‏המתנקשת שלי

פרק 45

לוקה

אני מתעורר עם כאב ראש נוראי.
לעזאזל,למה הייתי צריך לשתות כל כך הרבה אתמול?
קאצו.
אני מניח את זרועי על עיניים ונאנח בכבדות.
עם ידי השנייה חיפשתי את חום גופה של אוקסנה אך במקום להרגיש אותו הרגשתי סדין קר.
פקחתי את עיניי והבטתי לעבר הצד שלה,הוא היה ריק ואז נזכרתי מה עשיתי אתמול בערב ואיפה אני עכשיו.
קאצו!
איזה דפוק הייתי.
למה לעזאזל דיברתי והתייחסתי עליה כמו אידיוט גמור.
כי זה מה שאתה!
קול קטן צעק בראשי.
עברתי את אצבעותיי בשערי המבולגן משינה והתרוממתי על מפרקי.
אני חייב לסדר איתה את ‏העניינים,אני שונא את זה שאנחנו רבים שאנחנו לא מסוגלים לדבר ‏עליהם עם אחד עם השני.
דפיקה על הדלת מחזירה אותי למציאות וגורמת לי לפנות את מבטי לעברה.
"מה?!" שאגתי.
הדלת נפתחה ודנילו נכנס פנימה.
"הנה אתה. קאצו,אתה יודע מה השעה כבר?!" הוא שואל בכעס ומשלב את זרועותיו על חזו.
"לא וגם לא אכפת לי" עניתי.
רציתי רק לראות את אשתי ולדבר איתה.
קמתי מהמיטה,התקדמתי אל חדר הרחצה בשביל להשתין אך דנילו נעמד מולי וחסם לי את הדרך.
"זוז!" נהמתי עליו.
"פאק,לא! לי נמאס מהבולשיט שלך ואני ‏מאמין שגם אשתך! השעה עכשיו 10 בבוקר ואתה עוד ישן. ממתי את ישן עד שעות כאלה?!" הוא נהם ונעמד מולי בכעס רב.
הראש שלי מתפוצץ וממש לא חסר לי עכשיו את כאבי ראש שלו.
"הראש שלי לא כאן עכשיו,דנילו. זוז אני חייב להשתין" עניתי בטון מאיים.
הוא זז טיפה הצידה ונתן לי לעבור אך הוא המשיך לדבר.
"אתה פשוט לא יאומן. אוקסנה כבר ערה ואתה כאן ישן כמו מלך." עצרתי,שלחתי לעברו מבט מעבר לכתפי ברגע ששמעתי את שמה של אישתי.
"איפה היא?" שאלתי אותו.
"בחוץ. והיא לא נראית טוב,בנאדם." קולו נשמע עכשיו רגוע יותר אך דאגה נשמע ממנו.
אני חייב לגלות מה עובר על אוקסנה ולמה זה גורם לה לראות רחוקה בזמן האחרון.
"אני מסיים בחדר הרחצה ויצא אליה" עניתי לו וסגרתי אחרי את הדלת.

