‏המתנקשת

פרק 38

אוקסנה

לוקה חשב שאני יהיה האישה הקטנה שלו ויחכה לו במלון כמו איזה ‏פראיירית?
‏אז הוא טעה ובגדול.
"‏הזמנת לי?" הצמדתי את הטלפון חד פעמי שלי לאוזני.
"כן. חמש דקות אצלך. את בטוחה בזה?" נטשה שאלה בצד השני של הקו.
"כן,אני בטוחה. הוא מסתיר משהו ממני ואני חייבת לגלות מה זה." לבשתי את הבגדים השחורים שלי ואת ‏ז'קט העור שלי.
"את סוף סוף ‏מתעוררת על עצמך? הגיע פאקינג הזמן!" היא עונה בתרגשות.
מה שגורם לי לגלגל את עיניי.
אני מוציא את האקדח מהתיק שלי,בודקת אם יש ‏במחסנית כדורים מוכנים ואז מכניסה את האקדח אל מאחורי גבי בין המכנסיים ומסתירה אותו עם ‏ז'קט העור.
"הוא פה?" שאלתי אותה.
"כן. האופנוע מחכה לך מאחורי המלון"
"מצויין,אני כבר ‏יעדכן אותך בהמשך" ניתקתי את השיחה.
יצאתי ‏מהסוויטה שלנו,פסעתי את דרכי במסדרון כשאני על הדרך זורקת את הטלפון החד הפעמי לתוך העגלה של המנקה.
נכנסתי לתוך המעלית,לחצתי על קומת הלובי והמעלית מתחילה לרדת.
כשהיא עוצרת בקומת הלובי הדלתות נפתחות אך ברגע שאני באה לצאת אני נעצרת כשאני רואה את לוקה ודנילו עומדים ליד הדלפק.
במהירות הסתתרתי מאחורי הקיר והקשבתי להם.
"אתה בטוח שהיא לא ‏תצא מפה?" דנילו שאל את לוקה.
"היא לא. אבל בכל מקרה היו חיילים ליד הדלת" יופי עכשיו אני צריכה לחשוב איך אני מתגנבת בחזרה אל ‏סוויטה.
לוקה מסתובב לעבר החיילים שלו.
"‏שניכם תעמדו ליד הדלת ה‏סוויטה תשגיחו שאישתי לא יוצאת משם" הוא מורה עליהם.
"כן,קאפו" עונה אחד מהם.
הם מסתובבים ומתקדמים לעבר המעליות.
"אני עדיין חושב שזה לא רעיון טוב ‏להשאיר אותה ככה לבד" אומר דנילו.
"היא תהיה בסדר,דנילו. למה אתה דואג כל כך?" שואל מרקוס.
"תחושת בטן רע. לא יודע." דנילו משפשף את עורפו ומביט בחשש לעבר לוקה.
"בואו נלך" לוקה עונה בקרירות ויוצא מבית המלון.
אני לא יודעת למה דנילו כל כך דואג לי אך משהו בדאגה שלו עושה לי חמימות בלב.
זה חדש לי שמישהו בכלל חושב עלי ודואג לי ככה.
טוב,זה לא חשוב עכשיו.
אני מסתובבת משם וממהרת אל הדלת האחורית של בית המלון.
כשאני מגיעה‏ לאזור של ‏הפחי אשפה,אני מוצאת את אופנוע שנטשה ‏שכרה לי.
המפתח כבר מחכה ‏בחור שלו,אני עולה על אופנוע ונוסעת משם מיד אחרי הבנים.
הגיע הזמן לגלות מה לוקה מסתיר ממני.

............

