‏המתנקשת שלי

פרק 6

אוקסנה

‏ זה פשוט לא יאומן זה באמת הולך פאקינג לקרות!
אני באמת הולכת להיות אשתו של האויב מספר אחת שלי.
ולמה לעזאזל הוא לא יכול להיות מכוער יותר ופחות מושך?!
פאק!!
ממתי אני בכלל חושבת על גברים אם הם מושכים??
מה לי ולחרא הזה?!
כאב חד תוקף את צד פניי ומעיר אותי ממחשבותי.
"‏תהיי מרוכזת,אוקס" ‏המאמן שלי מקס דורש.
אנחנו נמצאים על הזירה בחדר הכושר של דוד שלי.
אחרי הפגישה עם לוקה הייתי צריכה להוציא קצת ‏קיטור מהגוף שלי,אז התקשרתי למקס ואמרתי לו להגיע מיד לבניין של סימון ולפגוש אותי בחדר כושר.
‏הוא לא שאל שאלות והתייצב מייד.
"אל ‏תתייחס אליי פשוט תמשיך" אמרתי בכעס.
מקס אתרחק ממני,יוצא ‏מהזירה ונעלם מהעין שלי לכמה דקות.
חשבתי שהוא כבר ‏מתכוון ללכת והולך ‏להשאיר אותי כאן לבד.
מעוצבנת מאוד.
אך הוא חזר כשבידיו שתי מקלות שחורים של לחימה.
"קחי" מקס מושיט לי מקל אחד ואני מיד לוקחת אותו ממנו.
"עכשיו אתה מדבר" אני מחייכת אליו חיוך זדוני.
"‏דמיטרי!" מקס שואג לצד השני של המכון כושר ומביט אל החיילים שנמצאים שם ומתאמנים.
אחד מהם מרים את ראש ומביט אלינו.
הוא גדול מאוד,גבוהה ושרירי.
"בוא תלחם מול,אוקס" מקס דורש ממנו.
אני מניחה את כף ידי על מותני בזמן שדמיטרי חוקר את גופי בעזרת עיניו.
"אתה בטוח בזה,אדוני? היא בחורה ואני לא נלחם עם בחורות" פשוט לא יאומן.
זה כזה מתאים לגבר ‏כמוהו להגיד כזה דבר.
אני מגלגלת את עיניי בזמן שמקס מצחקק בערמומיות בשקט.
מקס ‏אימן אותי מאז שהייתי בת 10 והוא ידע טוב מאוד למה אני מסוגלת.
"אני בטוח בזה. עכשיו בוא לפה"
דמיטרי מניח את המשקולות שלו בחזרה על המתקן ותקדם אלינו.
כשהוא נכנס אל זירה הוא לא מעיז להזיז את מבטו מגופי.
גברים....
הוא יותר מידי ‏מהופנט ממני עד שהוא ‏כמעט מועד טיפה אך אוחז במהירות בחבלים של סביב הזירה בשביל להתייצב.
אני נשארת עם מבט אדיש וקר.
כשהוא סוף סוף עומד מולי.
מקס מושיט לו את המקל והוא לוקח אותו.
"‏אני אנסה להיות הכי עדין שאני יכול,בובה" דמיטרי לוחש לעברי.
תעשה מה שבא לך אבל אני הולכת ‏להוציא את עצבים שלי היום,אפילו שהייתי מעדיפה להוציא את זה על משהו אחר עכשיו.
"אפשר להתחיל" לפני שדמיטרי מפסיק לזוז,אני מטיחה את המקל שלי לצד גופו בחוזקה וזה גורם לו מיד להתקפל לצד.
הוא מביט בי המום ולא מבין איך עשיתי את זה בכזאת מהירות כ‏שהוא אפילו לא שם לב לזה.
אני פוסעת לעברו עד ששפתיי קרובות לאוזנו.
"‏אני מבטיחה להיות עדינה איתך,מותק" אני לוחשת לו בטון ‏מקפיא ומתרחקת ממנו.
