הסוכריה של השטן

פרק 17

זאקרי-

נענעתי את הראש מהזיכרון שלי בגיל 12,ההורים שלי שנאו אותי וידעתי את זה.
אבל בחיים לא רציתי להבין את זה.
הם רצו שזאקרי ימות,והוא מת.
ועכשיו יש את זאק.
זאק שנקם בהם בגיל 17 על 5 שנים של התעללות,ועוד ריחמתי עליהם.
לראות את הפחד בעיניים שלהם כשהם גרמו בעבר לפחד בעיניים שלי.. בחיים לא הרגשתי מסופק ככה.
הם בחיים לא חשבו שהבן שלהם יחזיר מלחמה,טוב נחשו מה,צוחק מי שצוחק אחרון.
בגלל שהם התעללו בי דיברתי עם סטיב וככה הכרתי את בראד ומלאני.. ובראד זה שעזר לי לנקום באבא שלי.
ההתעללות של ההורים שלי בי גרם לזה שהכרתי את אלה שעזרו לי לנקום בהורים שלי.
בגיל 16 כשפגשתי את סטיב ובראד,לא ידעתי שיש להם אחות.
כשהם הכירו לי את מלאני,ידעתי ממבט ראשון שאני אגן עליה ולעולם לא אתן למישהו לפגוע בה.
היא הייתה באותו זמן בת 10,נסיכה קטנה שהאמינה שאיש שלג יכול לקום לחיים.
אם אני הייתי מאמין בדבר כזה,הייתי מאמין שהאיש שלג הזה היה רודף אחריי כדי להרוג אותי.
אבל היא כבר לא בת 10,היא כמעט 18 והמראה שלה סוחף את העיניים שלי כל פעם מחדש.
בלונד בהיר שמדמה לה הילה זהובה ועיניים חומות כמו דבש.
אני יכול להמשיך להסתכל לה בעיניים במשך שעות.
אם מישהו לא מסתכל על מלאני אז הוא טיפש,אבל אם הוא יסתכל עליה,הוא יותר טיפש כי אני אגרום לו להסיט את המבט.
היא נכנסה לי לראש והיא לא יוצאת משם,לא משנה כמה אני מנסה לחשוב על דברים אחרים,או על נשים אחרים.
באותו יום בבר כשהייתי שיכור אז יום אחרי נזכרתי שמישהי התחילה איתי,וסירבתי.
בחיים לא סירבתי לזיון מהיר לפני זה.
היא הייתה יכולה לספק אותי ואני הייתי מספק אותה,ווין-ווין.
אבל רק המראה של מלאני היה בראש שלי.. המראה שלה כשהעלבתי אותה.
וכרגע הרסתי הכל,לא זה שפגעתי בה ואמרתי לה שהיא לא יודעת לנשק,עכשיו היא חושבת שרציתי לשבור לה את היד.
אני אתקן את זה,ויש לי רעיון איך.

