הסוכריה של השטן

פרק 4

זאקרי-

צלצול.צלצול.צלצול. אני רק התעוררתי,ופאק כמה אני רוצה להמשיך לישון ולהגיד זין על הבוקר.אני שוכב בתנוחה שהבטן שלי על המיטה והגב מול הקיר.
הושטתי את היד מחוץ למיטה בזמן שהראש שלי שקוע בכרית וגיששתי כדי למצוא את השעון המעורר.
צלצול.צלצול.צלצול. איפה לעזאזל השעון הזה? נאנחתי וקמתי כשהעיניים שלי עצומות,לקחתי לי דקה ופשוט ישבתי כמו פסל בזמן שאני חושב על מה שקרה אתמול.
אחרי שהחזרנו את מלאני מהחברה שלה,כל הדרך בנסיעה היא הייתה עצבנית.
וישר כשנעצרנו מול הבית של משפחת קנדי
היא יצאה החוצה בריצה מהמכונית ונכנסה לבית ואז טרקה את הדלת של הבית כל כך חזק שאני מאמין שכל השכונה שמעה.
אני עוד המשכתי לחשוב על מה שקרולינה,החברה הכי טובה של מלאני, אמרה.הקולות שלהן מאתמול התנגנו שוב ושוב בראשי "הכל בגלל החבר שלה?" שאלה קרולינה ומלאני ענתה "הוא לא חבר שלי הוא רק דיבר איתי" ואז קרולינה תיקנה ל-
"רק פלירטט איתי" טוב,בוקר טוב זה כבר לא יהיה.
לקחתי את הכרית וזרקתי על השעון המעורר והוא נפל לרצפה ונשבר,וסוף סוף הצלצולים הפסיקו.
אבל כן אצטרך לקנות עוד שעון מעורר אחר כך.
התחלתי לרדת מהמיטה והלכתי לצחצח שיניים וכשסיימתי עברתי למטבח,חיממתי את המים בקומקום והסתכלתי על המטבח,זכרונות על הפעמים שבהם הייתי ברצפה וירקתי דם בזמן שאבא שלי עומד מולי ואמא שלי צופה בצד צפו לי בראש,ואז שמעתי את הקליק של הקומקום שסיים לחמם את המים והעיר אותי ממחשבותיי.
הכנתי את הקפה ושתיתי אותו במהירות,קיבלתי את הצריבה של המים החמים ויצאתי לכיוון האופנוע שלי.
אני תמיד העדפתי אופנוע מאשר מכונית,זה נותן לי מן תחושת חופש ושליטה.
שמתי את הקסדה על הראש והתחלתי לנסוע לבית של משפחת קנדי.
עקפתי מכוניות ועצרתי ברמזור,המכונית שעצרה ברמזור לידי הורידה את החלון וראיתי איש מבוגר שהוא כבר כנראה סבא שמסתכל עליי והוא אמר-צעק "תשמור על עצמך ושים לב תמיד מתי אתה עוקף מכונית!"
היה נחמד לשמוע את מה שהוא אמר אבל גם לא הבנתי למה הוא התכוון,"תודה לך שמור על עצמך גם!" עניתי בחזרה הוא הנהן ואמר "יום טוב" ואז הרמזור התחלף לירוק וכל אחד נסע לצד אחר.
                                  ~

עצרתי מול הבית של משפחת קנדי והורדתי את הקסדה,נכנסתי ומצאתי את כולם מול השולחן אוכלים,כמו בכל בוקר.
משפחת קנדי הם המשפחה שלי,טוב הם כמו אחים שלי.
וחצי משנות נעוריי ביליתי כאן ואפילו ישנתי כאן.
סטיב ובראד הסתכלו עליי ומלאני השפילה את מבטה,"בוקר טוב" אמרתי והתיישבתי ובראד טפח לי על הגב בזמן שסטיב אמר "בוקר טוב" בחזרה.
מלאני המשיכה להשפיל את המבט וזה הפריע לי,אני לא יודע אם פגעתי בה אבל גם אם כן אני לא התכוונתי לפגוע בה,היא כמו אחותי הקטנה,ושלה רע לי רע.
"מה איתך קטנטונת?" שאלתי והיא המשיכה להשפיל את המבט,"היא כועסת על אתמול ואני גם מבין למה,רק רצינו לאסוף אותה והיא רצתה להישאר עם החברה שלה אני לא מבין למה הייתם צריכים לקחת אותה משם" אמר סטיב.
ולא היה לי מה לענות,גם אני לא הבנתי למה לקחתי אותה אבל ברגע שהיא נפלה והרמתי אותה אני מניח שזה היה בגלל שרציתי שהיא תישאר בידיים שלי עוד קצת זמן.
"היא לא הייתה צריכה ללכת לקרולינה מבלי להגיד לנו ואז גם לא לענות לנו לטלפון" אמר בראד.
מלאני קמה לשמע המילים של בראד והתעצבנה "הטלפון לא היה אצלי! הוא היה בתיק,ושכחתי את התיק בבית!" היא צעקה על בראד והמשיכה "ואני כן הודעתי חתיכת טיפש אמרתי למזכירות,ככה הגעתם אליי מההתחלה!".
בראד קם והתקרב אל מלאני עד שעמד מולה וחיבק אותה,"תירגעי מל דאגנו לך,פעם ראשונה שלא ענית לנו לטלפון".