מעבירה את המקל שלי בין ידיי ומסובבת אותו.
דמיטרי נעמד שוב מולי ועל פניו מבט מאיים.
מסכן,בחורה ‏מכסחת אותו.
הוא פשוט לא יכול להאמין לזה עדיין.
דמיטרי מסתער לעברי אך אני מספיקה להתחמק ממנו לפני שהוא מספיק לתקרב אלי והוא חולף על מפניי.
אך לפני שהוא מספיק ‏להתרחק ממני אני מטיחה שוב את המקל שלי על גבו בחוזקה והוא נופל מיד על בטנו.
היום אני ‏בטכניקה שלא תאפשר לו לגעת בי פעם אחת.
"‏סוכה בלאט!" הוא נוהם וקם שוב על רגליו.
אני מושכת בכתפיי ונשארת אדישה.
"קדימה,מותק. אין לי את כל היום" אני אומרת לו באדישות ומניחה את ידי ‏הפנויה על מותני ומחכה רק לו.
הוא מעביר את ידו בשערו השחור ונראה רותח.
טוב הוא בהחלט שונא אותי עכשיו ואני מתה על זה.
קדימה מתוק תן לי את כל מה שיש לך.
על שפתיי נמרח חיוך שטני כשהוא מסתער עלי שוב אך הפעם אני מעייפה את המקל שלי הצידה.
כשהוא מספיק קרוב אלי אני מתכופפת,מטיחה את כתפי אל תוך בטנו,הוא מתקפל טיפה בגלל הכאב ‏הפתאומי ואני מנצל את זה לטובתי.
אני אוחזת בראשו מרימה את ראשו בשביל שהוא יכול להביט בי ולפני שיש לו אפשרות להגיד משהו, אני מרימה את ברכי ומטיחה אותה לתוך פניו.
אני לא מרגישה שום כאב כזה קורה.
נשמע ברקע עצם נשברת אז זה יכול ‏לבשר לי ששברתי לו את האף.
דם מיד מטפטף אל שפתיו ועל סנטרו.
הוא תופס את אפו בכף ידו ומביט בי באימה ובבלבול.
"מי את לעזאזל?!" הוא שואג.
אני משחררת את עורפו ולוקחת צעד לאחור.
"זאת הבת של סימון,האדון שלך" עונה לו מקס במקומי.
אך דמי רותח כשהוא אומר שסימון הוא אבא שלי.
אני שונאת לשמוע את זה, ‏זה פשוט מבחיל אותי.
עיניו של דמיטרי נפערות והוא מביט בי בפחד.
"נתת לי להילחם עם הבת של האדון שלי?! אתה רוצה במותי?!" דמיטרי מתעצבן ,קם במהירות מהמזרן ויוצא מהזירה בריצה.
פחדן.
"אתה בטוח שהם באמת החיילים שלך? כי אם כן אני מתחילה מאוד לדאוג,מקס" אני משלבת את זרועותיי ומביט במקס שצוחק עכשיו בקול רם.
"מה אני יעשה איתך,אוקס. את הלוחמת הכי טובה שלי ואף אחד לא יכול להגיד אחרת" מה שנכון ,נכון.
"אוקסנה!" שואג קול גברי מהצעד השני של החדר.
אני מסתובבת להביט באלכס שנראה שהוא עוד שנייה הולך לרצוח פה את כולם.
נו באמת הוא עדיין כועס עלי?
הוא לא מבין את זה שזה אני לא ‏ אשמה כל הסיפור הזה?
אני בכלל לא רוצה להתחתן עם לוקה!
"אנחנו צריכים לדבר!" אלכס דורש כשהוא נעמד מול הזירה ומביט בי במבט חודר.
"אני צריכה להתקלח קודם" עניתי באדישות.
"לא מעניין אותי מה את צריכה לעשות! את עכשיו מדבר איתי! כולם לעוף מפה עכשיו!" הוא שואג בכעס על כל מי שנמצא בחדר.
‏הם מיד יוצאים ממנו במהירות.
