הסוכריה של השטן

פרק 8

מלאני-

במשך כל הנסיעה המשכתי להחזיק את קרול צמודה אליי,אני לא יודעת מה גרם לה להיות ככה.
הסרט או מי שהיא פגשה אחר כך?.
אני מרגישה שזו אשמתי,ידעתי שהיא מפחדת ואני בעצמי פחדתי,אבל גם אחרי שבראד התגרה בה היא הייתה נחושה להראות לו שהיא לא מפחדת.
הבטתי לעבר בראד,הוא נראה שקוע במחשבות אבל אני יודעת שהוא עדיין כועס לפי הידיים שלו,הוורידים שלו בולטים ואפשר לראות את השרירים הגדולים שלו,כנראה שהוא מחזיק את עצמו מלהרוס משהו.
"אני לא רוצה להיות לבד,ההורים שלי עדיין בנסיעת עסקים" היא מלמלה בשקט ככה שרק אני שמעתי אותה.
ההורים של קרול תמיד בנסיעות עסקים,ככה שהיא לבד 95% מהזמן,נראה שאכפת להורים שלה יותר מכסף מאשר ממנה,ואני רוצה לסטור להורים שלה בפנים בגלל זה.
"קרול באה איתנו היא ישנה אצלי היום" אפילו לא שאלתי,אני אמרתי.
כי אני לא הולכת לתת לה להיות לבד.
ציפיתי להתנגדות מהצד של בראד אבל הוא רק ישב בשקט,"אין בעיה,אז אני מניח שאתן תישנו באותו חדר?" שאל סטיב והנהנתי,נצטרך גם להודיע להורים שלה" הוא הוסיף והרגשתי איך קרול תופסת אותי חזק יותר.
"הם בנסיעת עסקים אז הם לא בבית,וגם אם כן הם לא יחכו לי" היא מלמלה וסטיב רק הנהן בהבנה.
                               
                                  ~ 

כשהגענו לבית,ראיתי את הבלבול על הפנים של זאק,"ההורים שלה בנסיעת עסקים והיא לא רוצה להיות לבד,היא מפחדת בגלל הסרט" סיכם סטיב לזאק,סקרתי אותו לרגע ונזכרתי במה שקרה מוקדם יותר בקולנוע,כשהוא בעט למישהו בברך,רציתי להגיד לו שזאת לא אשמתו של מי שישב אבל מיהרתי ללכת לקרול ולבראד אז שכחתי מזה.
קרול עדיין רועדת,"בואי קרול נלך לחדר שלי,נישן ביחד" והלכנו לחדר שלי,כשנכנסו הדלקתי את האור וסגרתי ישר את הדלת.
"אני עייפה מל,בואי פשוט נלך לישון" היא הלכה למיטה שלי.
יש לי מיטה גדולה כי פעם גם סטיב ובראד ישנו איתי מדי פעם.
כיביתי את האור והלכתי לעבר המיטה,שכבתי ולחשתי לה "זה בגלל הסרט או הבן אדם?".
היא הבינה את הכוונה,"זה בגלל הסרט,זה היה מזעזע,התיירים האלה רצו לגלות דברים חדשים והם עונו למוות,איך אפשר לצפות בדברים כאלה?" היא לחשה ושמעתי אנחה בוקעת ממנה.
"לילה טוב" היא לחשה ולחשתי לה בחזרה לילה טוב,בן רגע כבר הנשימה שלה התייצבה והבנתי שהיא נרדמה.
עצמתי את העיניים וחשבתי על מה שקרה,האם בראד הרגיש אשם?.
                                
