‏המתנקשת

פרק 12

לוקה

אני מביט שוב על השעון שלי ורואה שעבר כבר יותר משעה.
"איפה היא לעזאזל?!" נהמתי.
דנילו נשען על המכונית ועביר את ידו בשערו כאילו אין לו עוד דאגות בחיים.
קאצו,אני פאקינג הולך להרוג אותה.
אמרתי לה לא לאח—
דלתות המעלית לחניון נפתחות,אוקסנה ועוד בריון אחד יצאו ממנה.
הכנסתי את כפות ידיי אל כיסיי והבטתי לעבר אוקסנה במבט קר ואדיש. 
"את מאחרת" היא לא עונה לי אך כן חלפה על פניי ונכנסת אל המושב האחורי של המכונית שלי בלי להגיד מילה.
אני עוקב אחריה עם עיניי עד שהם רואות את דנילו סוגר אחריה את הדלת.
הוא באמת פתח בשבילה את הדלת עכשיו ועוד בלי רשות שלי?!
"מה נסגר,דנילו?" אני שואל אותו בכעס.
דנילו מושך בכתפיו כשמבט משועשע על פניו.
"אני מת על זה איך שהיא גורמת לך ‏להתעצבן ככה. ‏הבחורה יודעת בדיוק איך ללחוץ לך על הכפתורים" הוא אומר ,פותח גם בשבילו את הדלת שליד הנוסע ונכנס.
שאלוהים יעזור לי.
אני מרים את ראשי למעלה אל הקיר שמעלי ונושם עמוק.
"קאצו" מלמלתי בטון נמוך ועברתי את אצבעותי בשערי.
מבטי ירד אל הבריון שעמד מולי,הוא כמעט בגובה שלי אך אני הייתי יותר שרירי וגבוה ממנו.
"‏תכניס את המזוודה שלה למכונית מאחור" אני מורה לעברו.
הוא נוהם אך עושה את מה שאני מבקש ממנו ואז גם אני נכנס אל מכונית ומתחיל לנסוע.

.............

‏במהלך הנסיעה הייתה שקטה מאוד חוץ מדנילו שלא ‏הפסיק ‏להתעסק עם המערכת ‏המוזיקה במכונית.
"אולי פאקינג ‏תחליט כבר על איזה שיר! אני נשבע לך שאני בסוף ירה בדבר הזה!" אני שואג עליו ומטיח את כף ידי על ההגה כשאני עדיין מנסה להיות מרוכז בכביש שלפני.
דנילו מגחך לו בשקט ולבסוף ‏בוחר לעצמו שיר.
אלוהים!
הבנאדם הזה אוהב ‏להטריף!
עיניי מביטו דרך ‏המראה אל אוקסנה בשביל לראות למה היא כזאת שקטה.
היא מביטה דרך החלון וניראת כאילו היא מרוכזת במשהו שם.
זה פאקינג מעצבן אותי.
מעצבן אותי שאני פאקינג ממשיך לחושב אליה או שאני לא פסיק לחשוב על איך אני הולך לזיין אותה, אבל.....
פאק!
איזה פה יש לה.
הוא משגע אותי.
ובכל פעם שהיא עונה לי ללא פחד או שהיא עומדת על שלה.
הבחורה הזאת פשוט מטריפה אותי בצורה שאני לא יכול להסביר אותה.
אני מביט דרך החלון שלי לכוון המראה בשביל לראות אם מרקוס עדיין נוסע מאחרינו ושאין לנו שום בעיות בדרך.
יופי הוא מאחורה עם ‏הג׳יפ השחור שלי והכל נראה כרגיל.
אני שואף אוויר ‏לריאות ומנסה כמה שיותר לא להביט שוב באוקסנה אך זה חזק ממני אז אני מביט בה שוב והפעם גם היא מביטה בי דרך המראה.
היא נראית אדישה לחלוטין אך עיניה אומרות אחרת.
היא בהחלטת רוצה לחסל פה מישהו.

.........

כשאנחנו סוף סוף נכנסים דרך השער ענק ואני ממשיך לנסוע על שביל הגישה של האחוזה שלי.
כשאני מגיע לכניסה אני רואה שתמרה כבר מחכה בחוץ עם עוד שני חיילים לצידה.
אני עוצר את המכונית ושני החיילים פוסעים את דרכם אלינו עד שהם עומדים מול המכונית ומחכים שיצא ממנה.
אני פותח את הדלת שלי כשבדיוק גם אוקסנה עושה את אותו הדבר וטורקת בחוזקה את דלת המכונית.
הדם שלי מתחיל לרתוח ישר.
לעזאזל איתה,קאצו!
"היי! זאת מכונית חדשה! ‏תיזהרי קצת!" לפני שהספקתי להגיד משהו דנילו כבר השיג אותי.
"תגיד את זה למישהי שזה באמת מעניין אותה" היא עונה לו בטון קר.
דנילו מביט אליה במבט רצחני אך הוא עוצר את עצמו מלעשות לה משהו.
"מרקוס" אני מסמן למרקוס עם ראשי להוציא את המזוודה של אוקסנה.
אך אוקסנה כבר מספיקה לפתוח את הדלת האחורית לפניו ומוציאה אותה במקומו.
"את לא צריכה לקחת את המזוודה שלך. המשרתים יעשו את זה" אני מסביר לה.
היא לא מתייחסת אלי,במקום זה היא כן מושכת אחריה את המזוודה שלה והולכת ישירות אל הדלת הראשית.
זה הולך להיות שבועיים מאוד קשים.
זה פאקינג בטוח.