בזווית עין אני קולטת שמקס עדיין עומד לידי ומביט באחי במבט לא מרוצה בכלל.
"זה בסדר,מקס. אתה יכול ללכת" אני אומרת לו.
מקס חוזר להביט בי כמה שניות עד שהוא מהנהן בקצרה ויוצא מהזירה.
אני חוזרת להביט באחי האידיוט שנהיה עצבני ‏מרגע לרגע.
‏הוא חושב שהוא צריך לשלוט בכל דבר שזז,במיוחד בי.
אין פאקינג מצב.
בזמן שגבו של אלכס ‏מופנה אלי,אני יוצאת מהזירה ופוסעת את דרכי לכיוון המקלחות של חדר הכושר.
אני עוצרת מול הלוקר שלי,פותחת אותו ומוציאה ממנו את הטלפון שלי.
אני רואה שיש לי שיחה אחת והודעה מנטשה.
אני מחליטה לראות את הודעה קודם.
נטשה: מצאתי את לוקאס. תחזרי אלי.
פאק.
לא יאמון.
הבחורה הזאת פשוט מדהימה.
לוקאס הוא אחד ‏משישה שרצחו את אמא שלי ולקחו ממני את אבי.
אבא של לוקה מת אז לא היה לי הזדמנות לחסל אותו אך את דנטה הצלחתי.
נשאר לי רק את לוקאס,מתאו,דנילו ואחרון חביב,לוקה.
הכל הולך לפי התוכנית שלי.
כשאני רוצה ‏להתקשר אל נטשה בחזרה,בדיוק דלת של חדר ההלבשה נטרקת בחוזקה על הקיר.
אני נשארת אדישה לגמרי,נשענת על הלוקר שלי ומביטה באלכס העצבני.
"כשאני אומר לך שאנחנו צריכים לדבר,את תשארי במקום שלך! את לא תלכי לי ‏באמצע!" הוא שואג.
אני כתשובה מגלגלת לעברו עיניים.
"אוקסנה..." הוא אומר את שמי בטון מאיים ואכזרי הכי טוב שלו.
"מה אתה רוצה,אלכס? אמרתי לך כבר במכונית. אני לא ‏רציתי להתחתן עם לוקה. סימון רצה בכך" אלכס פוסע אלי ‏בצעדים כבדים ועל פניו במבט רצחני.
"לא מעניין אותי מה סימון רצה! את לא אמורה ‏להתחתן עם הרוצח של אמא שלנו!" הוא שואג מול פניי.
"אוקסנה,את המתנקשת הכי טובה ברוסיה. מה לך ולחרא הזה?" הוא ממשיך אך בטון רגוע יותר.
"יש לי תוכנית,אלכס. פשוט תשחרר" עניתי בטון קר.
"ומה הוא בדיוק?!" הוא נוהם.
הנחתי את ידיי על חזהו ודחפתי אותו ממני בקטנה בשביל מרחב.
"תסמוך אלי,אח קטן. עד סוף השנה הזאת,לוקה פיזאנו,לא יהיה בחיים יותר" חייכתי חיוך זדוני לעברו אך אלכס נשאר עם אותו מבט עצבני.
"זה לא מצחיק,אוקסנה. זה לא שאת יכולה פשוט להיעלם כמו שאת יודעת! הם יחפשו אותך והם גם הימצאו! והם בהחלט יחסלו אותך בלי לחשוב פעמיים ואז הם יבוא אלינו! זה פאקינג לא משחק!" הם לא ימצאו אותי אף אחד אף פעם לא מוצא אך לא רציתי להגיד את זה לאלכס.
"זה כבר לא משנה מה תגיד. אני עדיין התחתן עם לוקה. אז פשוט תשחרר את זה" הדפתי אותו ממני,חלפתי על פניו ויצאתי מהחדר ההלבשה.
אולי הוא כועס עכשיו אבל הוא יבין שאני עושה את זה בשביל נקמה בשביל אמא וגם בשבילנו.
הוא פשוט חייב להבין.