הבנים עוצרים כמה מטרים מבניין נטוש שנמצא במקום ריק לגמרי.
הם חנו רחוק ממנו בשביל ללכת עליו ברגל, אז גם אני החלטתי לעשות את אותו הדבר.
לוקה,דנילו,מרקוס ועוד כמה חיילים מסתתרים מאחורי ‏השיחים ומקשיבים לשומרים שעומדים ליד הכניסה של הבניין.
אני בזמן הזה הסתתרתי כמה מטרים מהם אך לא רחוק מדי בשביל להקשיב.
"תברר עם ‏ג׳ון מה המצב שם" יורה לוקה על מרקוס.
"מיד" מרקוס מרים את הטלפון לאוזנו ומתחיל לדבר בצרפתית שוטפת.
זה היה הלם.
לא ידעתי שמרקוס יודע צרפתית ואני די מאוכזבת מעצמי שלא למדתי צרפתית.
אני יודעת רוסית,אנגלית,ספרדית וערבית.
בזמן שמרקוס דבר בטלפון,לוקה התרחק כמה צעדים מהם וקירב גם הוא את הטלפון שלו.
האוזניה שבאוזני התחילה לצלצל והקפיצה אותי במקום.
בלאט,שכחתי שזה שם.
הרמתי את ‏מכשיר הקטן שמזה לי שיחות,לוקה.
שיט.
מה הוא מתקשר אלי עכשיו?!
אני מכחכחת בגרוני ועונה.
״היי,״ אני עונה בטון שקט אך צרוד.
״מה את עושה?" מה זאת אומרת מה אני עושה?!
הו אלוהים.
למה הוא בכלל שאול אותי את זה?
"סתם בחדר השינה. ‏מתכוננת להיכנס לישון" אני מרימה את מבטי לעבר לוקה ורואה שהוא מביט על השעון שעל זרועו.
"בשבע בערב?" הוא שואל בטון משועשע.
החיוך שעל שפתיו גורם גם לי לחייך חיוך קטן.
"מה אני יעשה? אני עייפה" עניתי לו באותו הטון.
"אני מבין."
"גם אתה נשמע עייף, מותש," אני מציינת.
"אני עייף, מותש ואת לא פה."
"אתה מנסה לומר שאתה מתגעגע אליי, מר פיזאנו?" אני מתגרה והוא צוחק.
"מתגעגע מאוד."
לפני שאני מספיקה לענות החשמל בבניין נכבה לגמרי.
"אני ידבר איתך,אש קטנה. חייב לזוז" השיחה נותקה לפני שהפסקתי בכלל להוציא הגה מהפה.
לוקה דחף את הטלפון לכיס ‏המכנס שלו ורץ לעבר דנילו ומרקוס.
"הכל מוכן?" שאל לוקה.
"כן. בואו ניכנס פנימה"
דנילו מוביל אותם ראשון ומוריד בזמן הזה את שתי החיילים הראשונים שהוא רואה.
אחריו לוקה מסתער על עוד שלושה ומוריד גם אותם.
הם עושים את זה בכזאת מהירות שאני לא מספיקה אפילו למצמץ.
לעזאזל.
מרקוס נכנס לתוך הבניין עם אקדח שלוף מול פניו כשלוקה ודנילו מאחריו.
רק אחרי שהם נכנסים,אני מתחילה לזוז.
אני מחייגת תוך כדי לנטשה,"מה קורה?" היא שואלת.
"‏תבדקי לי בבקשה אם מצלמות ‏אבטחה עובדות" עניתי.
"על זה" אני שומעת אותה מקלידה במהירות על המקלדת שלה.
בזמן הזה אני נצמדת לקיר השחור בשביל לא ‏לבלוט יותר מדי.
"כבויות. מה קורה ש—" אני מביט לעבר המסדרון ולא מצליחה לענות לנטשה ששואלת אותי שאלות מהצד השני כשפתאום נשמעות יריות.
"תעני לי! מה קורה?" אני שולפת את האקדח שלי,מתחילה לרוץ לאורך המסדרון עד שאני מגיע אל החדר שממנו נובע הרעש.
״יורים עליהם.״ אני לוחשת לנטשה.
"מה?! על מי?! מה קורה שם?"
"על לוקה,דנילו ומרקוס. הם באמצע קרב עכשיו" הסברתי.
כשאני מביטה שוב במה שקורה בתוך החדר הגדול,אני שמה לב פתאום לפרצוף מוכר מאוד.
עיניים נופלות ישר על ג'וזף,לעזאזל.
זה מי שלוקה מחפש?
שיט.
אסור שהוא ידע שאני נשואה ללוקה.
אם הוא ידע את זה, הוא לא ‏יסס לספר לו עלי.
ג'וזף יודע שאני המתנקשת האישית של סיימון ושאני לא הבת שלו בכלל.
אסור בשום אופן שג'וזף יפול לידיים של לוקה.
אחר כך כל הסיפור שלי ילך לפח ולוקה יחסל אותי בלי לחשוב פעמיים.
אני מרימה את ראשי למעלה ושמה לב שיש מרפסת ‏הפנימית מעל החדר.
בלי לחשוב פעמיים,הסתובבתי והלכתי לחפש את המדרגות בשביל להגיע לשם.

