‏המתנקשת

פרק 21

אוקסנה

אני לא יודעת למה אך פתאום כאבי הראש שלי ‏הפסיקו וכבר לא קר לי יותר.
אני פוקחת את עיניי באיטיות,בהתחלה אני רואה מטושטש אך לבסוף עיניי מתרגלות לקרני השמש,שנכנסים דרך החלון.
ואז אני קולטת שאני בכלל לא במשרד של לוקה,אני בחדר שלי.
איך הגעתי לכאן?
לפני שנייה הייתי במשרד שלו.
"אממ..." רעש בצד ימיני מושך את ‏תשומת ליבי.
אני מזיזה את ראשי ורואה את נטשה ישנה על הכורסא שליד המיטה שלי.
הוא נתן לה להיכנס?
איך?
לוקה בחיים לא היה מכניס מישהי זרה הבית.
מה קרה,לעזאזל?!
ולמה אני לא זוכרת כלום.
אני מתרוממת בעזרת מפרקי,מתיישבת כשאני מביטה על החדר מסביבי ואז קולטת את זר הורדים הלבן שעל שדת האיפור.
יופי היא ‏הביאה לי אותם,לפחות עכשיו אני ירגיש קצת בית.
זיעה קרה מכסה את צווארי וגבי.
כנראה שהייתי ממש חולה אם לא זכרתי מה קרה בכלל ואיך הגעתי לפה חזרה?.
הדבר ‏היחידי שאני זוכרת, ‏זה שבאתי למשרד של לוקה בשביל ‏להתעמת איתו.
אבל אני לא זוכרת דבר ממה שקרה אחר כך.
"הו,סוף סוף קמת" קולה של תמרה גורם לי להביט לעבר דלת חדרי.
לא שמעתי אותה בכלל נכנסת אל החדר.
אני לא יודעת מה קורה לי אבל בזמן האחרון אנשים מצליחים להתקרב אלי בלי שאני ‏השמע אותם לפני זה וזה אף פעם לא קרה לי.
משהו ‏בהחלט עבר עלי.
"כן. מה קרה בעצם?" שאלתי אותה בקול צרוד משינה.
"את לא זוכרת?"
ענענתי את ראשי כתשובה.
"היית חולה מאוד,יקירה. בקושי ‏הצלחת לקום מהמיטה." היא אומרת.
בלאט.
הייתי עד כדי כך חלשה?
ולוקה עוד ראה את זה?!
לעזאזל!!
הזזתי את שערי לאחור בעצבנות והבטתי אל נטשה.
"למה הוא נתן לה אישור להיכנס?" שאלתי את תמרה כשהבטתי עדיין על נטשה הישנה.
"כי את בקשת ממנו,יקירה" היא עונה ברוגע.
החזרתי במהירות את מבטי אליה והייתי בשוק.
מה?!
הוא נתן לנטשה להיכנס רק בגלל שביקשתי ממנו?
אין פאקינג מצב. 
משהו פה חשוד מאוד ולא מתאים ללוקה בכלל להקשיב לי,אז למה עכשיו?
לא רציתי לומר לתמרה על מה אני חושבת עכשיו אז במקום זה הנהנתי וקמתי מהמיטה.
"אני הולכת להתקלח. ‏תוכלי להעיר את נטשה בשבילי?" שאלתי את תמרה שכבר הייתי בדרכי לדלת הרחצה.
"בשמחה. אך ברגע ‏שתסיימי להתארגן תרדי לחדר האוכל. את חייבת לאכול קצת" היא אומרת בדאגה.
"בסדר"
אמת שאני באמת רעבה נורא ולא ‏
‏יאזיק לי טיפת אוכל.
............
אחרי כמה דקות במקלחת,אני יוצאת ממנה וכורכת סביבי את המגבת ויוצאת מהחדר הרחצה.
אך ברגע שאני בתוך החדר שלי,אני נעצרת במקום.
לוקה נמצא בחדר שגבו מופנה אלי ושהוא מביט אל מחוץ לחלון.
אני מנתקת ממנו את המבט שלי,מתקדמת אל חדר הארונות בלי לומר מילה אחת.
ואז אני קולטת שלא ראיתי בכלל את נטשה בחדר,מה הוא אמר לה?
אני יודעת שהוא מרגיש אותי באותו החדר אך גם הוא לא אומר דבר חוץ מלהסתובב לעברי ולהביט על גבי.
כנראה שאנחנו משחקים כאן איזה משחק שאין לי מושג מה הוא אבל זה מרגיש טוב שהוא פשוט עומד כאן ולא עושה כלום חוץ מלהביט בי מחפשת בגדים.
כנראה שהגוף שלי כבר התרגל לנוחיות שלו לידי כי אני כבר לא מרגישה עצבנית וזה מוזר.
"למה אתה כאן,לוקה?" שברתי את השקט בחדר כי רציתי לדעת למה הוא לא מדבר.
