‏המתנקשת

פרק 42

אוקסנה

שבועיים עברו מאז שחזרנו מפריז ולוקה עדיין לא אעלה את הנושא של הילדים שוב.
אך ידעתי שזה רק עניין של זמן.
הוא לא הולך לוותר לי בכזאת קלות על נושא הזה ואני חייבת לחשוב במהירות מה הצעד הבא שלי.
הכל נחמד וזה.
אך באתי בשביל מטרה והיא לחסל את לוקה גם אם ‏קרו המון דברים בדרך.
חתונה,ההתנהגות המוזרה של לוקה כלפי,הלב הדפוק שלי שמתחיל להרגיש דברים.
שאסור לי להרגיש אותם אך אני לא יודעת איך אני אמורה לעצור את זה עכשיו.
לוקה ואלכס נסגרו בחדר העבודה שלו מאותו השנייה שאלכס יגיע לכאן.
מאז עברו שבועיים והם כמעט לא עוזבים את החדר.
אפילו לא הספקתי להחליף מילה אחת עם אלכס,יש לי הרגשה מאוד רעה למה שקורה שם בפנים.
אחי שונאת את בעלי ואני יודעת שגם לוקה לא מת על האחי בכלל.
ולי אין שום כוונה להישאר כאן בחוץ ופשוט לחכות פה עד שאני יגלה מה קורה שם בפנים.
אני חייבת איכשהו להיכנס לשם ולהקשיב למה שהם ‏מתכננים.
סחרחורת קטנה ‏תקפה אותי ונאלצתי להיאחז במעקה של המדרגות בשביל לא ליפול.
"וואו,מה זה היה?" לחשתי לעצמי.
"הכל בסדר,יקירתי?" הרמתי מביטה לעבר תמרה שנראתה מודאגת מאוד.
"כן. למה את שואלת?" התרוממתי  והזזתי את שערי מפניי.  
"את נראית נורא חיוורת. חוץ מזה את עומדת כבר יותר 20 דקות מול המדרגות ורק מביטה למעלה." היא הסבירה.
זה נכון.
ברגע שלוקה ואחי נסגרו שם נעמדתי פה ופשוט לא זזתי.
כנראה שהייתי יותר מדי ממוקדת במחשבות שלי ולא שמתי לב למה שקורה סביבי.
ענענתי את ראשי ושלחתי לעברה תמרה חיוך מרגיע.
"הכל בסדר. סתם חשבתי על משהו"
"אני מבינה. את רעבה? כי עוד מעט ארוחת הערב מוכנה" מסבירה תמרה.
באותו שנייה הבטן שלי התחילה לקרקר בקול.
הו אלוהים איזה בושה.
"אני מבינה שכן. טוב,לכי לחדר האוכל,הלך לקרוא לבחורים" תמרה שלחה לעברי חיוך אוהב בזמן שהיא עלתה לקומה השנייה.
ברגע שלא ראיתי יותר את גבה של תמרה,התקדמתי לעבר חדר האוכל אך ברגע שנכנסתי לשם מצאתי את המכשפה הקטנה,דליה.
היא בדיוק סידרה את השולחן הגדול בשביל ארוחת הערב.
היא הרימה את מבטה ברגע שנכנסתי אל החדר ושלחה לעברי מבט שטני.
האישה הזאת שטן מהלך אם היא חושבת שאני יתן לה לגעת שוב בבעלי,היא טועה ובגדול.
הו אלוהים,אוקסנה.
ממתי את מקנאה בכלל?!
ועוד ללוקה?
משהו ממש חזק דפק לי את המוח.
אני ממהרת לעבר הכיסא שלי שהוא ליד הכיסא של ראש השולחן.
באותו השנייה שדליה מסיימת והבחורים נכנסים פנימה.
עיניו של לוקה ישר לכדו את שלי אך מיד הזזתי את מבטי ממנו ועברתי לאחי במקום זה.
אלכס נראה עצבני מאוד,אך נראה שהוא מנסה להיות מאופק.
אני יכולה לראות דרך הפרצוף הפוקר שלו שהוא מת מכעס.
מעניין מאוד על מה הוא כועס כל כך?
הגברים התיישבו סביב השולחן הגדול,אחרי כמה רגעים תמרה גם
‏הצטרפה אלינו ולוקה ישב בראש השולחן כרגיל.
דליה נכנסה פנימה עם העגלה שעליה היו ‏מאכלים טעימים של תמרה.
היא התחילה למזוג לכולנו יין אדום אך ברגע שהיא הגיעה אלי,היא עשתה תנועה לא נכונה והיא ‏שפכה עליי חצי בקבוק.
"בלאט! מה הבעיה שלך?!" התרוממתי במהירות מהכיסא שלי והוא עף לאחור.
הרמתי את מבטי הרצחני לעבר דליה.
"אני כל כך מצטערת. לא התכוונתי" אומרת דליה בטון מתוק והמזויף שלה לעבר לוקה.
לוקה מרים את ידו,"זה בסדר,דליה. לכי תביאי את שאר האוכל" הייתי בהלם ממנו.
לא האמנתי למה ששמעתי עכשיו.
"אתה צוחק עלי?!" נהמתי לעברו.
הרגשתי את דמי רותח מרוב זעם.
כל בגדי היו ‏ספוגיים ביין הדפוק הזה ועוד בגלל הזונה שלו וזה מה שיש לו להגיד לה?!
אני עדיין לא מאמינה אפילו שהוא לא העייף אותה מכאן עדיין. 
"אוקסנה,תרגעי" אלכס התרומם ואמר בקול עמוק ומזהיר.
"תרגעי? אתה אומר לי להירגע?! מה אתה מתערב בכלל?!" שאגתי לעברו.
אני מרגישה כאילו כולם נגידי היום.
אלוהים למה יש לי סחרחורת נוראית כזאת?
הנחתי את ידיי על השולחן בשביל להישאר ‏יציבה.
הרגשתי שכל החדר מסתובב  סביבי.
"מה קרה,אש קטנה? את בסדר?" לוקה נעמד לידי כשהוא אוחז בכתפי ומשעין אותי על חזהו.
"כואב לי הראש" התלוננתי ועצמתי את עיניי.
"דנילו,תזמין רופא עכשיו!" לוקה שאג.
"אל תצעק" נהמתי עליו.
"סליחה" הוא לחש לי.
‏מזווית העין ראיתי את פיו של אלכס זז אך לא שמעתי מה הוא אמר כי תוך רגע הכל נהיה חשוך.