............

לוקה

‏הנה הבן זונה הזה,סוף סוף מראה את פניו.
אני מכוון את האקדח שלי על החייל שעומד ליד ג'וזף ויורה בו.
ג'וזף מתכופף ומנסה להתחמק מיריות שלנו.
"אתה עושה טעות,פיזאנו!" ג'וזף נוהם.
יוצא מפי צחוק אכזרי בזמן שאני ממשיך להרוג את החיילים שלו.
"אתה עשיתה את הטעות ‏ענקית ברגע שנגעת במשהו שלא שייך לך" שאגתי.
צחוקו הרם נשמע סביב החדר הגדול.
מה שגורם לעצבים שלי לגדול יותר.
"על מה הבן זונה צוחק?!" נוהם דנילו לידי.
"אין לי פאקינג מושג. אבל אני כן יודע שהוא הולך למות היום" נהמתי.
התרוממתי קצת מהמחבוא שלי,כיוונתי את האקדח שלי לעבר ראשו של ג'וזף,אך בדיוק כשבאתי ללחוץ על ההדק,הוא התחיל לדבר שוב.
"אוקסנה היא אישה מיוחדת מאוד,פיזאנו. רק חבל מאוד שיש דברים שאתה לא יודע עליה" הוא צוחק צחוק מרושע.
מאיפה הוא יודע מי זאת אישתי?
על מה לעזאזל הוא מדבר?
על איזה דברים אני לא יודע על עליה?
מה הוא יודע שאני לא?!
"על מה אתה מדבר,לעזאזל?!" אני שואג לעברו.
"אוי,פיזאנו,פיזאנו. אם רק הייתה יודע למי אתה נשוי. הדם שזורם בגוף שלך אשתך היקרה גם שייכ—"
יריה נשמעה באוויר והדבר הבא שקורה,זה שראשו של ג'וזף עף לאחור וגרם לו לסתום את הפה ברגע הכי לא נכון של המשפט.
הרמתי את ראשי ‏במהירות אל המרפסת שממנה הגיע הירי אך הספקתי לראות רק צל של מישהו לפני שהוא נעלם.
קאצו!
זה בטוח אותו מתנקש שהורס לי כל הזמן!
איך הוא ידע איפה אנחנו? ומי הוא פאקינג לעזאזל?!
"תתפסו את הבן זונה המתנקש הזה כבר! ואני פאקינג רוצה אותו חיי" נהמתי לעבר החיילים שלי.
הם יצאו במהירות מהחדר לתפוס את הבן זונה שהרג עכשיו את ג'וזף.
לעזאזל.
"דנילו ומרקוס,‏תטפלו בגופה של ג'וזף ובחיילים שלו" מרקוס הנהנן ומתקדם לעבר הגופה של ג'וזף.
דנילו במקום זאת מביט לעבר יצאת של החדר.
"מה בקשר לבן זונה?" הוא שאל.
"אני יוצא לחפש אותו. תישאר אתה פה" אמרתי והסתובבתי לצאת משם.