הסוכריה של השטן

פרק 47

מלאני-

יצאנו מהמכונית ועמדנו מול הבית של קרול, המכונית שלה כבר כאן אז היינו צריכים להביא את קרול וחוץ מזה אני רוצה לדעת איך ההורען שלה יקבלו אותה.
זה שהם לא עשו לה משהו לא אומר שהם יהיו הורים יותר טובים עכשיו, אני בטוחה שאם אצעק להם 'עסקה שווה' ואצביע מאחוריהם הם ישר יסתובבו וישכחו מקרול.
"את בטוחה שאת רוצה לחזור לבית שלך עכשיו? את עדיין יכולה להישאר אצלי" אמרתי לה והיא הנידה בראשה.
"אני חייבת לחזור, ההורים שלי.." היא לא המשיכה כי היא רצתה להגיד שההורים שלה דואגים לה ושתינו יודעות שהם לא.
"לא משנה, אני גם צריכה לחזור לעבודה ומהבית שלי למסעדה זה יותר מהיר מאשר מאצלכם למסעדה" היא אמרה והנהנתי, אני לא מבינה למה לחזור לעבודה ישר אחרי כל מה שקרה.
"נו בנות אני רוצה ללכת" בראד אמר בקול חסר סבלנות ושלחתי לו מבט מצמית כדי שיסתום את הפה.
"אני יכולה לפחות לבוא איתך לדלת?" שאלתי אותה והיא אחזה ביד שלי והתקדמנו, היא דפקה בדלת וכעבור 6 שניות הדלת נפתחה ואמא שלה צצה.
"קרולינה!" היא חיבקה את הבת שלה, מרחוק זה נראה חיבוק אבל מקרוב אפשר לראות שלא.
הידיים של אמא שלה סביב קרול אבל הן לא נוגעות בה בכלל הן רק קרובות אליה.
ברגע שקרול באה להחזיר לה חיבוק אמא שלה הלכה אחורה והסתכלה עליי, "מה קרה לך.." היא שאלה והסתכלה מאחוריי, על בראד.
"..הוא עשה לך את זה?" היא הצביעה עליו והוא קרץ לה.
היא הורידה את היד שלה והזעיפה את הפנים שלה, נראה שהיא זוכרת איך נגמר הפעם האחרונה שהיא ראתה אותו.
כשהיא מתחבאת מאחורי בעלה.
"לא, החוטף של הבת שלך עשה לי את זה" אמרתי לה והדגשתי של הבת שלך והיא רק הנהנה.
הכלבה אפילו לא שואלת מי.
היא גם לא שאלה את קרול אם היא נפגעה.
"בואי קרולינה אנחנו צריכות להודיע שחזרת" היא אמרה וגררה את קרול לתוך הבית וטרקה לי את הדלת בפנים.
איזו כלבה.
אנחנו צריכות להודיע שחזרת? היא לא יצאה לחופשה.
"מל, הכל בסדר?" שמעתי את הקול של בראד והלכתי לכיוונו.
"כן,למה שלא יהיה?" שאלתי אותו ונכנסנו למכונית.
"את המשכת לעמוד כשהדלת נסגרה ולא זזת" הוא אמר והתחיל לנהוג.
"בגלל ההורים שלה, לא מגיע להם בת כמו קרול" מלמלתי והבטתי דרך החלון, שקעתי במחשבות אבל אני חושבת ששמעתי את בראד אומר שהוא מסכים איתי.

  
     
