‏המתנקשת

פרק 43

לוקה

"למה הפרצוף החושב הזה?" שואל דנילו ולוגם מכוס וויסקי שלו.
"אוקסנה" עניתי בקצרה.
התנהגות שלה מאוד מוזר בזמן האחרון.
מאז ‏ההתעלפות שלה,היא לא חזרה לעצמה וזה נורא מטריד אותי.
"היא בסדר. תפסיק לדאוג לה כמו משוגע. יש לנו דברים יותר חשובים על הראש" הוא אומר ומניח את הכוס שלו על שולחני.
"מה ‏העניין?" שאלתי ו‏אסתי את ה‏רקות שלי מרוב כאב ראש.
מחשבותיי לא מסוגלים לשחרר מאשתי.
יש לי הרגשה שעובר עליה משהו ואני לא אוהב את זה.
אני שונא את זה שהיא מסתירה ממני דברים,חשבתי שכבר עברנו את עניין הזה.
אבל כנראה שטעיתי.
"אני חושב שהגיע הזמן לבקר אותו" הרמתי את מבטי במהירות אל אחי.
ידעתי בדיוק על מי הוא מדבר."לא" נהמתי.
"לוקה,הגיע הזמן. עבר כבר שנים מאז שהיינו שם." הוא הסביר בכעס.
"יש מצב שהוא יודע איך להפיל אותו סופית. אני בטוח בכך" עברתי את ידי בשערי ונאנחתי בכבדות.
"‏‏חקרנו אותו בכל דרך אפשרית. למה נראה לך שהוא ידבר עכשיו?" שאלתי בקול עמוק.
"יש לי הרגשה מאוד חזקה שכן. אנחנו יכולים ככה לעצור אותם. אתה יודע שאני צודק" הוא באמת צודק.
אבל אין מצב בחיים שהוא יעזור לנו, אם רק היה לי חולשה עליו כמו פעם אך כבר לקחתי אותה ממנו.

..............
אוקסנה

בדקתי שוב את השעון שעל מפרק ידי וזאת הייתה בפעם העשירית שלי בשעה האחרונה.
היא מאחרת מאוד.
איפה היא לעזאזל ?!
אני מרימה את מבטי וחוקרת שוב את המסעדה שאני נמצאת בה.
אולי היא פספסה אותי?
מביטי נחת ישר על החיילים שלוקה שהצמיד לי מהרגע שעזבתי את האחוזה שלנו וזה מרתיח אותי נורא.
הוא לא סומך על זה שאני יכולה להיות לבד בחוץ,פשוט נפלא.
עכשיו אני יהיה צריכה להיות צמודה לדפוקים האלה.
הרמתי את כוס הקפה שלי ולגמתי ממנו לגמה ארוכה.
הטלפון שלי מתחיל לרטוט על השולחן ושמה של נטשה הופיע על הצג.
"איפה את?!" אני נוהמת עליה בשקט ברגע שאני עונה לטלפון.
"דקה שם. הייתי תקועה בפקקים! ‏ניו-יורק הזאת סיוט!" היא מתלוננת.
רעש של דלתות נפתחות מושך את תשומת ליבי.
"אני פה. איפה את?" נטאשה אומרת בדיוק כשאני רואה אותה נכנסת לתוך המסעדה.
היא לבושה בשמלת קיץ ‏צהובה עם פרחים עדינים עליה.
ממש כמו ילדה טובה.
לפעמיים שאני שוכחת שהיא קטנה ממני רק בשנה אך עדיין ‏מתנהגת כמו בחורה צעירה.
"תסתכלי ישר" אני מרימה את ידי באוייר ומנופפת לה.
נטאשה מחייכת לעברי ומנתקת את הטלפון.
בשנייה שהיא מתקרבת,אני קמה ומושכת אותה לחיבוק,כי אני פאקינג צריכה אחד כזה בזמן האחרון מתברר.
"‏מה המשמעות של החיבוק הזה?" היא שואלת ברוסית ומרימה לעברי גבה.
"‏תביני בקרוב למה" עניתי גם ברוסית.
"אז,למה קראת לי לבוא לפה?" שאלתי את נטאשה והתיישבתי בחזרה על הכיסא שלי.
נטאשה התיישבה מולי והרימה את ידה באוויר בזמן שידה השנייה שלפה מהתיק שלה דף נייר מקופל ‏ ‏והעבירה לי אותו מעל השולחן.
הרמתי לעברה גבה שואלת אך כן לקחתי ממנה את הנייר.
"תרגמתי אותו לרוסית. עכשיו את יכולה לדעת מה היה כתוב במכתב שמצאת בכיס של הגרמני ההוא" היא לוחשת לעברי אך מיד מרימה את מבטה כאשר המלצר נעמד לידנו.
עיניי נפערו כשהבטתי על הנייר שיהיה בידיי.
זה באמת קורה.
אולי סוף סוף אני ידע למה כלל רצו לחטוף אותי באותו יום שרצתי בפארק.
פתחתי את המכתב לאט,חזי על וירד במהירות והרגשתי זיעה קרה מכסה את מצחי.
הייתי בלחץ ולא הבנתי למה בכלל אך ברגע שפתחתי את המכתב,הבנתי מיד.