‏המתנקשת שלי

פרק 46

לוקה

"אש קטנה," אני קורא וסוגר אחריי את דלת הבית. השעה כבר אחת בלילה, היא בטח ישנה. אני נכנס למטבח ומניח בצד את חגורת הנשק, מוציא מהמקרר בקבוק מים ועובר אל הסירים שעל הכיריים. תמרה הכינה מרק ירקות ונודלס מוקפץ עם עוף. אני שולף מזלג מהמגירה ומתחיל לאכול מהסיר. "חכה, אני אגיש לך," אוקסנה אומרת ונכנסת למטבח. שערה רטוב והיא לבושה בפיג'מה קצרצרה שהייתי מת לתלוש ממנה אחרי היום הדפוק שהיה לי.
היא מעמיסה אוכל על הצלחת ומכניסה אותה למיקרוגל, מסתובבת אליי ובוחנת אותי בחשדנות.
"למה את ערה? כבר מאוחר."
"חיכיתי לשמוע את הסיבה למה ‏עזבת בכזאת מהירות את ארוחת הבוקר שלנו. במה הסתבכת עכשיו?"
"‏ענייני עבודה,אש קטנה. את יודעת שאני לא יכול להגיד לך עד שאני אדע ‏בוודאות שזה בטוח בשבילך" אני נשען על השיש, פותח את ידיי בהזמנה ומצמיד אותה לחזי. "תצטרכי להיות סבלנית." צפצוף המיקרוגל קוטע את השיחה ואוקסנה מוציאה את הצלחת, מניחה אותה על הדלפק.
אני מתיישב על הכיסא הגבוה והיא נשארת לעמוד מצידו האחר של הדלפק, נראית שקועה במחשבות. "איך הבטן שלך?" אוקסנה הרימה את מבטה לעברי.
"יותר טוב" ענתה.
אי אפשר לומר שלא הייתה לי הרגשה מוזר ברגע שהיא נגעה בבטן שלה היום בבוקר.
‏רציתי לחקור אותה על זה ארוחת הבוקר שלנו אך דנילו ‏התקשר ואמר שיש מצב חירום במחסנים שלנו.
שרפו לנו שלושה מחסנים שרק לא מזמן מלנו אותם הסחורה החדשה.
אני פאקינג לא מאמין שזה קורה לי.
אין לי עדיין ‏קצה חוט לדעת מי זה אבל אני אגלה בקרוב והוא יצטער על היום שהוא נולד.
לא מספיק זה גם פרצו לנו למועדון ויצליחו לרצוח שניה אנשי הצוות שם.
הלסת שלי ננעלת רק מהתזכורת של המחסנים עולים באש.
אני דוחס אוכל לפי.
אוקסנה משפילה את מבטה העצוב.
למה היא לא מוכנה ‏לשתף אותי מה קורה איתה בזמן האחרון?
"לוקה?" קולה של אוקסנה גורם לעיניים שלי להתרומם לעברה.
"כן?" שאלתי בחשד.
"אממ... אלכס התקשר אלי לפני כמה שעות ו...." היא נעצרת לשנייה בשביל לנשום אוויר והמשיכה.
"והוא אמר שאבא שלי מזמין אותנו לארוחת ערב מחר" היא אומרת בקול חנוק.
לא עניתי. במקום זה הבטתי לעברה בדממה,אפשר לומר שגם קפאתי לשנייה במקום.
מה סיימון זומם עכשיו?
הוא ממש לא חסר לי עכשיו על הראש.
שמתי לב גם לפרצוף העצבני של אוקסנה כשהיא סיפרה לי על הזמנה וזה די מוזר שהיא מגיבה ככה להזמנה של המשפחה שלה.
היא לא מתגעגעת עליהם? או רוצה לראות אותם?
"את רוצה ללכת?" אני שואל אותה בשביל לראות את התגובה שלה.
אוקסנה מגלגלת את עיניה ונשענת על האי.
"לא ממש. אבל זאת הזמנה מאבא שלי אז אין לי כל כך הרבה בררה" זה עצבן אותי.
"ברור שיש לך. את אשתי. אם את לא רוצה ללכת,לא נלך" קבעתי.
עיניה של אוקסנה נפערו,"באמת?" היא שאלה בחשש ונושכת את שפתייה.
"כן. אני אטפל בזה מחר בבוקר"
אני מסיים לאכול ומפנה את הצלחת לכיור. "בואי איתי לעשן," אני מבקש וניגש לבר למזוג ויסקי בשבילי ויין לאוקסנה.
אנחנו יוצאים לגינה האחורית ומתיישבים בפינת הישיבה.
אוקסנה מניחה את הכוס על השולחן בלי לקחת לגימה אחת ונשכבת בזהירות, מניחה את ראשה על ירכי.
"דיברתי עם נטשה היום ואני רוצה שהיא תבוא אלי לכמה ימים. זה בסדר?" לא ממש עפתי על זה אבל אני חושב שזה רעיון טוב שנטשה תהיה קצת עם אוקסנה בזמן שאני לא נמצא כאן.
"צעד חכם, את צריכה להיות עסוקה. החברה שלה תעשה לך קצת טוב."
"אני יודעת וזאת התוכנית." היא נושקת לירכי לפני שמשעינה בחזרה את ראשה.
"אני לא אוהב שאת לבד פה כל היום, שקועה במחשבות. הייתי רוצה להיות איתך יותר, אבל אנחנו לא במצב כזה טוב עכשיו."
"שתף אותי. מה קרה?"
"רעולי פנים חדרו למועדון וירו באנשי הצוות, שניים נרצחו," אני מספר. "מרקוס ירה באחד מהתוקפים והם ברחו."
"אתם יודעים מי עומד מאחורי זה?"
"לא, אבל אני חושש שמדובר בצרפתיים, הכול מעיד על כך." אני לא באמת חושב שזה הם.
הם חלשים עכשיו בלי המנהיג שלהם,אז אין מצב שהם יעשו משהו לפני שמישהו בכיר מעליהם יגיד להם.
אוקסנה נהייתה שקטה פתאום,הורדתי את מבטי בשביל להביט בה.
היא פשוט מביטה לעבר הנוף שמולנו ונראתה כאילו היא שקועה בתוך המחשבות שלה.
מה הייתי נותן בשביל לדעת מקורה בראש הקטנה הזה שלה.
"לוקה, המצב הזה לא מוצא חן בעיניי בכלל," היא אומרת פתאום בחשש ומתרוממת לישיבה.
"גם אותי" אני מרים את הסיגריה לפי ושואף ממנה ארוכות כשאני מביט גם כן על הנוף.
"אני נכנסת לישון" אוקסנה אומרת.
היא קמה מהספה והביטה בי.
"אתה בא?"
"עוד מעט. יש לי שיחה לעשות ואני כבר נכנס" אוקסנה מהנהנת בהבנה,מסתובבת ונכנסת לתוך הבית.
אני מחכה עוד כמה דקות לפני שגם אני קם ונכנס לתוך הבית.
אני ‏עולה לקומה השניה,פונה למשרד שלי ונכנס פנימה.
אני מרים את הטלפון ומחייג לדנילו.
"ראית מה השעה, לוקה?" דנילו עונה לשיחה בטון מנומנם. "בשעה שש בבוקר תתייצב בחדר ישיבות ‏ותעדכן גם את מרקוס."
"על מה אתה מדבר?"
"אנחנו צריכים לשבת ולדבר על כמה דברים. תהיו שם בזמן" אני מסיים את השיחה ולא נותן לו את אפשרות לענות לי.
הגיע הזמן שנגלה ונטפל במי שמעז להתעסק איתי.