"איך את מרגישה? תמרה אמרה לי שהתעוררת. אז רציתי לבדוק את זה בעצמי" אמר בקול צרוד ועמוק.
צמרמורת קלה עברה בגבי.
"יותר טוב, קצת רעבה." עניתי כששלפתי מהמדף גופיה שחורה ומכנסיים קצרים.
"מצויין. את צריכה לאכול משהו. בקושי אכלת בארבע ימים האלה" הנהנתי בשתיקה. 
"אז אני אתלבש וירד למטה" עניתי והסתובבתי להביט בו.
מבטו של לוקה עבר על גופי יזכיר לי שעד עכשיו עמדתי מולו עם מגבת בלבד.
בלאט,איך שכחתי מזה?!
מזל שהצלקות שלי מכוסות מתחת למגבת ושהוא לא יכול לראות אותם.
"תוכל לצאת? אני רוצה להתלבש" עניתי.
עיניו של לוקה פגשו בעיניי והוא נראה עכשיו כועס.
"לא" הוא ענה.
לא?
לא?!
מה לעזאזל הבעיה שלו עכשיו?!
"מזאת אומרת לא?! תצא מפה לוקה! אתה לא יכ—" לפני שהספקתי להשלים את המשפט שלי,נדחפתי לקיר כשלוקה צמוד אלי ושפתיו מתרסקות על שלי.
הו אלוהים!
מה קורה פה?!
זאת פעם ראשונה שהוא מנשק אותי!!!
לוקה אוחז עורפי ולא נותן לי לזוז בכלל בזמן שהוא טורף אותי לגמרי.
גניחה בורחת מפי כשהפה שלי פוגש ברעב את הפה שלו, ונדמה שידיו נמצאות בכל מקום. על מותניי, על האגן שלי, על שדיי, על הפטמות שלי. הוא חופן אותי בין ירכיי, אצבעותיו מתגרות בי, חודרות פנימה, ואני קופאת מיד.
כנראה שגם לוקה מרגיש בכך כי גם הוא קופא במקום.
שיט.
אצבעותיו של לוקה בתוכי עכשיו?
הן פאקינג בתוכי!
מה מסגר?!
זאת פאקינג פלישה לגוף שלי בלי רשותי אך אני לא מצליחה לזוז או להזיז אותו ממני.
למה?!
איפה לעזאזל נטשה שצריך אותה?!
"אני רוצה לזיין אותך על הקיר." הוא ממלמל פתאום ומתנשף במהירות.
כל הגוף שלי מתלהט לשמע ההצעה שלו.
לעזאזל אם הגוף הזה ולעזאזל כל העולם הזה.
לוקה פוקח את עיניו,נוצץ בי את מבטו ומחכה שאני אגיד משהו.
אבל מה?
מה אני אמורה להגיד במצב כזה?
כי אני בעצמי לא מבינה מה הולך פה חוץ מזה שאני אוהבת את זה שהוא נוגע בי.
אבל למה?!
אוקסנה הוא האויב שלך,לעזאזל!
מה קורה לך?!
פי נפתח ונסגר כשאני חושבת מה לומר אך לפני שאני באמת מתכוונת להגיד משהו,לוקה מניח את אצבעותיו על כתפי ומלטף את דרכו עד שהוא מגיע לרצועת המגבת שלי.
"מה את-ה עושה?" אני מגמגמת בפעם הראשונה בחיי.
"לא יודע. אבל מה שאני כן יודע זה שאני חייב לראות אותך עירומה מתחתי" הוא אמר בטון צרוד ועמוק.
צמרמורת עברה בכל גופי ברגע אחד.
אני בצרות צרורות.
לפני ששמתי לב מה קורה,על עורי נהיה עור ברווז כשהמגבת שלי פשוט נפלה מגופי אל הרגליי.
לוקה מצמיד באיטיות את גופו הלבוש לגמרי אל גופי העירום, ואני מתנשפת, העור שלי מתעורר לחיים ממגע החולצה והמכנסיים. הוא מנשק את צווארי,ידיו מונחות ברכות על האגן שלי, פיו מטייל על עצם הבריח שלי, לעבר החזה שלי. הוא מכופף את ברכיו, שפתיו עוטפות פטמה אחת, ואני תוחבת את ידי בשערו, מקרבת אותו אליי.
"פאק, את יפה," הוא ממלמל על החזה שלי, ידו מחליקה למטה כדי ללטף בין רגליי. אני רטובה. אני שומעת את האצבעות שלו מחליקות דרך התשוקה שלי, ואני עוצמת את עיניי, דופקת קלות את עורפי על הקיר. מסוחררת כבר רק מהמגע שלו.
נדפקתי לגמרי.
אך פתאום אני מרגישה את לוקה קופא במקום.
