‏המתנקשת שלי

פרק 25

אוקסנה

״תתכופפי!״ לוקה צועק לעברי,מניח את כף ידו על גבי ודחף אותי אל  מתחת לשולחן כאילו הייתי ‏שק תפוחי אדמה,בזמן שהוא מזנק במהירות מהכיסא ורץ לכיוון של מרקוס.
ובכל הזמן הזה היריות לא הפסיקו לשנייה.
צמרמורת של התרגשות העברה בגופי.
כבר המון זמן שלא נלחמתי ויריתי באקדח.
הצצתי מבין ‏הכיסאות שהיו מולי, בשביל לדעת מה הולך באולם.
שלושה גברים ‏חמושים הופיעו מול דנילו ,לוקה ומרקוס.
אך לוקה היה מהיר יותר מהם כשהוא הוריד אחד במהירות בלי לחשוב פעמיים.
בזמן שמרקוס ודנילו הורידו את ‏ שאר הגברים.
רצון עז פרץ בתוכי.
גם אני רוצה להצטרף לכל מה שהולך כאן.
אז החלטתי לזחול מתחת לשולחן ולצאת החוצה.
"מה ‏יפה כמוך עושה מתחת לשולחן?" אומר מישהו ‏במבטא צרפתי וכבד.
הרמתי את ראשי והופתעתי לראות שתי גברים עומדים מולי.
זה מושלם אני לא יגיד שלא אך ‏ התקלה היחידה שלי שאין עליי נשק.
בלאט.
אבל אפשר לומר שאני יכולה להסתדר גם בלי.
התרוממתי על רגליי וסדרתי את השמלה ‏המעצבנת שלי.
אני עדיין לא מאמינה לזה שאני לובשת שמלה.
חזרתי להביט לעבר הגברים ולחקור אותם עם עיניים.
‏וזה לא בגלל שהם מושכים או משהו כזה,כי הם לא.
ניסיתי ‏למצוא איפה הם מחביאים את הנשק שלהם ובמה אני יכולה להשתמש בשביל לנטרל אותם. 
אוקיי אני יכולה לראות שהאקדח שלהם נמצא בין ‏מכנסיים לחולצה.
אפשר לומר שאני יכולה ‏לפעול עכשיו.
הרמתי את ידי אל הכתף שלי ועברתי את ‏אצבעותיי בצורה מפלרטטת,עד שהזזתי טיפה את רצועת הכתף של השמלה ועל הדרך שלחתי לעברם חיוך קטן ומתוק.
וכמו ‏שציפיתי שיקרה ,חיוך טיפשי נמרח על השפתיים של ‏שניהם ומי פה יכולתי לראות את הזיקפה שלהם עומדת.
פשוט מגעיל.
"אני נורא מפחדת. תוכלו אולי לעזור לי לצאת מפה?" שאלתי במתיקות ושיחקתי אותה הנערה במצוקה.
התקרבתי אל הבחור הקירח שביניהם.
הוא חייך אלי חיוך זדוני והניח את ידו המגעילה על מותני.
בחילה עלתה בגרוני אך עצרתי אותה מלצאת.
תמיד ‏שנאתי את זה שגברים נגעו בי.
אבל צריך לעשות את העבודה שלך בשביל לשרוד.
"אל תדאגי,מותק. אנחנו בהחלט נעזור לך" הוא אומר בקול ערמומי ושולח מבט אל השותף שלו.
ברגע שהוא עשה את זה,שחררתי במהירות את החגורה שלו ממכנסיו ומשכתי אותה עד שהיא הייתה סביב מפרק ידי.   
"מה לעזאזל את עוש—" הקירח בא להוציא את האקדח שלו אך ברגע שהוא קלט שאקדח לא שם אלה בידי,עיניו נפערו והוא ניסה לתקוף אותי.
חייכתי אליו חיוך זדוני,הזזתי את ראשי לפני שהוא הספיק להטיח בי אגרוף לפנים ובאותה מהירות נחתתי על פניו אגרוף עם הברזל של החגורה שלו.
הקירח נפל על ברכיו כשהוא מחזיק את האף השבור והמדמם שלו.
כשזה קרה השותף שלו ‏הסתכל עליי במבט רצחני וכוון לעברי את אקדחו.
"חתיכת בת זו—" לא נתתי לו להמשיך את המשפט שלו ויריתי בו ישר בין העיניים.
למה הם תמיד צריכים לדבר לפני שהם יורים?
כמה ‏מטומטמים אתם יכולים להיות.
החזרתי את מבטי אל הקירח ‏ ‏שהביט בי בתדהמה.
"מי את בכלל?!" הוא שאל המום כשהוא עדיין מחזיק באפו השבור.
התכופפתי קרוב עליו עד ששפתיי היו קרובות לאוזנו ולחשתי.
"תזכור טוב את הפנים שלי כי הם היו הפנים האחרונות שתראה בשנייה הקרובה" אמרתי בטון עמוק ומאיים.
עיניו נפערו כשהנחתי את האקדח של עצמו מתחת לסנטרו ויריתי בו לפני שהוא הספיק לעשות משהו.
כל החתיכות של המוח שלו והדם נחתו על השמלה שלי ועל חזי.
‏אני יודעת שאני אמורה להיגעל מזה אך אני לא.
אני מרגישה חיה סוף סוף אחרי כל כך הרבה זמן.
יש לי רצון עז לסיגריה פתאום.
זרקתי את האקדח ליד ראשו המפורק של הקירח והתחלתי לחפש ‏בכיסיו חפיסת סיגריות.
ברגע שמצאתי את מה שחיפשתי,שלפתי ‏את חפיסת סיגריות עם המצית מכיסיו וקמתי על רגליי.
שלפתי סיגריה אחת,הנחתי אותה בין שפתיי בזמן שפתחתי את הדלתות של ‏המרפסת ויצאתי החוצה לאוויר הקר.
אפשר לומר שאני ‏מתעלמת לחלוטין מכל הצעקות שנשמעות מסביבי ואת היריות.
אך ברגע שאני מדליקה את הסיגריה ושואפת ממנה שאיפה ארוכה,אני קולטת את אורות מהבהבים של כחול ואדום בין העצים שמתקרבים לפה.
המשטרה יגיע כמה מושלם זה יכול להיות בשביל לוקה.
אני מחייכת כשאני נשענת על מעקה ומביטה אל הכניסה שממנה נכנסים השוטרים.
לוקה הולך להתעצבן מאוד,זה בטוח.

