הסוכריה של השטן

פרק 32

מלאני-

ישבתי בחוץ בספסל, חיכיתי להפסקה ולקרול.
אני חייבת לדבר איתה על זה.
ההרגשה שמישהו צפה בנו לא עוזבת אותי, יכול להיות שהוא פתח את הדלת, ראה אותנו ואז עזב כי טעה בכיתה?
משום מה האינטואיציות שלי אומרות אחרת.
הוא צפה בנו בכוונה,אני בטוחה בזה.
"בוקר טוב מלאני,את בסדר?" מאט שאל כשהתקרב אליי, הוא לא אמור להיות בשיעור?
"בוקר טוב.. אתה לא צריך להיות בשיעור?" שאלתי את מאט והוא התיישב לידי.
"הייתי בדרך לשירותים עד שראיתי אותך מהחלון, העיניים שלך אדומות. את בכית?" הוא שאל ושמתי לב בשירותים כששטפתי את הפנים שהעיניים שלי אדומות.
הצלחתי לנקות את הדמעות אבל לא את הצבע האדום מהעיניים שלי.
"לא, אני רק צבעתי את העיניים שלי באדום" הייתי סרקסטית.
"אני רציני, את בסדר?" הוא שאל בקול מודאג והבטתי בו.
הוא באמת נראה מודאג.
"כן,אני בסדר" עניתי לו והוא נאנח בהקלה.
"למה את כאן?" מאט שאל ורציתי לענות לו בציניות אבל נראה שהוא לא מבין סרקזם.
"אני מחכה להפסקה כדי שקרול תבוא, היא בשיעור נפרד" ראיתי איך הפנים של מאט נופלות ולא הבנתי מה אמרתי שגרם לזה.
"הכל בסדר?" עכשיו אני מרגישה שהתפקידים השתנו, וזה די מצחיק שחושבים על זה.
"כן פשוט.. חברה שלך שונאת אותי" הוא נראה מבולבל ועצוב מזה שהיא שקרול שונאת אותו, אני לא יודעת את הסיבה של למה קרול שונאת את מאט.
"שונאת זו מילה חזקה, היא פשוט לא מכירה אותך" אמרתי לו וקיוויתי שזה יעזור לו להרגיש יותר טוב.
"אז אולי אני אישאר איתך עד שהיא תבוא וככה היא תדבר איתי" הוא הציע וחיוך עלה על הפנים שלו.
אני לא רוצה לבאס אותו.. אבל אני די צריכה לדבר עם קרול בפרטיות.
"אולי.. בערב? אפשר אחרי שקרול מסיימת משמרת, יציאה משותפת יכולה לגרום טוב לשניכם!" עכשיו גם אני חייכתי, ידיד שלי והחברה הכי טובה שלי סוף סוף יסתדרו ביניהם.
"משמרת? איפה היא עובדת?" הוא שאל בסקרנות ואהבתי את זה שהוא מתעניין בחיים של קרול.

                                   ~

אמרתי למאט את השם של המסעדה ואת השעות שבהם קרול עובדת, היום היא סוגרת לבד אז אפשר ללכת אליה כשתסגור.
שמעתי את הצלצול של ההפסקה ואחרי דקה ראיתי את קרול, היא נראית מותשת ומוטרדת.
היא התיישבה לידי והתרווחה בספסל, זה לא הגיוני.
אי אפשר להתרווח בספסל הזה, הוא לא נוח בכלל.
"מה מטריד אותך?" שאלתי ישר ולעניין.
הפנים שלה זעפו והיא ונשכה את השפה שלה.
"ההורים שלי" היא אמרה והתעצבנתי, הם לא יכולים להטריד אותה מתי שהם רוצים כשהם רוב הזמן לא נוכחים בחיים שלה.
"מה עכשיו הם עשו?" כנראה עוד נסיעת עסקים שבה הם שכחו שיש להם בת.

קרולינה-

"מה עכשיו הם עשו?" מל שאלה ולא נעים לי לשקר לה,אבל זה לא בדיוק שקר.
ההורים שלי מטרידים אותי לרוב וגורמים לי להיות עצובה או עצבנית.
אבל כרגע אני ממש לא חושבת עליהם.
אני חושבת רק על מה שקרה בבוקר.
ההתקלות שלי עם בראד קנדי.

