‏המתנקשת שלי

פרק 57

לוקה

ברגע שאני,דנילו ומרקוס נחתנו ברוסיה, ‏נסענו אל האחוזה של הבן זונה.
אני עוצר בשולי שביל הגישה, מכבה את המנוע ומביט אל הבית.
זה פשוט לא יאמן איך נפלתי בפח שלו בכל השנים האלה ואז עוד פעם כשהתחתנתי עם אוקסנה.
אני אמור לכעוס עליה,לרתוח עליה,אבל משהו בתוכי אומר לי שהיא אולי לא יודעת מזה אבא שלה באמת.
כמו שהיא לא יודעת המון דברים עלי.
אני מנפח את החזה,"מוכן?" דנילו שואל.
אני מהנהן לעברו,יוצא מהרכב כשהוא ומרקוס מאחורי ופוסע על החצץ.
עולה במדרגות אל האחוזה שתיים־שתיים. סערה מתחוללת בתוכי כשאני רואה את שתי השומרים שבחוץ ואת אלכס מחכה לי.
"אלכס" אני אומר את שמו בטון קר כשאני נעמד כמה ‏סנטימטרים ממנו.
אלכס מכניס את ידיו בכיסיו,כשהוא ממשיך להביט בי באדישות מוחלטת.
"מה אתה עושה פה,לוקה? ‏לא זכור לי שהזמנו אותך" הוא מרים גבה הבהה לעברי אל עדיין דבר לא זז בפניו.
"אני לא צריך ‏שיזמין אותי בשביל לראות את,סימון.‏אם שכחת אנחנו משפחה עכשיו" בא לי להוריד לעצמי אגרוף רק בגלל המילים האלה.
אלכס מהנהן בקצרה.
‏מושך את הטלפון שלו מהכיס,מחייג למישהו ואז מצמיד אותו לאוזן.
אחרי דקה הוא אומר,"פיזאנו פה" ‏שתיקה נופלת בינינו עד שהוא מדבר שוב.
"אתה יכול להיכנס" עונה אלכס בטון אדיש ונכנס פנימה כשאנחנו אחריו.
אנחנו נכנסים לחדר האוכל. סימון מזנק על רגליו, אבל לא מסתיר את אכזבתו כשהוא רואה שזה אנחנו.
לידו דימה מעמיד פנים שהוא אדיש, אבל תזוזת הגרגרת שלו מסגירה אותו. בן זונה.
אני רוצה לתקוע לו כדור בראש, אבל להפתעתי הזעם שאני מרגיש כלפיו מתפוגג במהירות.
כי באתי לכאן רק בשביל מישהו אחד בלבד.
"אני מקווה שהבת שלי לא עושה לך בעיות ובגלל באת לכאן." אומר סימון כשגיחוך מופיע על פניו.
דמי רותח כשהוא מזכיר את אוקסנה.
היא לא קושר לעניין כרגע,הוא מעניין אותי יותר עכשיו.
"אשתי בסדר" עניתי בקצרה.
האצבעות שלי משתוקקות ללפות לו את הגרון. "אז במה זכיתי,פיזאנו?" הוא שואל אך לא נראה מופתע בכלל.
"אני חושב שאתה כבר יודע למה אני פה" סימון מהנהן.
הוא מרים כוס משולחן ולוגם ממנה באדישות מוחלטת.
"הגיע הזמן שתבין מי עשה את זה" בזווית העין אני רואה את דנילו לופט את אקדחו אך אני מניח את ידי על כתפו ומסמן לו שלא עכשיו.
תאמין לי שגם אני ‏רוצה מאוד עכשיו לתקוע לו כדור בין העיניים.
אך אני מעוניין לשמוע מה יש לו לומר.
"מישהו מוכן להסביר לי מה קורה פה?" ‏מתעניין פתאום אלכס.
סימון ‏מביט לעברו,מרים את כוסו לעברי ואמור,"אני זה שרצחתי את אמא שלהם,אלכס. ואני חושב שכבר ידעת את זה,לא?" סימון שואל אותו ברוגע בלי להוריד ממני את עיניו.
בן זונה.
הוא בכוח רוצה למות.
אלכס לא עונה,הוא רק נשאר להביט לעבר סימון בשנאה עמוקה.
"אז בגלל זה הם רצחו את אמא שלי?!" אלכס אומר בשיניים חשוקות וגורם לכולנו להביט בו.
מזאת אומרת רצחנו את אמא שלו? הרגתי את אשתו של ארתור לא את אנסטסי—
רגע,הכל נשמע הגיוני עכשיו.
תמיד טעיתי בזה איך הוא ואוקסנה לא דומים בכלל לסימון ו‏לאנסטסיה.
‏שניהם היו בלונדיניים ואוקסנה ואלכס היו ‏ג׳ינג׳ים.
בהתחלה חשבתי שזה פשוט גנים המשפחה אבל עכשיו הכל ברור לי,למה הכל הזמן הזה אוקסנה תמיד שנאתה אותי כל כך.