מלאני-

עברו כמה ימים מאז שדיברתי עם זאק,נראה שהוא מתחמק ממני כמו שאני מתחמקת ממנו.
למרות שאני זאת שבחרתי להתחמק ממנו,עדיין אני מרגישה מן דקירות בלב.
נראה שגם זאק מבין שסטיב ובראד לא צריכים לחשוד במה שקרה,כך שאם זאק בא לסטיב ובראד ואני נמצאת איתם,אנחנו לא מדברים ולא מסתכלים אחד על השניה.
אני שונאת את ההתנהגות השתלטנית שלו,אבל כרגע אני רוצה את ההתנהגות הזאת.
אני רוצה לדבר איתו.
נראה שתת המודע שלי מודע לזה שזאק לא טוב,אבל הלב לא מודע לזה.
אני לפעמים מרגישה את העיניים של זאק צורבות אותי,אני רוצה להסתובב אבל אני לא רוצה למצוא אותו בוהה בי.
אבל אולי עדיף ככה..?
הוא פגע בי,אני לא אמורה להמשיך לרצות אותו.
אבל אני כן רוצה וזאת הבעיה,זאקרי מייקלסון הוא נוכחות בלתי נתפסת.
הוא משאיר עקבות בכל מקום שהוא היה בו.
וכרגע הוא השאיר עקבות בראש ובלב שלי.
שפשפתי את העיניים וקמתי מהמיטה,אני בת 18.
אני בת 18!
הלכתי לצחצח שיניים והסתכלתי במראה,השיער שלי מבולגן משינה,יש לי חיוך ענקי על הפנים ואני נראית אותו דבר,אבל ההרגשה שונה.
ירקתי בפעם האחרונה ושטפתי את הפה,יצאתי מהדלת וקפאתי.
בדרך כלל בימי הולדת סטיב בראד וזאק באים לחדר שלי ומעירים אותי.
טוב מעירים זאת מילה חלשה יחסית למה שבראד באמת עושה.
הוא מושך את השמיכה ממני ואז מושך אותי ברגליים ומרים אותי על הכתפיים שלו בזמן שהוא מקפיץ אותי ואומר לי מזל טוב.
ואז סטיב נותן לי חתיכת עוגה ומתנה משלושתם.
אבל הפעם.. כלום.
אין מצב שהם שכחו! יכול להיות שזאק הוא הגורם לזה?
המחשבה על זה שאחים שלי לא חוגגים לי את היום הכי חשוב בחיי בגלל זאק דוקרת אותי בלב.
כל המצב הרוח הטוב שלי נהרס.
ירדתי במדרגות לכיוון המטבח ולא ראיתי את סטיב ובראד.
הם תמיד כאן בבוקר,סטיב תמיד מכין ארוחת בוקר ובראד כבר יושב בשולחן,איפה הם?
הסתכלתי על השולחן וראיתי מרחוק שיש שם משהו,התקרבתי וראיתי דובי לבן.
הדובי עם הגב אליי אז לקחתי אותו והפכתי אותו,הוא מחזיק תמונה.
בתמונה יש בצד ימין את אמא ובצד שמאל את אבא,סטיב בצד ימין ואמא שמה את היד עליו,בזמן שבראד בצד שמאל ואבא שם את היד עליו.
ואז שמתי לב לזה..
אני.
בראד וסטיב מרימים אותי בתור תינוקת ביחד בזמן שאמא ואבא שמים את היד שלהם גם עליי.
בחיים לא ידעתי שהתמונה הזאת צולמה.
ראיתי שיש מן פתק מקופל ולפני שפתחתי אותו הבטתי שוב בתמונה,אני מרגישה רע ששכחתי איך ההורים שלי נראים.
הם נלקחו בתאונה כשהייתי בת 8,הייתי עצובה אבל לא כמו סטיב ובראד.
הם היו בני 15 ונאלצו לגדל אותי לבד.
הציעו להם עזרה אבל סטיב תמיד סירב.. ובראד?
הוא תקף מישהו משירותי הרווחה שניסה לקחת אותי.
בסוף עזבו אותנו בשקט אבל בכמה תנאים.
סטיב בגיל 15 נאלץ להתמודד עם הירושה של אמא ואבא והכספים הועברו אליו.
יש לנו סבא וסבתא משני הצדדים אבל הם הכחישו את הקשר של ההורים שלי,אז ההורים שלי החליטו לברוח ולגור ביחד.
ואחרי שנתיים סטיב ובראד נולדו ואני נולדתי 7 שנים אחריהם.
פתחתי את הפתק המקופל וראיתי שיש 2 שמות,סטיב ובראד.
