הסוכריה של השטן

פרק 1

מלאני-

"קומי כבר זה היום הראשון שלך ותאמיני לי שאת לא רוצה להתחיל אותו ברגל שמאל"
סטיב צעק,קמתי מהמיטה באנחה שפשפתי את העיניים והלכתי לצחצח שיניים,"תמהרי" סטיב צעק שוב "אני כבר באה!" צעקתי בחזרה וירקתי בפעם האחרונה,ירדתי במדרגות וראיתי את סטיב במטבח עם הסינר המגוחך שרשום עליו "חבל שלא נולדתי בת" שזאק ובראד קנו לו בגלל שהוא זה שמבשל ומנקה, הסתכלתי לעבר השולחן וראיתי את בראד יושב עם כוס קפה ולוגם ממנו "בוקר טוב גם לך מר נולדתי בשביל קפה" אמרתי בציניות הוא הפסיק ללגום והסתכל עליי, "את נראית כאילו את רבת מכות עם השמיכה" גיחכתי והתיישבתי לידו וכעבור רגע סטיב שב עם בייקון וביצים "תאכלי מל כי אם עוד פעם אחת יתקשרו אליי מהתיכון שלך ויגידו שעזבת באמצע השיעור בשביל ללכת לקנות אוכל אני אתחיל לדחוף לך אוכל לפה" סטיב אמר בנימה עצבנית, בראד השמיע קול לעיגה ואמר "תירגע קצת תן לה להתפרע אתה לא זוכר איך אנחנו היינו בכיתה יב' שלנו?" סטיב שם יד על הראש ונעץ מבט מצמית בבראד "אתה מתכוון איך אתה היית? כי כפי שאני זוכר את זה מה שאני עשיתי היה ללמוד ולהשקיע בשיעורים ומה שאתה עשית זה להתפרע,להבריז ולהרביץ לנערים!"סטיב אמר, "נו באמת זה הגיע להם הכנסתי להם שכל לראש" בראד צחק, "הכנסת להם שכל לראש בעזרת מכות?" שאלתי ושניהם הסתכלו עליי.
"מה?" שאלתי בעצבנות כי שנאתי את המבטים שלהם עליי ככה "איפה התיק שלך?" סטיב שאל. שיט ידעתי ששכחתי משהו. "אני אלך להביא אותו" קמתי מהכיסא ואז הרגשתי זרוע ננעלת על היד שלי ונמשכתי בחזרה לכיסא "קודם תסיימי לאכול" אמר בראד והסתכל עליי במבט ה*אבא החמוּר* שלו.
"אמרת שאני יכולה להתפרע לא ככה?"
עקצתי בחזרה והוא חייך בתגובה למה שאמרתי.
ואז נשמעה דלת נפתחת ונסגרת וזאק נכנס והסתכל על כולנו יושבים ואוכלים "אז אני מבין שאני לא מספיק חשוב שתחכו לי?" הוא אמר בטון נפגע ובראד רק קם וטפח לו על הגב באיזו מן אחוות גברים שבחיים לא הבנתי.ואז זאק התקדם לסטיב והם עשו אותו הדבר ואז הוא הסתכל עליי ואלוהים,הלב שלי עצר. אז ככה מרגישים כשמאוהבים? או שאני בהתחלת התקף חרדה? אני חושבת שזאת האפשרות השניה אני בהחלט עוברת התקף חרדה. העיניים הכחולות האלה כל כך קרות שאני מתערבת איתכם שגרים שם דובי קוטב.
זאק בא היישר אליי וזה נראה כאילו הקטע הזה לקוח מסרט קיטשי,אתם יודעים קטע שבו הדמות הולכת בסלואו מושן? אז כן,כאן זאת בדיוק אותו הסיטואציה.
הוא רכן אליי ונשק למצח שלי "שלום גם לך קטנטונת" דחפתי אותו אבל הוא לא זז.. טוב אולי כי הוא קיר של שרירים? כן זאת הסיבה. "אני בכיתה יב עוד רגע 18 איך אני עדיין קטנטונת?" אמרתי בלעג הוא המשיך להסתכל עליי וראיתי ניצוץ קטן של הבנה והוא ישר נעלם "את תמיד תהיי קטנטונת" הוא אמר בצורה מוזרה כאילו הוא אומר את זה לעצמו ולא לי והלך בחזרה לסטיב ובראד שכבר מסיימים לאכול והתיישב לידם והעמיס בייקון על הצלחת שלו "אז מה הלוז?" שאל זאק ובראד הסתכל עליו במבט של "היום אנחנו הולכים להיכנס לצרות" ובאותו זמן הסתכלתי הצידה וראיתי את סטיב מסתכל על שניהם במבט של "למה לעזאזל הם לא כמוני?" טוב זה תמיד היה ככה.