אני רצחתי את אמא שלה,בגלל הבן זונה הזה,סימון!
"כן,אפשר לומר ‏שתכננתי הכל. אפילו לא הייתי צריך להזיז הצבע. במיוחד הרגע הזה שלורנצו פנה אלי וספר לי שהוא רוצה שאני ירצח את ‏אשתו בוגדת ובתמורה הוא יעשה משהו בשבילי" 
סימון מחייך לעברי חיוך אכזרי וממשיך.
"אז עשיתי את זה כי זה נשמע די ‏הגיוני שאויב ירצח את אמא שלכם ולא אבא שלך,לא לוקה? אתה לא חושב ככה?" הוא צוחק.
"אמא שלנו בחיים לא בגדה באבא אם כבר הוא עשה את זה!" נוהם דנילו לידי.
"ממש ‏לא עניין אותי באותו תקופה אם זה נכון. אבא שלכם פשוט הגיע אלי בזמן טוב,זה הכל. כל השאר אתם יכולים לחבר לבד" 
הוא לוגם שוב מהמשקה שלו.
"אה ודבר נוסף. כנראה שעדיין לא ‏עלית על זה שאשתך היקרה היא מתנקשת,שאני שלחתי בשביל לחסל אותך.אך משום מה זה עדיין לא קרה"
מבטי הזועם לא מש מהעיניים של סימון.
אוקסנה היא זאת שהייתה המתנקשת בכל הזמן הזה?
אני יכול להרגיש את מבטו המבולבל של דנילו מופנה לעברי.
אך במקום לענות לסימון,אני מוציא את המעטפה מכיס החזה שלי ומרים אותה, כאילו אני מציג ראיה בבית המשפט.
כל האוויר נוטש את ריאותיו של סימון, וכשאני מציץ בו, הוא המום.
פגיע כפי שלא ראיתי אותו מעולם.
"כל נמצא פה. רק לחיצה אחת קטנה במחשב עם ‏האצבע וכל זה ישלח בתוך שניה כל אנשיך" 
"לא," הוא ממלמל וקם על רגליו.
"איך יש לך את זה?! לורנצו ‏הבטיח לי שהוא מחק הכל! איך לעזאזל יש לך את הצילומים?!"
"גם כל ההקלטות של השיחות שלכם על ארתור. ועל הבן שלך מקסים" הוספתי.
"אתה לא יכול לעשות את זה! זה גם לא יכול להיות,מקסים מת!" הוא נוהם בבלבול.
"הו,לא. הוא חיי לגמרי וגם מנהיג הגרמנים היקרים" עניתי.
אפילו שזה לא כל כך משנה כי הוא הולך למות בדקות הקרובות.
אני מסתובב אל אלכס ורואה שחיוך קטן נמרח על פניו.
ואפשר לראות שהוא לא מתכוון לעזור לדוד שלו.
הוא מתכנן משהו אחר,אך אותי זה כבר לא עניין.
אין לי כרגע רצון להרוג אותו.
"זה לא יכול להיות. הבן שלי מת" סימון ממלמל לעצמו ועדיין לא מאמין שהוא הולך להפסיד הכל.
כנראה זה העיתוי המושלם להתחיל את זה. אני שולף את האקדח ומכוון אותו לראשו של סימון.
‏אך לפני שאני מספיק ללחוץ על ההדק,גרזן בצבע כסף מקדים אותי וננעץ בחזהו של סימון.
עיניו של סימון נפערות,כאשר הוא יורק דם פיו ומבטו לא יורד מאלכס.
אלכס מתקדם,נעמד לצידי כשהוא מביט בסימון באדישות מוחלטת.
"הטעות ‏הראשונה שלך הייתה ‏שבגדת באבא שלי" אלכס מתכופף לעברו,"ועל החיים ‏שעברת את אוקסנה" בלי מילה נוספת,אלכס לופט את הגרזן שלו ונועץ אותה עוד יותר בחזהו של סימון עד שנשמע ברקע ‏עצם שבורה.
אחרי זה הוא שולף את הגרזן ממנו,לוקח מפית מהשולחן ומעביר אותה על הגרזן מלא בדם שלו.
"אתה צריך עוד משהו,פיזאנו?" אלכס שואל בטון ‏משועמם כשהוא מנקה את הגרזן שלו.
"לא. ‏בהצלחה לנהל את המקום הזה" עניתי בקרירות.
‏הסתובבתי משם שדנילו ומרקוס מאחורי.
"מה זה היה עכשיו?! אני חושב ‏שזה היה הדבר הכי אדיר שראיתי" אומר דנילו ‏בהתלהבות.
כן זה היה די חזק.
אך גם מאכזב, ‏אני זה שרציתי לסיים את חייו של סימון.
אבל כנראה שהגורל לא רצה בכך.
הגיע הזמן לפגוש את אוקסנה ולשמוע מה לה יש לומר אחרי כל הזמן הזה.