..........

לוקה

אני הולך לרצוח את הבחורה הזאת!
‏לאיפה לעזאזל היא נעלמה עכשיו?!
‏הדבר היחידי שאני ודנילו מצאנו ליד השולחן שלנו,היו שתי צרפתיים מתים כאחד מהם עם ראש מרוסק לגמרי והשני עם כדור בין העיניים.
‏אני חייב להגיד שזה מוזר מאוד כי אין מצב שבחיים אוקסנה הייתה יכולה לעשות כזה דבר,היא אישה.
זה בטח אחד מהחיילים שלי ואני חייב לברר מי זה היה.
"דנילו" דנילו אפסיק להביט על הגופות של הצרפתיים וחזר להביט בי.
"לוקה,זה לא טוב לנו בכלל. אם המשטרה תתחיל לחקור גם את זה,אנחנו נהיה בבעיה קשה" אומר דנילו ומתקדם אלי.
"הם לא. אל תדאג בקשר לזה. לך למרקוס ‏ותברר לי איתו מי הרג אותם." דנילו הנהן פעם אחת והלך לכיוון של מרקוס.
הבטתי שוב על הגופות וניסיתי שוב פעם להבין איך זה יכול להיות שאוקסנה הייתה פה לבד ‏ושתיהם מתים?
היא אכן אישה חוצפנית וקשוחה מאוד,אבל היא בהחלט לא רוצחת.
בזה אני יכול להיות בטוח.
"אתה נראה עצבני" קולה של אוקסנה נשמע מאחורי,מה שגורם לי לנתק מבט מהגופות ולסתובב אליה.
עיניי ישר נוחתות על הדם שנמצא על השמלה שלה.
אחזתי בחוזקה בזרועות שלה והבטתי לתוך עיניה כשאני רותח מרוב זעם.
אם קרה לה משהו בגלל הצרפתיים האלה,אני נשבע שאני יעשה לג׳וזף מוות של סבל וזה היה מאוד איטי.
"מה קרה לך?" שאלתי אותה.
אוקסנה הביטה בי באדישות מוחלטת ומשכה בכתפייה.
"תירגע איש מערות,זה לא הדם שלי. ולא קרה לי כלום" היא גלגלה את העיניים שלה כאילו לא קרה שום דבר לפני כמה דקות.
"אז למה לעזאזל יש דם על השמלה שלך?!" דרשתי לדעת.
"אחד מהחיילים שלך ירה בצרפתיים האלה לידי והדם שלהם פשוט עף עלי" היא עונה באדישות כאילו זה לא כזה ביג דיל.
מה לעזאזל נסגר עם הבחורה הזאת?
היא לא יכולה להיות כמו בחורה  רגילה שנלחצת מכל דבר?
למה היא כזאת אדישה למצב הזה? ואיך לעזאזל היא יודעת שהם צרפתיים?!
יש לי הרגשה שהיא משקרת לי.
אבל כרגע אני החליק את זה עד שאני יגלה מה היא מסתירה ממני.
"בסדר. בואי נחזור הביתה." אני משחרר את האחיזה שלי בה ושם לב שיש עליהם סימן אדום בגללי.
קאצו,בטח הכאבתי לה.
למה היא לא אמרה לי כלום בקשר לזה?
באתי לפתוח את פי בקשר לזה אך היא הקדימה אותי.
"לפני שאנחנו הולכים הביתה,אני צריכה לעצור איפשהו" היא אומרת כשחיוך קטן ומאוד חשוד נמצא על שפתייה.
"לאיפה את צריכה?" אני שואל אותה כשאנחנו מתקדמים אל היציאה של האולם.
"עוד תראה" היא לוחשת ועוקפת אותי בשביל להיכנס למכונית שלי.
יש לי הרגשה לא טובה בקשר לזה.