הסוכריה של השטן

פרק 29

זאקרי-

אחרי שסיימנו לאכול קרולינה ביקשה את המפתחות של הרכב שלה כדי שהיא תנהג לתיכון.
סטיב שלל את הבקשה שלה בטענה שהראש שלה עדיין מסוחרר מההנגאובר והיא לא יכולה לנהוג.
היא הנהנה ואמרה שהיא תחזור היום עם מלאני,בראד נאנח בעצבים ונכנס למכונית.
סטיב ובראד יושבים מקדימה ואני נכנסתי מאחורה,אמרתי לקרולינה שתשב לידי כי עדיין לא דיברתי עם מלאני ואני לא רוצה שהכל יעבור חלק בשבילה.
ראיתי איך הגלגלים במוח שלה מתחילים להסתובב במהירות האור כדי להבין מה הבעיה וריסנתי חיוך.
תחשבי על מה שעשית קטנטונת.
במהלך הנסיעה שיחזרתי את כל מה שקרה אתמול,עד שהמוח שלי החליט לעצור על משהו אחד.
קרולינה שלחה לנו תמונה של מלאני.
זה לא אומר שיש עוד שכנראה צילמו אותה?
אני לא גאון אבל הסבירות שצילמו אותה יותר גדולה מהמהירות שבראד מתעצבן. והוא כל הזמן עצבני.
המחשבות שלי עדיין היו תקועות באם צילמו את מלאני אתמול.
אני מאוד מקווה בשבילם שלא.
ורק אז שמתי לב שכבר הגענו.
מלאני וקרולינה יצאו ואני יצאתי אחריהן,העפתי לסטיב מבט כשהוא הסתכל עליי במראה וישר הבנתי מה המבט שלו אמר.
תעדכן אותי.
הנהנתי ויצאתי אחריהן,ראיתי איך הפנים של מלאני משתנות במהירות להלם.
"מה אתה עושה?" היא שאלה כשהתחלתי ללכת צמוד אליה.
התחלתי לחייך כששמעתי את הלחץ והמבוכה בקול שלה.
"נכנס איתך לתיכון,מתחשק לי ללמוד קצת" אמרתי בשקט ואני מחכה שהיא תדע איזה שיעור הוא האהוב עליי.
קרולינה הלכה מאחורינו ואז כחכחה בגרון וזה משך את תשומת הלב שלי ושל מלאני,סובבנו את הראשים והיא הסתכלה על מלאני.
"יש לנו 4 שעות ביחד אחרי השעתיים האלה בנפרד,אראה אותך בהפסקה?" קרולינה שאלה ומלאני הנהנה.
סובבתי את הראש ואני חושב שראיתי את קרולינה קורצת למלאני.
השומר בחוץ זיהה אותי ואמר לי בוקר טוב,החזרתי לו בבוקר טוב ומלאני ואני נכנסנו.
ראיתי מאות תלמידים במסדרון וכולם בצדדים בלוקרים שלהם.
עכשיו חשבתי על משהו שלא חשבתי עליו קודם.
"למה את משתמשת בתיק אם יש לך לוקר?" רכנתי אליה ושאלתי.
בקושי שומעים אותי בגלל כל הרעש של התלמידים כאן.
"אני לא אשאיר את הדברים שלי במקום שיכולים לפרוץ אליו ולקחת לי אותם" היא אמרה את זה כאילו זה מובן מאליו,זה לא.
"אם מישהו רק יחשוב לגעת לך בדברים,תגידי לי" היא סובבה את הראש שלה והביטה בי,היא לא אמרה כלום וחזרה להביט קדימה.
"אין לך חיים?" שמעתי כעס בקול שלה ולא יכולתי לקחת אותה ברצינות כשהיא רוקעת את הרגליים שלה כמו ילדה קטנה.
"יש לי חיים,היא הולכת פה לידי" עניתי לה וראיתי איך היא מסמיקה ורוטנת משהו בכעס.
הבטתי קדימה והתעלמתי מאיך שמלאני הסמיקה כי משהו אחר משך את תשומת ליבי.
בזכות הגובה שלי אני יכול לראות את המסכים של רוב התלמידים פה.
ראיתי שני תלמידים מביטים בסרטון של מלאני שצולם אתמול ובאתי מאחוריהם,לקחתי להם את הטלפון ושניהם הסתובבו ברגע.
לפני שהם הסתובבו הם איגרפו את הידיים שלהם והתכוונו לתקוף את מי שלקח להם את הטלפון המחורבן הזה עד שהם ראו אותי ונעצרו.
"אחי תחזי-" אחד מהם אמר,שמתי את היד שלי על הלחיים שלו וחסמתי את הפה שלו.
דפקתי את הראש שלו בקיר והוא פער את העיניים שלו.הוא שם את 2 הידיים שלו על היד שלי וניסה להוריד את האחיזה שלי ממנו.
כל הרעש סביבנו נפסק וכולם התרכזו במה שקורה.
"זאק מה אתה עושה!" מלאני צעקה אבל התעלמתי ממה שהיא אמרה,הושטתי לה את הטלפון והיא שאפה אוויר בהלם כשהיא ראתה את עצמה בצורה כזאת.
התעלמתי מזה שאני מדביק לקיר עם היד והבטתי בחבר שלו,העיניים שלי ננעצו בשלו והוא בלע את הרוק בלחץ.
"צילמתם את זה?" שאלתי והוא התחיל לנענע את הראש במהירות,"לא,שלחו לנו" הוא מיהר להוסיף.
הטמבלים האלה לא יעזרו במה שאני רוצה.
עזבתי את מי שגרמתי לראש שלו לפגוש את הקיר והוא התחיל לשאוף אוויר במהירות כאילו הוא טבע.
הושטתי יד לאחורה ולקחתי את הטלפון מהיד של מלאני בלי להסתכל עליה.
דרכתי על הטלפון כמה פעמים והוא נשבר.
הילדים האלה ברחו,טמבלים.
הבטתי לאחור וראיתי שמלאני רועדת.

