הסוכריה של השטן

פרק 45

קרולינה-

שמעתי צעדים מחוץ לדלת וקיוויתי שזאת אמא של מאט, מדי פעם היא הביאה לי אוכל כשהוא לא היה כאן.
היא תמיד שחררה את הידיים שלי כדי שאוכל והייתי יכולה לנסות לברוח אבל לא עשיתי את זה.
פחדתי על מה שמאט יעשה לאמא שלו, היא מפחדת ממנו והפחד מורגש אצלה.
זה נוראי לפחד מהבן שלך ולעשות כל מה שהוא אומר.
מסתבר שמאט תמיד היה חולה בראש, אני רק לא מבינה למה הוא בתיכון רגיל ולא בבית משוגעים?
עצמתי את העיניים ושמעתי את הדלת נפתחת, מדי פעם מאט היה נכנס לכאן עירום לגמרי ומתגאה בזין הדוחה שלו.
הצעדים התקרבו אליי והתכווצתי, למה הוא לא מדבר? הוא תמיד דיבר כשנכנס לחדר.
הצעדים הפסיקו, נשמתי לרווחה ואז הרגשתי יד על המצח שלי.
"שיט, את לוהטת" שמעתי קול וזה לא היה הקול של מאט.
פקחתי את העיניים וראיתי את סטיב קנדי.
"תודה, זה אומר שאני יכולה לדגמן ליפות והחטופות?" שאלתי בציניות והוא ירד לגובה שלי.
הוא פרם את החבלים שקשרו לי את הרגליים ואז עבר לידיים.
"מאט רוצה לאנוס את מלאני" אמרתי לסטיב והוא קפא באמצע הפרימה של החבלים.
"איפה הוא?" סטיב שאל בקול מלווה בכעס וזאת פעם ראשונה ששמעתי אותו כועס.
"אני לא יודעת, הוא לא אמר לי לאן הוא הלך" השבתי והחבלים שקשרו את הידיים שלי נפרמו.
סטיב עמד וחיכה שאעמוד גם אבל..
אני מרגישה שלא השתמשתי ברגליים שלי שנים ואני לא מצליחה להזיז אותם.
"לא מצליחה להזיז את הרגליים?" הוא שאל והנהנתי.
"אני ארים אותך, אל תדאגי בקרוב תצליחי. הרגליים שלך עדיין רדומות" הוא אמר ושם את הידיים שלו מתחת לרגליים שלי והרים אותי.
"איך מצאת אותי?" שאלתי בסקרנות כי לא הבנתי איך סטיב הגיע לכאן.
"דרך המצלמות מול המסעדה שלך, ראינו את המכונית של הנער" סטיב אמר ופתאום שמעתי צעקות.
סטיב לקח אותי לסלון של מאט כשאני עדיין על הזרועות שלו וראיתי את בראד, הוא צעק על אמא של מאט והיא הצטנפה לתוך כדור.
"הנה הנסיכה שלך" סטיב אמר לבראד בציניות ובראד הסתובב בשניה, העיניים שלו ננעלו עליי והוא צמצם אותם.
אם אני הנסיכה פה אז הוא הדרקון הארור.
"למה אתה מרים אותה?" בראד הפסיק לנעוץ את העיניים שלו בי והביט בסטיב.
שמעתי בכי וראיתי שאמא של מאט בוכה, זו לא אשמתה.
היא נראית כמו בובה קטנה ליד הגודל של בראד, אז אני מבינה למה היא מפחדת ממנו.
"היא לא יכולה ללכת כי כל הזמן הזה הרגליים שלה היו קשורות" סטיב הסביר לבראד ובראד רק נענע את הראש והתקדם אלינו.
"תביא אותה" בראד אמר לסטיב ופערתי את הפה שלי.
תביא אותה? אני נראית לו רכוש שאפשר להעביר מיד ליד?
"אל תיקחו אותה הוא יכעס עליי" אמא של מאט הרימה את הראש שלה והסתכלה עלינו.
"מה אמרת?" בראד שאל בקול זועם והתקדם אליה, הצבע אזל מהפנים שלה והיא נראתה חיוורת.
"תעזוב אותה זו לא אשמתה!" צעקתי ובראד הסתובב והעיניים הפראיות שלו צרבו אותי.
"שיהיה לך ברור, כשאמצא את הבן שלך אני ארסק כל עצם ועצם בגוף שלו ואולי אתן לך לראות את העיסה שהוא יהפך להיות" בראד אמר לאמא של מאט והבכי שלה התחזק.
אני לא חושבת שאכפת לה מה יגרם למאט, כנראה רק בגלל איך שבראד אמר את זה בקול המצמרר שלו.
לפעמים אני באמת תוהה לעצמי איך הדבר הזה אח של מל, את סטיב אני יכולה להבין אבל בראד? הוא גוש עצבים מהלך.
"תעזוב אותה ובוא נלך, זאק מביא את מל הביתה ואז נחפש את מאט" סטיב אמר לבראד ויצאנו מהבית.
"את נראית מזעזע" בראד אמר וגלגלתי את העיניים שלי, הוא יודע איך להחמיא לבחורה שנחטפה.
"תודה, מקודם אמרו לי שאני יכולה לדגמן" השבתי לו ושמעתי נהמה ממנו.
הוא בטח חושב שמאט אמר לי את זה.
סטיב הניח אותי במכונית בחלק מאחור והם ישבו מקדימה, סטיב בצד הנהג ובראד לידו.
למשך כל הנסיעה תפסתי את בראד מביט בי דרך המראה, הוא אפילו לא מנסה להסתיר את זה.
"תפסיק להסתכל עליי" אמרתי לו והזעפתי את הפנים.
הוא רק צמצם את העיניים ולא אמר משהו, הסטתי את המבט והסתכלתי קדימה.