אוקסנה

בבוקר נקישה בדלת מעירה אותי משנתי. "יקירה, השעה כבר 9 בבוקר והבאתי לך משהו לאכול. אפשר להיכנס?" אני שומעת את תמרה אומרת.
"תיכנסי,אני ערה." היא פותח את הדלת בחיוך, ניגשת אליי עם מגש בידייה שעליו מלא ‏מאכלים טעימים.
אני מתרוממת לישיבה ברגע שהיא מניחה את המגש על השידה ומתיישבת על המיטה לצידי.
"איך את?" היא שואלת בדאגה.
אם רק היית יודעת מה אני באמת עוברת עכשיו.
בטני מגרגרת בקול,מה גרום לי להסמיק.
הקטן בפנים כנראה רעב מאוד,כי אני בטוח שכן בזכות הריחות המדהימים האלו.
"רעבה" חייכתי אליה חיוך עדין.
"כמובן. קחי ‏תאכלי קצת" תמרה מניחה על ברכיי את המגש ומפי נוזל ריר.
הו אלוהים.
זה נראה כמו גן עדן.
אני ‏חותכת חתיכת פנקייק ‏ולועסת אותו מיד.
"מממ... זה מדהים" אני גונחת מאושר.
"אני שמחה שטעים לך. תרצי עוד משהו"
"לא,הכל בסדר,תמרה. תודה על הכל. אני עוד מעט נכנסת להתקלח ואז יצא קצת לטיול בגינה" עניתי.
"אוי,רעיון מעולה. יפה נורא בחוץ" היא אומרת התלהבות.
אני מביט לעבר החלון ורואה יום שמשי יפייפה.
אני באמת צריכה אוויר צח.
אחרי מה שהיה לי אתמול עם לוקה,זה הזמן הכי טוב לנוח קצת.
כאב חד לוכד את ליבי.
עצוב לי מאיך שהוא התנהג אתמול,
‏אני מבינה שעובר עליו משהו אך זה גם לא עוזר לי שהוא לא משתף אותי במה זה.
לא! אוקסנה את לא נכנסת לזה שוב!
‏את שינית את התוכניות שלך עכשיו וויתרת על התוכנית הקודם שלך,הגיע הזמן לעבור ‏אלה.
אני ‏מעיפה מעלי את השמיכות,יוצאת מהמיטה ונכנסת אל חדר הרחצה.
אני שוטפת את גופי בזריזות, מצחצחת שיניים, לובשת ג'ינס וחולצה ואוספת את שערי בקוקו גבוה.
כשאני יוצאת אל האוויר הצח בחוץ אני מרגישה פתאום יותר רגועה ממקודם.
אני עוצמת את עיניי ונושמת עמוק.
אך ברגע שעיניי עצמות,עוברת לי המחשבה על מה אני הולכת לעשות עכשיו עם התינוק הזה ואם אני בכלל רוצה בו.
אני מניחה את ידי על בטני כשאני עדיין לא מעכלת שיש בתוכה יצור קטן שקוראים לו תינוק.
מי פאקינג היה מאמין לזה.
זה פשוט עדיין לא נתפס לי שאני באמת בהריון!
בטוח לא אחי.
אם אלכס יגלה שאני בהריון הוא בטח השתגע ולא בצורה טובה בכלל.
אני מרימה את ראשי לעבר השמיים,נאנחת ועוצמת את עיניי.
"מה ‏יהיה איתך,אוקסנה?" אני נאנחת בכבדות.
"אש קטנה?" קולו העמוק של לוקה גורם לי ‏להצמיד את כף היד לחזה כאילו הלב עומד לפרוץ ממנו בעוד שאני מסתובבת לעברו בבת אחת, איך הוא הספיק להתגנב מאחוריי בלי שבכלל הרגשתי בו?
הוא עומד שם במבט מוטרד בידיים טמונות בכיסי מכנסי ג'ינס פשוטים ובחולצה לבנה, שהשיער שלו מתבדרים בבריזה הקלה. הוא מעולם לא נראה יפה או מושך יותר בעיניי.
העיניים החודרות שלו בוחנות את גופי מכף רגל ועד ראש עד שפניי מתחממות בצורה לא רצונית.
"כואב לך הבטן?" הוא שאל פתאום בדאגה.
רק אז שמתי לב שמבטו נח על ידי שמונחת על בטני.
שיט.
אני מורידה אותה ומצמידה אותה לצד גופי.
"לא. סתם רעבה." זה לא ממש נכון,אכלתי לפני מספר דקות בדיוק לפני שיצאתי לבחוץ אך לוקה לא צריך לדעת את זה.
"איך אתה?" שאלתי אותו כי אתמול הוא בכלל לא היה עצמו ורציתי לדעת מה עבר עליו בדיוק.
לוקה התקדם לעברי עד שהוא כרך זרוע סביבי מותני ובידו השני הזיז כמה שערות ‏בודדות מפני.
"תמרה!" לוקה קרא בשמה של תמרה בלי להזיז את עיניו ממני.
אוי לא.
"מה אתה עושה?" שאלתי כשהנחתי את ידי על חזהו והבטתי עליו במבט שואל.
אך לפני שהוא ‏הספיק לענות,תמרה כבר יצאה החוצה כשמבט מודאג על מפניה.
"כן?" היא שאלה.
"תוכלי בבקשה להכין לאוקסנה משהו לאכול ולהביא אותו לכאן" לוקה מבקש ממנה.
ראיתי את המבט הטועה של תמרה כשהיא הביטה בי.
התחננתי איכשהו עם עיניי לעבר תמרה שלא לא תגיד לו שכבר אכלתי ואין שום צורך בכך.
תמרה הנהנה לבסוף ואני נשמתי ‏לרווחה.
אני לא מאמינה שהיא באמת ‏מבינה אותי עכשיו.
אך ‏לפני שהיא נכנסה פנימה,היא שלחה לעברי מבט לא מרוצה בכלל.
היא לא אוהבת לשקר ללוקה אני מבינה אותה ‏ומעריכה מאוד מה שהיא עשתה עכשיו בשבילי.
‏היא פשוט הציל אותי עכשיו מהשאלות שלוקה. 
"מצטער על אתמול. לא הייתי עצמי." לוקה אמר והחזיר אותי למציאות.
הוא אניח את מצחו על מצחי ונאנח בשקט.
"קרה משהו אתמול?" שאלתי.
"לא משהו שאמור להדאיג אותך. אני פשוט ‏עמוס מהעבודה,זה הכל" הוא ענה.
אך זה כן הדאיג אותי. הדאיג אותי שאני כבר ‏לא מתעניינת ‏בפעילות שלו במאפיה או איך שאני רוצה להרוס אותו.
אני כבר לא רוצה לעשות שום דבר מהדברים אלה וזה נורא מפחיד אותי.
לוקה נושק לאפי,מניח את כף ידו על גבי התחתון ומוביל אותי חזרה אל הבית.
רציתי ‏להישאר עוד קצת בחוץ אך ראיתי שהוא באמת דואג שאני אוכל משהו אז זרמתי איתו הפעם.