מלאני-

עכשיו ראיתי סרטון שלי כמעט עירומה על שולחן.
לא ידעתי שיש להם סרטונים של זה.
התחלתי לראות מטושטש וכל העולם סביבי נעלם.
הידיים שלי התחילו לרעוד והרגשתי שהלב שלי מתחיל לדפוק במהירות.
האוזניים שלי התחילו לצלצל והדם געש לי בכל הגוף.
התחלתי להזיע ונהיה לי לוהט.
מישהו טלטל אותי וחזרתי למציאות.
זאק טלטל אותי והפרצוף שלו היה מולי,ממש מולי.
"קטנטונת את בסדר?" הוא אמר והמשיך לטלטל אותי.
"תפסיק לטלטל אותי!" צעקתי עליו כי זה גרם לי למעט סחרחורת.
"וגם אל תגיד את הכינוי שלי כאן.." הוספתי.
זה מה שחסר לי שיראו גבר קורא לי קטנטונת.
אני אהיה הבדיחה של התיכון החרא הזה יותר ממה שאני כבר.
הסתכלתי הצידה וראיתי שהילד שזאק דחק לקיר נעלם עם חבר שלו.
התחלנו להתקדם ואחרי כמה צעדים דרכתי על משהו.
הבטתי למטה לראות על מה דרכתי וזה הטלפון של מי שזאק דחק לקיר.
הטלפון שלו שבור ונראה שדרכו עליו מלא פעמים.
אני לא צריכה לנחש איך הוא נשבר.
"באמת שברת לו את הטלפון? הוא עולה מלא כסף!" צעקתי על זאק והרגשתי רחמים על אותו ילד.
עוד 2 דקות יש צלצול והשיעור שלי מתחיל.
שאפתי ברוגע,הפסקה מזאק ומכל השטויות שלו.
התחלנו להתקדם ועצרתי לרגע.
נראה שהוא יודע לאיפה לפנות כדי להגיע לכיתה שלי.
"איך אתה יודע איפה הכיתה שלי?" הרגשתי מסוקרנת כי אני לא זוכרת שהוא נכנס פעם אחת.
"יש שלטים על הדלתות" הוא אמר והרגשתי מטומטמת.
שמענו את המילה אוסטין מ3 ילדות שעברו לידנו ואזכור של השם שלו גרם לרעד בגוף שלי.
זאק לא פספס את הרעד והתקרב אליי,"הבן זונה לא כאן,אין לך מה לדאוג" הוא אמר ועמד מולי.
הוא צודק,בזכות מאט נהיה לי שקט.
הרגשתי קצת אשמה שאני לא יכולה להגיד שזה מאט אבל אני צריכה לשמור על הסוד הזה בשבילו.
אחרת החיים של מאט יהפכו להיות סיוט.
איזו מורה דיברה בכריזה ואמרה שיש עדכון על המצב של אוסטין.
שירבבתי את השפתיים וקיוויתי שהוא לא יחזור.
בניגוד אליי הפנים של זאק הקדירו.
"מה קרה?" שאלתי אותו ולא הבנתי מה גרם לזה.
הוא לא הספיק לענות כי הצלצול נשמע ובאתי להיכנס לכיתה שלי.
"ביי זאק" אמרתי לו ואחרי רגע הוא אחז לי ביד.
"קטנטונת,אני פספסתי הרבה מהחומר. את יכולה לעזור לי בשיעורי בית?" הוא שאל בטון עצוב כאילו הוא באמת פספס את החומר.
הרמתי גבה והוא משך אותי משם הישר לכיתה ריקה.
לא לפני שהוא הזיז את הראש של המצלמה ככה שלא יראו אותנו נכנסים לשם.
"ז-זאק מה..?" הרגשתי מבולבלת כשנכנסנו לכיתה והוא סגר את הדלת עם הידית.
לא הבנתי מה קורה כאן.
"תשאלי אותי מה השיעור האהוב עליי" הוא אמר וחייך,הוא חשף את השיניים שלו והרגשתי שחם לי.
"מה השיעור האהוב עליך?" כחכחתי בגרון ושאלתי.
ניסיתי שהקול שלי לא ישבר.
"חינוך מיני" הוא אמר והתקדם אליי כמו טורף עד שעמד מולי.
הסתכלתי עליו למעלה ולא הבנתי למה הוא אמר את זה.
אין שיעורי בית בחינוך מיני.
"קטנטונת,את יכולה להיות המורה שלי?" הוא שאל והרים אותי על שולחן.
כשהבנתי מה שהוא אמר הרגשתי שאנחנו בתוך הר געש.
הרגשתי איך הפנים שלי נשרפות,אני כנראה אדומה יותר מעגבניה.
הוא נותן לי על השליטה על הגוף שלו,עליו.
הוא התקרב ורכן אליי עד שהרגשתי את הנשימה שלו בצוואר שלי.
"אז מה אומרת קטנטונת?" הוא אמר בקול שקט ומפתה.
השחלתי את הידיים שלי מתחת לחולצה שלו ונגעתי לו בקוביות.
שמעתי את האנחה שלו והחלטתי.
"כן,אבל רק אם תקבל 100" אמרתי ובקושי הצלחתי לנשום.
הוא גיחך וזז אחורה עד שהעיניים הכחולות והמהפנטות שלו הביטו בי.
"בשבילך אעשה גם עבודות בונוס".