                                    ~

קמתי לקול צרחה לידי,הרגשתי את השמיכה זזה לכל מקום בצורה פראית והסתכלתי על הגורם.
קרול.
היא התחילה לצעוק ולבעוט לכל מקום,קפאתי.
לא ידעתי מה לעשות,"לא לא לא לא לא!" היא צעקה בקול שבור וחשבתי שהיא בהתקף כלשהו.
"קרול,קרול!" צעקתי אבל היא לא שמעה והמשיכה לצעוק ולבעוט לכל מקום.
אני לא יודעת מה לעשות,אני לא יודעת איך לעזור לחברה שלי!
"קרול בבקשה תסתכלי עליי!" צעקתי ונלחצתי,נלחצתי ממש והלחץ הפך לבכי.
אחזתי לה ביד והיא העיפה את היד שלי ממנה,"קרול אני כאן אני לידך!" צעקתי והתחלתי לבכות.
אני לא מצליחה לעזור לחברה הכי טובה שלי כשהיא בהתקף כלשהו.
הדלת נפתחה והאור נדלק,ראיתי את זאק נכנס לחדר,רגע זאק מה הוא עושה כאן?
"מה קרה מלא-" הוא הביט לעבר קרול שצועקת ובועטת לכל מקום.
בראד גם נכנס בסערה לחדר,"מה קרה?!" הוא צעק ונראה שהוא חשב שמישהו פרץ לבית והוא מוכן לתקוף אותו.
ואז הוא הסתכל על קרול,הוא בא ישירות למיטה ודילג מעליי.
הוא תפס לה את שתי הידיים ביד אחת,וביד השניה הוא תפס את שתי הרגליים שלה וריתק אותה והיא לא הצליחה לזוז.
אבל היא עדיין התנגדה והזיזה את הראש שלה בפראות,הוא קירב את הראש שלו עד שהאף שלו נגע באף שלה ואז הוא שאג "קרולינה,תסתכלי עליי!" ואז היא שאפה אוויר ונשפה. נראה שהיא סוף סוף חזרה למציאות,היא הסתכלה על כולנו ועל בראד שמחזיק אותה כלואה.
"אני מצטערת ה-היה לי סיוט,לא התכוונתי להפריע לכם לישון",והעיניים שלה התחילו לדמוע.
בראד הקים אותה ולא הבנתי מה הוא הולך לעשות,הוא הולך להעיף אותה?!
"לאן אתה לוקח אותה?!" צעקתי עליו והוא התעלם,הוא פאקינג מתעלם ממני.
קמתי ובאתי לרדוף אחריו אבל זאק אחז בידיים שלי,שכחתי לרגע שהוא כאן.
"תירגעי,הוא כנראה לוקח אותה לשטוף פנים,למה את בוכה?" הוא שאל בקול מלא דאגה.
השאלה שלו ללמה בכיתי גרמה לי לחשוב על זה ונזכרתי בתחושת חוסר האונים כשניסיתי לעזור לקרול ולא הצלחתי.
ואז בכיתי יותר וזאק חיבק אותי,"אני לא הצלחתי לעזור לה!" אמרתי בעצבים וחוסר אונים,הוא רק חיבק אותי חזק יותר,"הכל בסדר תירגעי קטנטונת,תסתכלי עליי" יצאתי מהחיבוק שלו,הלכתי אחורה והסתכלתי עליו.
הוא הזיז את השיער שלי מהפנים והרים לי את הסנטר,"עכשיו קרול בסדר אז תפסיקי להיתקע על זה" הוא אמר ורגע,קרול באמת בסדר? אפילו לא בדקתי.
"אני הולכת לבדוק מה עם קרול" עקפתי אותו ויצאתי מהחדר לעבר קרול,שמעתי רעש של מים זורמים והלכתי לחדר האמבטיה,שם מצאתי את קרול שוטפת את הפנים ואת בראד שם יד המותן שלה ומחזיק אותה.
הבנתי למה.
הרגליים שלה עדיין רועדות וכנראה בלי האחיזה של בראד היא הייתה נופלת.
התקרבתי לעברם ושניהם הביטו בי,"אני מצטערת מל לא התכוונתי לגרום לך ככה לצרות ולחץ" זה מה שהיא חושבת? אני דאגתי לה לא אכפת לי.
חיבקתי אותה,"אל תחשבי אפילו דבר כזה,אני דאגתי לך,אני תמיד פה בשבילך" הסתכלתי על בראד ושאלתי בלי קול "איפה סטיב?" בראד רק עשה לי מן תנועה של יד עם יד שאמורה לסמן *ישן*.
"קדימה בנות הגיע הזמן לחזור לישון" אמר בראד בקוצר רוח והנה,הוא חזר להיות בראד הכועס.
הוא הרים את קרול וזה שלף אותה מהחיבוק שלנו.
הלכתי אחריהם וכשהגענו לדלת ראיתי את זאק עומד שם,כולנו עקפנו אותו והוא הניח את קרול במיטה וישר הסתובב ויצא מהחדר,קרול הלכה לצד שלה ובאתי להיכנס למיטה כשהרגשתי אחיזה ביד והסתובבתי,זאק הנמיך את הראש שלו ונישק לי את המצח,"לילה טוב קטנטונת,אני פה בשבילך" הוא החזיר לי את המילים שאמרתי לקרול והרגשתי אסירת תודה לשמע המילים האלה,"תודה,לילה טוב" חיוך עלה על פניו והוא כיבה את האור,יצא וסגר את הדלת.
"את ממשיכה ללטוש עיניים בדלת,זאקרי כבר יצא" המילים של קרול שלפו אותי ממחשבותיי ורק עשיתי קול של בוז אבל היא רק צחקה,"לילה טוב קרול" אמרתי לה כדי לשנות נושא,"לילה טוב מלאני מייקלסון" היא הוסיפה את השם משפחה של זאק לשם שלי ורק הסמקתי,מזל שהאור כבוי והיא לא יכולה לראות אותי.