                                  ~

עצרנו מול הבית שלהם והם יצאו מהמכונית, אני עדיין לא מצליחה להזיז את הרגליים אני מרגישה שהם לא חלק מהגוף שלי.
הדלת לידי נפתחה וזה לא היה סטיב, זה היה בראד.
"אני יודעת שאתה מאוד מנומס לנשים ופותח להן את הדלתות אבל אני מעדיפה את סטיב" אמרתי לו וסגרתי את הדלת כדי שסטיב יקח אותי.
הדלת נפתחה ובראד רכן אליי, "אני מעדיף שתשתקי" הוא לחש את זה ואז הרים אותי.
הוא טרק את הדלת של המכונית והסתכלתי על סטיב מאחוריו, הוא רק משך בכתפיים שלו.
  
                                   ~

סטיב הכין בייקון והביא לי כוס מים ו2 כדורים, הוא אמר לי קודם לשתות את הכדורים וזה מה שעשיתי.
כשהבייקון היה מוכן הרגשתי שלא בא לי, וזה מוזר כי כל הזמן הייתי רעבה.
כואבת לי הבטן רק מהמחשבה לאכול.
"תראי.. אם את לא רוצה לאכול אני לא אכריח אותך" סטיב אמר וחייכתי, הוא האח האהוב עליי.
"אבל אני כן" בראד צץ משום מקום ולקח בייקון ואז התקרב אליי ודחף לי לפה.
ירקתי את הבייקון והלכתי אחורה, "אתה מפגר? מה אתה חושב שאתה עושה!" צעקתי עליו והוא רק הביא את הצלחת עם שאר הבייקונים.
"תאכלי" הוא פקד ואני לקחתי בייקון, ואז דחפתי לו לפה.
"תפסיקו להתנהג כמו ילדים קטנים" סטיב אמר ונאנח.
לקחתי בייקון ואכלתי, ואז אכלתי עוד אחד.
בסוף סיימתי לאכול והרגשתי עייפה.
הצלחתי כבר לעמוד על הרגליים אבל התקדמתי מאוד לאט, שמתי יד על הקיר והלכתי צעד צעד.
כשהגעתי לסלון קפצתי עליו והעיניים שלי נעצמו ונהיה רק חושך.

                                     ~

תעזוב את השיער שלי! צעקתי על מאט והוא רק צחק, "חתיכת כלבה, תאכלי כבר" הוא דחף את הראש שלי לקערת פסטה.
הרגשתי שמישהו ניער אותי וקמתי מהסיוט שלי,קמתי מהסיוט שלי לסיוט חדש.
ראיתי את זאק מולי וכולו מכוסה בדם, קמתי ברגע ונרתעתי לאחור.
"את בסדר? את זזת ומלמלת דברים, נראה שהיית בסיוט" הוא אמר ונשמתי עמוק.
"מל כאן?" שאלתי אותו כי מקודם שמעתי את סטיב אומר שזאק יביא את מל לכאן.
"סטיב מטפל במלאני עכשיו, היא מדממת מהראש" הוא אמר ונראה שבור.
ככה כל הדם הגיע אליו? ולדמם מהראש זה לא מוות אם זה לא בית חולים?
"קחו אותה לבית חולים, אם תעשו טעות היא יכולה למות" אמרתי לו והוא התיישב בחזרה בספה מולי.
"אי אפשר, עד שנגיע לשם.. וגם עד שיקבלו אותה.. סטיב יודע מה הוא עושה" הוא אמר והעיניים הכחולות שלו נראו עצובות.
"אז מה עכשיו?" שאלתי והוא רק נאנח.
"מחכים שסטיב יגיד שהכל בסדר עם מלאני" הוא אמר והנהנתי.
לא שאלתי אותו איך היא מדממת מהראש, אבל כן יש לי ניחוש, מאט.