.................

"בוקר טוב," אוקסנה מפתיעה אותי ונכנסת לחדר הארונות. בדרך כלל היא ישנה בשעות האלה. "לאיפה אתה הולך?"
"יש לי פגישה עם הבחורים." אני מתקרב אליה ומצמיד נשיקה קטנה לשפתיה.
בסוף נשארתי לעבוד עד מאוחר במשרד והיא כבר ישנה כשנכנסתי לחדרנו. "למה התעוררת מוקדם? מה התוכניות שלך להיום?"
"בקושי הצלחתי לישון," היא נאנחת בתסכול. "איפה אתם נפגשים?" היא שאלה.
אני נעמד מול המראה ומכפתר את החולצה, "בחדר ישיבות"
"אוקיי. יש לי כמה דברים לעשות מחוץ לבית" היא אומרת.
אני נדרך.
זה לא רעיון טוב שהיא תצא עכשיו מבית,אין לי עדיין מושג ‏מי אלה ‏שמנסים לפגוע בנו.
"אני לא חושב שזה רעיון טוב. תישארי היום בבית" אני קובע.
"מה?! לוקה אני יכולה להגן על עצמי אם זה מה ‏שמדאיג אותך" היא מסברה בכעס.
אני מסתובב לעברה ומביט בה במבט רציני מאוד.
"אני לא צוחק,אש קטנה. זה לא זמן טוב לצאת מהבית" אני מסנן בקושי רב.
"אני לא יודע מי רצח את אנשי הצוות, מי הצית את המחסנים, או מי מנסה להתעסק איתי כרגע. אז אני פאקינג מבקש ממך להישאר בבית ולא ‏להתווכח איתי על זה" כפות ידייה של אוקסנה מתהפכות לאגרופים ועל פניה מבט רצחני.
אני מתקדם לעברה עד שהיא ‏נאלצת להרים את ראשה בשביל להביט לתוך עיניי.
"‏אל תתווכחי איתי בנושא הזה,אוקסנה. כי אם את תשברי את המילה שלי,את תצפי להשלכות קשות מאוד" אני מבטיח לה.
אני לא ממתין לתשובה וחולף על פניה, מרים את חגורת הנשק ויוצא מהחדר.
אוקסנה יוצאת בעקבותיי וקוראת, "אתה לא תוכל להחזיק אותי כאן לנצח!" היא נוהמת בכעס.
במקום לענות לה ולהתחיל איזה ריב מטומטם,אני יוצא מהבית והולך לאוטו. אוקסנה יכולה לכעוס עליי, אבל היא צריכה להבין שאני עושה את זה בשביל להגן עליה.