מלאני-

"תירגעי מל דאגנו לך,פעם ראשונה שלא ענית לנו לטלפון" בראד אמר והרגשתי אשמה כי אני יודעת כמה הם דואגים לי.
החזרתי לבראד חיבוק ואמרתי "אני מצטערת לא התכוונתי לצאת עליך ככה,אני רק רציתי להישאר עם קרול אתמול" והשרירים שלו התקשו לשמע השם של קרול עד שהרגשתי שאני נמחצת.
בראד עזב אותי ושנינו ישבנו בחזרה,"מל שכחתי לשאול אותך,איך היה אתמול?" שאל סטיב וכל השלושה הסתכלו עליי.
"היה…" לא ידעתי מה להגיד אתמול היה חרא אבל אני יודעת שכל השנה הזאת תהיה חרא.
אוסטין הציק לי בכל רגע שיכל וחבורת הזבל שלו צחקו עליי כל הזמן.
אבל החלטתי לא לשתף את זה עם אחים שלי,אני מודעת למה עשו להם בתיכון ואיך הם התמודדו,אני הולכת לטפל בזה בעצמי.
"היה…?" שאל זאק אבל התעלמתי ממנו.
לא אהבתי את איך שהוא התייחס אליי אתמול.
"היה טוב אני רק חושבת שהשנה תהיה עמוסה" וזה מה שהחלטתי לספר להם.
                 
                                 ~

"אנחנו מגיעים בעוד דקה" אמר סטיב ממקומו במושב הנהג,כל בוקר סטיב ובראד לוקחים אותי והם במושבים הקדמיים ואני עם זאק מאחורה.
הדלקתי את הטלפון וראיתי את ההודעה האחרונה מקרול *אני מחכה לך,איפה את?*,
סימסתי לה בחזרה *תהיי ליד החניה כבר באה*.
כשהגענו ראיתי את קרול עומדת בחוץ ואז סטיב עצר,יצאתי מהמכונית טרקתי את הדלת וחיבקתי אותה,באתי להגיד לסטיב תודה וביי ומצאתי את בראד נועץ בה מבט.
"מל הכל טוב?" שאלה קרול ומיקדתי את הפוקוס שלי בה,באתי לענות אבל בראד ענה לפניי "ברור שהיא בסדר למה שהיא לא תהיה?" הוא אמר-שאל בכעס כאילו היא אמרה משהו רע.
אני לא מבינה מה קורה כאן אבל מה שלא קורה זה לא טוב.
"בואי ניכנס קרול" אמרתי לה,אחזתי לה ביד והתכוונתי למשוך אותה לכניסה של התיכון עד ששמעתי "מל אם החבר שלך יפגע בך זה יהיה הסוף שלו"
זאק אמר ולעג במילה *חבר*.
"הוא לא החבר שלי!" התעצבנתי ואחרי רגע משכתי את קרול והלכתי לעבר הכניסה.
                              
                                ~

אחרי שעתיים של היסטוריה על איך התקדמנו מסחר חליפין למטבעות אני מרגישה מסוחררת.
אני וקרול בקפיטריה עומדות בתור ומחכות עד שיגיע תורנו ויגישו לנו אוכל.
"על מה כל הרעש" שאלתי כששמתי לב שהיום התלמידים בחדר האוכל רועשים יותר מבדרך כלל.
"הם אומרים משהו על זה שצירפו מאבטח זקן לבית הספר" אמרה קרול ונשמעה מבולבלת,וכך גם אני.
מאבטח? בשביל מה צריך מאבטח,הדבר היחיד שמסוכן כאן זה כשהמורים מתחילים ללמד,כי המוח שלי נכבה.
וגם אם מאבטח למה זקן? למה שלא יביאו מישהו צעיר?
"הבא בתור" שמעתי והתקדמתי.
שמו לי ולקרול אוכל במגש והלכנו בקפיטריה וחיפשנו שולחן לשבת בו,"מה עם השולחן הזה?" שאלה קרול והצביעה על שולחן רחוק בקצה של הקפיטריה וכנראה השולחן היחיד שפנוי.
הבעיה היחידה היא שנצטרך לעבור ליד אוסטין וחבורת הזבל.
"אני לא יכולה לראות את הפרצוף שלו" אמרתי באנחה.
"גם אני לא אבל אני ממש רעבה,פשוט תתעלמי ממנו ואל תסתכלי לכיוון שלו" היא אמרה כאילו זה ממש קל,בטח הוא יצעק את השם שלי כשנתקרב.
"טוב בואי אבל זה רק בגלל שאני גם רעבה" אמרתי והתקדמנו,שמתי לב בזווית העין שאוסטין קלט אותי.
שיט.
תתעלמי מלאני הוא לא שווה את זה שתרצחי אותו ותהרסי את העתיד שלך
אמרתי בראשי וחזרתי על זה שוב ושוב ואז הרגשתי בעיטה ברגל ונפלתי.