                        
זאקרי-

סטיב יצר קשר עם אמא של מאט כי המשטרה הגיעה אליה הביתה בעקבות מה שקרה למאט וסטיב אמר לה לא להגיד משהו בקשר לזה שהם היו שם.
בראד כמובן זרק כמה איומים ברקע של השיחה שלהם כדי שהיא תשתכנע יותר וזה עבד.
סטיב המשיך לדבר עם אמא של מאט והלכתי ליד בראד, התיישבתי לידו והתחלתי לחקור אותו.
"למה אתה כל כך רגוע?" שאלתי אותו וצמצמתי את העיניים שלי בחשדנות, ההתנהגות הזאת לא מתאימה לו.
"רגוע?" הוא העמיד פני טיפש.
"ניסו לאנוס את אחותך ואת-" בראד קטע אותי כשהוא קם.
"פאק, אתה חושב שאני לא יודע את זה? יש לי כבר תוכנית ואני לא רוצה שמישהו חוץ ממני יהיה מעורב בזה" הוא הלך והשאיר אותי לבד כדי להרהר על מה שאמר.
תוכנית שרק הוא יהיה מעורב בה? מה הוא כבר מתכנן?
קמתי ועליתי לחדר של מלאני, עדיין לא דיברנו על מה שקרה עם מאט.
פתחתי את הדלת ונכנסתי, היא הרימה אליי את העיניים שלה מהטלפון והתיישבתי במיטה לידה.
"איך את מרגישה בקשר למה שקרה עם מאט?" שאלתי והיא גם התיישבה.
"איך אני יכולה להרגיש? רימו אותי והוא ניצל אותי בשביל להגיע לקרול, היא אפילו לא אמרה לי מה הוא עשה לה כי בטח זה נורא והיא לא רוצה שארגיש רגשות אשמה אבל נחש מה? אני כן מרגישה" היא התחילה לפרוק ורק ישבתי והקשבתי לה.
"כמעט איבדתי את הבתולים שלי לחתיכת פסיכופט על הרצפה בשירותי בנים!" היא נתנה מכה למיטה ושמתי את היד שלי על שלה.
"מה אתה רואה כשאתה מביט בי?" היא העבירה נושא והרגשתי מבולבל.
"מה?" שאלתי,היא נשמה עמוק והתחילה לדבר, "מה אתה רואה כשאתה מביט בי? אתה רואה ציצי,תחת? זה כל מה שאני בעיניי אנשים? כי ככה הייתי נראית בעיניי מאט" ליטפתי את הכף יד שלה במעגלים ונעצתי בה את העיניים שלי.
"כרגע? אני רואה מישהי חזקה, אמיצה והילדה הכי קשוחה שאני מכיר" אמרתי לה וחיוך קטן עלה על הפנים שלה.
"ומאוד תמימה" הוספתי והחיוך שלה נעלם.
"אני לא תמימה, אני פשוט אופטימית ולא רוצה לחשוד שלכל אחד יש כוונות רעות.." היא אמרה והבנתי שהיא עדיין מדברת על מאט.
"קטנטונת, תני לי תמיד להיות לידך. אם רק אחשוב שלמישהו יש כוונות רעות בקשר אלייך אני-" היא קטעה אותי כשהיא הוציאה את היד שלה ממני.
"אני מצטערת זאק, אם הייתי מאמינה לך בהתחלה זה לא היה קורה" היא השפילה את המבט שלה וקמתי.
התקרבתי אליה והרמתי את הסנטר שלה כדי שתסתכל עליי, "זה לא אשמתך קטנטונת, תפסיקי להאשים את עצמך ותחשבי רגע, האם זאת אשמתך כי לא רצית לחשוד במישהו שחשבת שהוא חבר שלך?" אמרתי לה בצורה הכי כנה שלי כדי שתבין שזו לא אשמתה.
יש לה לב טוב היא לא יכולה פשוט לחשוב שאחד החברים שלה הוא משוגע מזדיין.
"אני הולך אבל אם תרצי לדבר, אני תמיד פה בשבילך" אמרתי לה ויצאתי מהחדר.

                               ~

שמעתי דפיקות בדלת וקמתי, הייתי באמצע שינה עמוקה.
מי לעזאזל דופק לי בדלת באמצע הלילה?
כשהראש שלי חזר להיות בפוקוס ישר פעמוני האזהרה פעלו, אנשים לא באים אליי.
יכול להיות שזה המשטרה? יצאתי מהמיטה והתקרבתי בצעדים שקטים לדלת, הצצתי דרך הזכוכית הקטנה שבדלת.
ראיתי את מלאני.
איך היא הגיעה לכאן?
אין לה רישיון וזה אומר שהדרך היחידה שהיא באה לכאן זה ברגל.
באמצע הלילה, לבד.
פתחתי את הדלת והיא נכנסה.
"קטנטונת מה קרה?" שאלתי וטרקתי את הדלת אחריה.
"אמרת לי שאם אני רוצה לדבר אתה פה בשבילי נכון?" היא שאלה והנהנתי.
"אז אני צריכה לדבר איתך".