בראד הוא האח החמום מוח (ותאמינו או לא אבל הוא באמת חכם יחסית למישהו שבקושי למד)
וסטיב הוא האח השקול והרגוע שמעדיף לא להיכנס לצרות ולשמור על פרופיל נמוך.
וזאק הוא... טוב הוא זאק,הוא שילוב של רוגע,קור רוח אבל גם זעם עצור וכשהוא מסתכל עליכם אתם תקפאו במקום.
הסתכלתי על היד שלו וראיתי את הקעקוע של הגולגולת.. אף פעם לא הבנתי למה הוא עשה אותה אז החלטתי לא לשאול כי אחרת הוא היה אומר לי בעצמו לא? בראד קם ואמר "מל עד שתסיימי לאכול אנחנו לבנתיים נתניע את הרכב סבבה?" אני באמת חייבת להוציא רישיון אבל אני אסון מהלך בכל מה שקשור לרכבים על גלגלים.
למשל בגיל 14 נפלתי על הראש מהאופניים (וכן הייתי בלי קסדה) ובראד הרים אותי כל הדרך לבית בזמן ששמעתי את סטיב מצקצק ומסביר למה צריך לחבוש קסדה.
הנהנתי והמשכתי לאכול וראיתי בזווית העין את בראד יוצא ואת סטיב קם ולוחש משהו לזאק ואז יוצא גם הוא אחרי בראד.
המשכתי לאכול וזאק ישב מולי והסתכל עליי,אני לא מבינה למה הוא מסתכל עליי ככה מה הוא מצפה שאקום ואתחיל לרקוד? "מה סטיב לחש לך?" אמרתי כדי לשבור את הקרח,למרות שהקרח הזה מסתכל עליי כרגע.
"הוא אמר לי בתיאבון" מצחיק. "אוקיי אז גם אני אגיד לך בתיאבון,אז בתיאבון" המשכתי לאכול ולפעמים העפתי מבטים אליו,הוא נראה לקוח כמו נבל מהסרטים של דרים וורק.
כי שם הנבלים נראים טוב,לא כמו דיסני שהנבלים אצלם מכוערים.
שיער שחור פרוע שנראה כאילו הוא קם משינה מעיינות כחולים בעיניים,ושרירי זרוע שיכולים לשבור עצמות של אנשים,לפחות ככה אני חושבת וכל זה והוא גם מטר 93.
כולן רוצות את זאק ואני מבינה למה,ועכשיו עלה לי בדיוק מחשבה לראש.
"אתה בתול?" שאלתי והוא הסתכל עליי בסקרנות "למה?" הוא אמר.
באמת למה? מה אכפת לי?
"בחיים לא ראיתי אותך עם בת,או שאתה הומו?" הוא נראה כאילו אמרתי משהו מפגר ואחרי רגע התחיל לצחוק "קטנטונת אני לא בתול כבר מגיל 14" רגע מה? אני עוד רגע 18 ובתולה. "אמרת שאתה לא בתול אבל לא ביטלת את זה שאתה לא עם בנות" אמרתי בעצבנות. "אני לא הומו תאמיני לי,אני פשוט לא מביא אותן לידך" לידי? מה הכוונה בזה בדיוק? "עכשיו קומי שנינו סיימנו לאכול בראד וסטיב מחכים לנו שם יותר זמן משבני ישראל הלכו במדבר" יש לו את זה ביותר מוגזם? החלטתי להתגרות בו קצת,קמתי הלכתי לעבר המטבח פתחתי את המקרר ולקחתי בקבוק מים ושתיתי אותו לאט "את יכולה לשתות קצת יותר מהר?" הוא אמר בטון חסר סבלנות "לא" עניתי בגיחוך. הוא בא אליי וחשבתי שהוא הולך לקחת לי את הבקבוק מהיד אבל במקום זה הוא הרים אותי על הכתפיים הגדולות שלו והבקבוק נפל לי מהיד."תוריד אותי!" התחלתי לבעוט ולצווח ואז הוא הסתכל אחורה אליי ואמר בטון מצמרר "כשתהיי ילדה טובה" וואו אז זה באמת הגובה כשהוא מסתכל? הוא מטר 93 אני 65 ועכשיו אני רואה איך הוא מסתכל על אנשים דרך הגובה שלו.
טוב אם הוא כבר מרים אותי ואני לא יכולה לעשות משהו בנוגע לזה אני מניחה שאקבל את גזר הדין ואהיה על הכתפיים העבות האלה.
