אגרוף לתוך העין.
בן זונה.
בזווית עין אני רואה את אלכס מתקדם אלי אך לפני שהוא מספיק להוציא מילה מהפה שלו,אני כבר יוצאת מהסלון ורצה במהירות לקומה השני כשאני עדיין שומעת אותו קורא בשמי.
זין עליו!
הוא אמור להיות אח שלי,דם שלי והחצי השני שלי.
אני בטוחה בזה שהוא משתף פעולה עם סימון מאחורי הגב שלי וכל זה היה משחק אחד גדול.
אני לא אוכלת את זה שהוא פתאום רצה להגן עלי.
פשוט לא!

...............

ברגע שסיימתי לארוז את המזוודה שלי,נתתי אותה לדימה ואמרתי לו לחכות לי ליד המעלית.
עכשיו אני עומדת מול הדלת חדר העבודה של דוד שלי ובא לי רק לצרוח עליו.
"כנסי" אפילו עדיין לא דפקתי עליה.
פתחתי את הדלת ונכנסתי בצעדים נחושים לעברו עד שנעלצתי לעמוד מול שולחנו.
"עכשיו תסביר לי מה פאקינג הולך פה!" אני דורשת.
שילבתי את זרועותיי על חזי וחיכיתי לתשובה שלו.
סימון מוריד את משקפי הראיה שלו מאפו ומניח אותן על השולחן.
"אני צריך אותך שם. כמה שיותר קרובה ללוקה. זאת הזדמנות מצוינת בשבילך לגלות את החולשות שלו ואת הסודות שלו,אוקסנה." הוא אומר ברוגע.
אך אותי זה רק מעצבן יותר! הוא פשוט מכר אותי בלי לשאול אותי בכלל!
‏היה לנו הסכם אחד והסכם הזה היה שאני אתחתן עם לוקה ואז אני אחסל אותו.
פאקינג לא מזיז לי הסודות שלו ולא החולשות שלו,לעזאזל!!
"אין מצב! היה לנו הסכם,סימון. אני נשבעת לך שאני אחסל אותו עכשיו אם אני צריכה! אתה שומע אותי!" שאגתי.
כל גופי רותח מעצבים.
אני שונאת את זה שמרימים אותי
ומסתירים ממני סודות .
סימון מתרומם ומטיח את ידו בחוזקה על השולחן שלו.
"את תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב! לי נמאס מהבולשיט שלך! את המתנקשת שלי ואני הוא הבוס שלך!! מה שאני אגיד לך את תעשי אותו בלי ‏להתווכח איתי,זה ברור?! אחרת אני יהרוס אותך,אוקסנה. אל תנסי אותי" הוא מאיים עלי.
אני פשוט לא מאמינה לזה עכשיו.
הוא באמת מאיים להרוס אותי?!
חתיכת בן זונה ושקרן!!
אני לא מאמינה שאני חייבת לעשות את מה שהוא אומר לי!
שיט.
אני באמת הולכת לגור עם לוקה היום?
ואם אני לא יעשה את זה,דוד שלי יהרוס לי את כל הנקמה שבניתי.
אסור שידעו שאני היא ורד הדם.
זה פשוט אסור!
"בסדר" לסתי מתהדקת עם כל נשימה שאני נושמת.
לעזאזל עם זה.