............

אוקסנה

אני פאקינג שונאת את המקום הזה! באלי לעלות את כל האחוזה הזאת בלהבות!
אני לא מאמינה שאני באמת הולכת לגור פה.
פאק!!
כל הדרך חשבתי באיזה מקומות אני יכולה לדקור את לוקה ואיך אני יכולה לגרום לו לסבול כמו שאני סבלתי.
בן זונה.
אך בכל פעם שתפסתי אותו מביט בי משהו בתוכי השתנה,כאילו לא רציתי לדקור אותו.
במקום זה גופי רצה לעשות לו דברים אחרים אך מיד הזזתי את מבטי ממנו וניסיתי מהר לחשוב על דברים אחרים.
אסור לי לחשוב עליו דברים אחרים חוץ מנקמה שלי!
אני גוררת את המזוודה שלי מאחורי ופוסעת את דרכי אל הגברת המבוגרת שראיתי לפני כמה שבועות.
היא מחייכת אלי חיוך קורן ונראית נינוחה לגמרי אך אני לא מחזירה לה שום חיוך.
לא חייכתי שנים וזה גם לא הולך ‏להשתנות הקרוב.
"היי אני תמרה,נעים מאוד לפגוש אותך שוב" היא אומרת במתיקות כשאני חולפת על פנייה ונכנסת אל האחוזה של לוקה.
אני יודעת שזה היה מגעיל מצידי אבל אני גם כך לא הולכת להתחבר פה עם אף אחד.
כולם מצידי אויבים שלי כאן ואסור לי לסמוך על אף אחד בבית הזה.
"אוקסנה!" קולו המאיים של לוקה נשמע מאחורי.
אך אני לא מתכוונת להסתובב אליו כי אם הוא חושב שאני ‏תיתן לו איכשהו כבוד רק בגלל שהוא חושב ״שהוא מגן עליי״ אז הוא ממש ‏טועה.
"מה אתה רוצה?" אני שואלת בטון קר.
אני מביטה לעברו ‏מבעד לכתפי ושולחת לו מבט קר.
לוקה התקרב וכל שריר בפלג גופו העליון נמתח כאילו הוא טורף שעומד להסתער. לא זזתי.
לא הייתי מוכנה להיכנע בפניו.
לא הייתי מוכנה לתת לו משהו.
הגאווה הייתה כלי הנשק היחיד שברשותי והתכוונתי להיאחז בה עד הסוף המר.
"אוקסנה מוזלנוב" הוא גלגל את שמי על לשונו בעודו מסתובב לאיטו סביבי.
הוא עצר מאחוריי כך שלא יכולתי לראות אותו.
"את עומדת לגור בבית הזה עכשיו ואת בהחלט ‏תתחילי לתת כבוד לאנשי. מה שעשית עכשיו לתמרה לא מקובל ‏מבחינתי." הבל פיו של לוקה נשב על צווארי.
אני ‏נשארתי אדישה לדבריו,לא אמרתי מילה, רק נעצתי מבט עיקש קדימה. לוקה חג סביבי ועצר קרוב אליי, מולי.
הוא היה גבר גבוה והצטערתי שאני לא נועלת את המגפיים שלי עם העקבים.
ברגליים נעלתי ‏מגפי צבאיות הגעתי עד לסנטרו, ולא הייתי אישה נמוכה במיוחד.
הרמתי מעט את ראשי וניסיתי להצטייר גבוהה יותר.
בידי השני אחזתי חזק ‏בידית של המזוודה שלי בשביל לעצור מעצמי מלתת לו אגרוף לפנים.
מי הוא חושב שהוא?!
אני פאקינג לא רציתי בכלל לגור כאן או להתחתן עם הבן זונה הזה!!
ואני ממש לא הולכת לציית לפקודות שלו!
שילך פאקינג לזדיין ‏מבחינתי!
"‏סיימת?" שאלתי.
"עוד לא." פיו של לוקה התעקל. "את תתני לתמרה עכשיו להראות לך את חדרך ואל תנסי אפילו לעשות משהו טיפשי. כי אני ידע על כך." אני ממש ‏מתאפקת שלא לגלגל מולו עיניים.
כאילו אני אמורה לפחד מי זה שהוא ידע כל דבר שאני עושה?
כי אני לא.
תאמינו לי הוא אפילו לא ירגיש בכך שאני יעזוב את האחוזה הזאת בלי שהוא ידע.
כי הוא פאקינג לא יודע מי אני ומה אני עושה בחיים שלי.
הוא פאקינג חושב שאני איזו אישה שקטה וצייתנית.
מה שאני לא.
אבל בסדר.
‏שתיים יכולים לשחק במשחק הזה.
"מה שתגיד,זין קטן" חייכתי אליו חיוך קטן ושטני.
מתתי על זה שהוא לא יכל להבין את מה אמרתי בסוף,כי על פניו הופיעה מבט מבולבל אך הוא חזר במהירות להיות רציני.
"תמרה" האישה המבוגרת נעמדה מיד לידו וחייכה עליו חיוך עדין.
הו אלוהים.
זה הולך להיות פאקינג סיוט בבית הזה!
למה היא חייבת לחייך כל הזמן?
"תראי לאוקסנה את החדר שלה" ציווה אליה לוקה.
הוא הביט בי עוד פעם אחת לפני שהוא לקח צעד לאחור,הסתובב והלך משם בלי להגיד דבר.
אידיוט גמור.
פשוט אידיוט.