                                ~

אחרי שמל צעקה עליי לברוח קמתי מהמיטה והתקדמתי לעבר הדלת, המשכתי להסתכל מאחוריי על סטיב שמחזיק במלאני.
סטיב הוא האח ההגיוני של מלאני, הוא לא מאבד את העשתונות או מתחיל להתעצבן סתם ככה.
בניגוד לאח אחר שלה שנראה שהוא נר שהאש שלו לעולם לא נכבית.
והייתי רוצה לכבות לו את האש.
למרות זאת עדיין המשכתי להסתכל על סטיב, בגלל שאם הוא היה קם פתאום הייתי נבהלת.
זה כמו מן ג'אמפסקר בשבילי.
אני פחדנית אני יודעת.
יצאתי מהחדר וסגרתי מאחוריי את הדלת.
נשמתי לרווחה, עכשיו אני יכולה להתארגן ול-
"שלום שלום כאב ראש, הגיע הזמן שתגידי לי מה קרה אתמול" בראד הופיע מולי משום מקום.
הוא בלי חולצה, החולצה שלו על הכתף שלו וניסיתי להתעלם מהגוף שלו.
נתתי רק הצצה קטנה.. הגוף שלו מרהיב. קוביות וחזה מנופח, כל השרירים שלו בולטים ואפשר גם לראות איך הם זזים בכל תנועה שלו.
בחיים לא אודה בזה בפניו.
הוא באמת קרא לי כאב ראש?
"לך תזד!" צעקתי עליו והוא שם את היד שלו על הפה שלי, הסתכלתי על היד שלו והחזרתי את העיניים שלי אליו.
חיוך פראי עלה על הפנים שלו, ניסיתי להוריד את האחיזה שלו ולא הצלחתי.
"נתת לאחותי לשתות?" הוא שאל בלחישה אפלה והייתי מעדיפה שיצעק.
הלחישות שלו מפחידות יותר מהצעקות שלו.
פערתי את העיניים והבטתי בו, היד שלו עדיין על הפה שלי ולא הבנתי איך הוא מצפה שאענה.
לא הזכרתי שאני לא רק שונאת את בראד, אלא גם מפחדת ממנו?
נראה שהוא נהנה מהפחד שלי.
התחלתי לנענע את הראש בפראות והוא הוריד את היד מהפה שלי.
"בואי אחריי" הוא הסתובב והתקדם, לא זזתי.
אני מעדיפה להיכנס לכלוב של דובים, לפחות שם אדע לאן אני נכנסת.
עם בראד אי אפשר לדעת.
כשהוא שם לב שאני לא הולכת מאחוריו הוא עצר והביט בי, "5.." הוא אמר והטיתי את הראש.
5?
"4.." הוא המשיך ועדיין לא הבנתי מה הוא רוצה.
"3.." עכשיו הבנתי.
החתיכת חרא הזה סופר !
"2.." הוא אמר והיה קרוב ל0.
התקדמתי אליו ורטנתי מלא קללות בלי שישמע.
הוא גיחך, "רואה? לא היה קשה" והסתובב.
המשכתי ללכת אחריו.

                                ~

בראד שאל אותי כמה שאלות על אתמול והכל היה ביוזמה של מל,לא שלי.
הוא נראה מאוכזב מזה שזאת הייתה אחותו ולא אני.
ברור שהוא יאשים אותי ולא את מלאני.
סטיב כבר הכין ארוחת בוקר וצעק לנו לבוא, אני קמתי מהחדר חקירות, שזה החדר המבולגן של בראד.
"אני לא סומך עלייך, את מנצלת את מלאני. אני לא יודע למה אבל אני אגלה, היא אולי תמימה ולא קולטת אבל אני רואה את כל הזיופים שלך, אם אגלה מה את רוצה ממנה או שתפגעי בה זה יהיה הסוף שלך" הוא אמר והייתי בהלם.
הגרון שלי נהיה יבש ויצאתי ישר מהחדר,דמעות נזלו לי מהעיניים וניגבתי אותם.
החתיכת חרא הזה לא שווה אותם.
בדרך לארוחת בוקר חשבתי על משהו אחד.
לכבות את האש של בראד קנדי אחת ולתמיד.