כל שם נתן לי ברכה משלו
סטיב:
מזל טוב אחות קטנה,את בת 18! הזמן עבר כל כך מהר.. אני עוד זוכר שאמא ואבא הודיעו שאמא בהריון,ומה שאני עוד יותר זוכר זה את אבא ואמא נכנסים עם תינוקת קטנה לבית.
בראד ואני רבנו על לבלות איתך זמן ותמיד היית עם שנינו באותו כמות זמן,כאילו היית מודעת לריבים שלנו.
אני בטוח שאם אמא ואבא היו כאן הם היו אומרים לך מזל טוב ועל כמה שהם גאים כאן,אבל הם לא כאן אז אני אגיד לך את זה.
אני גאה בך מל,אפילו שיש לך אופי תוסס אני שמח שיש לנו אותך.
את אולי גדולה וחוקית אבל את תמיד תהיי אחותנו הקטנה.
ומצטער על זה שאנחנו לא נמצאים ביום כזה חשוב בשבילך,הייתי צריך להרחיק את בראד
כשסטיב יחזור הביתה אני חייבת לו חיבוק ענק.
ולא הבנתי את הכוונה של להרחיק את בראד?
עברתי לקרוא את מה שבראד כתב.
בראד:
כל מה שסטיב אמר זה גם מה שאני מרגיש,אבל שתדעי לך מל,את עדיין אחותנו הקטנה וכמו שניסו לקחת אותך בעבר ולא נתתי להם,אני לא אתן לאיזה מפגר לנסות לקחת אותך.אהבה זה לא משהו אמיתי.
אני לא אתן למישהו לשטוף לך את המוח ולחשוב שאת רוצה להיות איתו,אחרת אני אשטוף לו את המוח עם הרצפה,מזל טוב מל
אה. הבנתי למה סטיב לקח את בראד מכאן.
כנראה שהייתי שומעת מגילות על למה זה שאני בת 18 לא משנה משהו.
אבל זה כן משנה,ומשנה הרבה מאוד.
אני יכולה להיכנס למועדונים וללכת לברים עם קרול סוף סוף!
הדלקתי את הטלפון וראיתי הודעה מקרול.
קרול♥︎:
מזל טוב כלבה!,הגיע הזמן לשגע את העולם,מקווה שסוף סוף תאבדי את הבתולין שלך♡
בזמן שקראתי את ההודעה הסמקתי.
זה נכון שרציתי לאבד את הבתולין..
אבל יש מישהו שאני רוצה שזה יהיה איתו,ואותו מישהו שונא אותי כרגע.
וגם אני שונאת אותו.
נראה לי לפחות... אני אמורה לשנוא.
הדלת נפתחה והבנתי שסטיב ובראד חזרו,כנראה שזאק איתם.
ואחרי כמה שניות זאק נכנס למטבח והביט בי.
הסתכלתי מאחוריו.. איפה סטיב ובראד?
זאק כנראה הבין מה עובר לי בראש כי הוא חייך ואמר "הם לא כאן".
הסתכלתי עליו והוא התקדם לעברי עד שעמד מולי.
הייתי צריכה להסתכל למעלה כדי להביט בעיניים שלו ואז הוא שם יד והזיז שיער מהפנים שלי.
בלעתי את הרוק שלי בלחץ,לא הבנתי מה קורה כשפתאום הוא שוב מדבר איתי.
הלב שלי התחיל להלום חזק ואני מרגישה שהוא מנסה לצאת מהגוף שלי.
זאק הזיז כיסא מהשולחן והתיישב.
באתי ללכת אחורה ולשאול מה לעזאזל הוא עושה אבל הוא משך אותי מהיד לכיוונו.
"מה..." אמרתי ואז הוא הרים אותי מהמותן כך שהתיישבתי עליו.
לא הבנתי מה קורה פה.
הפנים שלו קרובות לפנים שלי בזמן שהפוקוס שלי ממוקד בו.
"מזל טוב קטנטונת,הגיע הזמן שתראי את המתנה שלי לא ככה?" הוא הסתכל מאחוריו והבנתי שהוא מסתכל על המתנה של סטיב ובראד.
"הבאת לי מתנה?" שאלתי והוא הכניס יד לכיס והוציא סוכריה.
הוא הוציא פאקינג סוכריה.
"אל תראי כל כך עצבנית" הוא לחש ומיקם אותי כך שהידיים שלי על הכתפיים שלו.
הוא הוציא את העטיפה של הסוכריה ושם בשולחן, הוא מיקם את הסוכריה מול הפנים של שנינו.
"תלקקי" הוא פקד.