כעבור רגע הוא פתח את הדלת ואז הוריד אותי והאוויר הקר פגע לי בעור והצטמררתי,זאק פשט את הסווצ'ר שלו ונתן לי "שלא תתקררי לי קטנטונת" הוא אמר ברוך, הרגשתי שהלחיים שלי בוערות אז הסטתי את המבט "הסווצר הזה ענקי אני בטוחה שעוד אנשים יכולים להיכנס איתי לכאן" הוא צחק והוליך אותנו למכונית בו סטיב ישב בצד הנהג ובראד בצד השני.
אחרי 6 דקות של נהיגה בראד החליט לשים מוזיקה והוא שם את השיר של להקת skillet לשיר קוראים feel invincible שזה להרגיש בלתי מנוצח-
המוזיקה הזאת ממש רעשנית,מי יכול לשמוע דבר כזה בבוקר?
"אתה יכול להנמיך קצת? האוזניים שלי גוססות" בראד הסתובב אליי ואז עשה את הדבר הדפוק שהוא עושה כל הזמן
מתחיל לצרוח את המילים של השיר כאילו מכוונים לו רובה לראש ומאיימים עליו לשיר את כל השיר אם לא ירו בו.
"אני הבנתי,אתה יכול להסתובב בחזרה" אמרתי אחרי חצי דקה של סבל מלשמוע את בראד חושב שהוא שר.
סטיב הנמיך את הקול ואמר "אל תעצבן אותה,עוד פחות מ5 דקות אנחנו מורידים אותה וחסר שיהיה תהיה עצבנית ותחשוב שהיא יכולה למרוד כמו שהיא חשבה בכיתה י" הוא כל הזמן מזכיר את זה!
בכיתה י חשבתי שאני יכולה לגרום לנו להתחיל ללמוד מאוחר יותר כי למי יש כוח ללמוד בשעה כזאת מוקדמת? אפילו לנשום אין לי זמן.
בכל מקרה המרד לא הלך טוב ואני רותקתי במשך שבועיים בגלל זה.
טוב לא רק בגלל המרד.. כנראה שלזרוק מלח על מורות זה אסור,אז למה זה רשום בחוק? בדיוק כי זה לא רשום!.
"אני לא הולכת לפתוח שוב במרד,אלה אם ארצה לבלות איתכם בבית" כעבור 3 דקות ראיתי את התיכון מרחוק ואז סטיב עשה פניה חדשה והועפתי הישר לזאק,"שיט את בסדר?" זאק שאל,הסמקתי ומלמלתי "כן ואתה?" הוא הסתכל למטה ולא הבנתי מה הוא רואה עד ששמתי לב. הידיים שלי על הזין שלו. פאק! המכונית נעצרה ויצאתי מהמכונית ובאתי לטרוק את הדלת ואז נזכרתי שאני עדיין לובשת את הסווצר של זאק, באתי לפשוט אותו מעליי ולהחזיר לו אבל הוא עצר אותי
"תשמרי אותו אצלך קטנטונת" האם אני רוצה לשמור את הסווצר שלו? כן. "תודה,אשלח לכם הודעה בסוף היום" אמרתי ואחרי רגע שמעתי "מה אתה מסתכל חתיכת מזדיין? אם תסתכל עליה שוב אני אעקור לך את העיניים" בראד אמר בנימה מקפיאת דם והסתכלתי הצידה וראיתי את מאט.
תלמיד בכיתה שלי שהמילים היחידים שהעברנו היו
* היי,ביי *
"אלוהים בראד תירגע" אמרתי והשפלתי מבט כשראיתי את מאט ממש רץ מכאן.
בראד וסטיב תמיד גוננו עליי,מאז שההורים שלנו מתו בתאונה,האחים שלי גידלו אותי ואין לי שום תלונות.
בכל פעם שנפצעתי סטיב היה מטפל בי,בכל פעם שהייתי עצובה אז בראד היה לוקח אותי לסינמה.
ואז זאק נכנס,בהתחלה הוא היה נער חמוד וגדל להיות מפלצת שרירית ויפה.
נכון יש ילדים שמפחדים ממפלצות? אני דווקא רוצה את המפלצת הזאת.
"ביייי" אמרתי והסתכלתי על סטיב שיבין את הרמז ויסע משם.
וכעבור רגע הוא הבין והם באמת נסעו אבל לא לפני ששמעתי 2 קולות
"אם מישהו יתקרב אלייך הוא יצא מהתיכון היישר לבית חולים" בראד צעק
"אני מעדיף מהתיכון היישר לבית קברות" שמעתי את זאק אומר והרגשתי חמימות. או שיש לי צרבת.