אני פוקחת את עיניי ורואה אותו מביט ישירות על הצלקות שעל בטני ושעל מותני וחזי.
לעזאזל!
"מי עשה לך את זה?" לוקה שואל בקול עמוק ומלא אייימה.
הוא מתרומם לעברי באיטיות עד שהוא נעמד מולי ומביט בי במבט חודר.
אוי שיט.
מזה רציתי להימנע כל הזמן הזה.
"לוקה..." לחשתי את שמו אך בשנייה שהוא שמעה את קולי השבור,הוא הטיח את כף ידו מעל ראשי על הקיר וגרם לי לקפוץ במקום.
"מי. עשה. לך. את .זה! ואני לא אשאל אותך את זה שוב,אוקסנה" הוא נהם ‏ומדגיש כל מילה במילה.
נשכתי את שפתיי וניסיתי להחזיק את עצמי לפני שאני השתגע פה.
אני חייבת במהירות לחפש איזה תרוץ לפני שהיה מאוחר מיד והוא יתחיל לחשוד בי יותר.
לוקה אחז בסנטרי והטה אותו עליו בשביל שאני יכול להביט בעיניו הרותחות מזעם.
אוקס—" הוא התחיל לומר את שמי שוב אך הפעם צעקתי את שמו של מי שעשה לי את זה.
"סימון!" צעקתי את שמו של דוד שלי,האמת שזה היה חצי נכון,כי כמה מהם באמת קבלתי ממנו שהייתי קטנה וכמה מהמשימות שלי אך את זה הוא לא צריך לדעת.
"אבא שלך עשה לך את זה?" לוקה שאל בטון מלא שנאה ולי זה גרם לקפוא במקום.
אבא שלי? כן בטח, מה שתגיד.
הנהנתי,"למה?" הוא שאל.
עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק. "אפשר לא? אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו" לחשתי לעברו.
שמעתי את לוקה נושם עמוק והרגשתי את העצבים שעברו בגופו באותו השנייה אך פתאום הוא הניח את ידו על לחי וגרם לי לפקוח את עיניי שוב.
"בסדר. אבל אני ‏יוותר לך על זה רק הפעם. ‏אבל בסוף של דבר אני ארצה תשובות,אוקסנה" אמר והסתער שוב על הפה שלי, אצבעותיו מצאו שוב את בין ירכיי, וכל מה שאני יכולה לעשות זה לתת לו ללטף אותי, הברכיים שלי מאיימות לקרוס.
הוא מעסה את הדגדגן שלי במעגלים, עונג מציף אותי, ואני יודעת שאני קרובה.
הוא פשוט גרם לי תוך שנייה לשכוח על מה דברנו לפני שנייה בדיוק.
"אוקס! בואי כבר לאכול! ולמה הדלת שלך נעולה,בלאט?!" קולה של נטשה מחזיר אותי למציאות שוב.
אני הודפת את לוקה מגופי,יורדת במהירות אל הרצפה ותופסת במגבת שלי.
כורכת אותה שוב על גופי כשאני מתנשפת בכבדות ומנסה לסדר את נשמתי.
מה קרה עכשיו? איך נתתי לו לגעת בי ככה?
לעזאזל.
אני כזאת חסרת אחריות.
"כבר באה!" צעקתי בחזרה לנטשה כשאני סוף סוף מביט שוב בלוקה.
שנראה מאוד מרוצה מעצמו,משגרם לי להיות יותר עצבנית על עצמי ועליו.
בן זונה.
הוא רצה להראות לי איך הוא יכול לגרום לי ליפול בשבילו ואני פאקינג נפלתי בזה.
פאק!
"תמחק את החיוך הזה מהפנים שלך,עכשיו!" אמרתי לו בכעס.
לוקה גיחך והעביר את אצבעותיו בשערו כשהוא מחייך אלי חיוך זדוני.
"לא נראה לי,אש קטנה. אני אמרתי לך שאני אשבור אותך ויגרום לך לעשות כל מה שבא לי,נכון? אז זה מה שאני מתכוון לעשות לך עד ‏ימאס לי" הוא אמר בניצחון כאילו הוא נצח או משהו.
ממש לא נראה לי,בן זונה אחד.
אני לא מאמינה שנתתי לו לגעת בי ככה.
לוקה לקח שתי צעדים לכיווני ואחז בסנטרי לפני שאני מספיקה להגיד משהו.
"את שלי,אש קטנה. ואף אחד לא יגיד לך את זה אחרת" הוא מצמיד נשיקה רעבה לשפתיי ואז משחרר אותי.
"לכי לאכול,אוקסנה" הוא ציווה.
מסתובב ויצא מחדר הארונות.
"בן זונה! ‏תישרף בגיהנום!" צעקתי מאחוריו.
לוקה צחק בקול רם עד ששמעתי את הדלת נטרקת מאחוריו.
שמישהו יהרוג אותי עכשיו!