הסוכריה של השטן

פרק 7

מלאני-

קרול ואני כבר לומדות 3 וחצי שעות,ואני די מרחמת עליה,בגלל שאני מושעת היא לקחה על עצמה את המשימה ללמד אותי.
"אז את מבינה איך בני האדם בעצם הרסו את כדור הארץ?" קרול שאלה וכן.
הבנתי.
"כן הבנתי,מה הנקודה פה? שכולנו נפסיק להשתמש בפלסטיק או נפסיק לנסוע במכוניות?" שאלתי כי השיחה הזאת לא מתקדמת לשום מקום.
יש ביליוני אנשים בעולם,ברור שכדור הארץ יזדהם.
אנחנו משתמשים בכל מקורות הטבע שלו ומזהמים את האוויר דרך מה שמפעלים/מכוניות פולטים.
"לא זאת לא הנקודה! אפשר לצמצם את השימוש בפלסטיק ואפשר גם למחזר,או לפחות להפסיק לזהם את הים בשקיות או נפט" טוב,היא איבדה אותי.
"אז מה אני צריכה לעשות בדיוק?" שאלתי והיא הביטה בי בחיוך ממזרי,"את צריכה לתת פתרונות לצמצום הפגיעה בסביבה" רציני? מה עם השמדה מוחלטת של בני האדם?
אין בני אדם- אין מישהו שיזהם.
הדלת נפתחה ובראד הציץ פנימה,"אנחנו יוצאים בעוד 10 דקות תתכוננו" הוא אמר ובא לצאת אבל עצר.
"אה וקרולינה?" מה עכשיו הוא רוצה ממנה.
"כן?" היא שאלה בחשדנות,"תפסיקי עם הבולשיט הזה אם את לא תזהמי,אז מישהו אחר כן" ובמילים אלה הוא יצא מהחדר,וקרול התעצבנה וזרקה כרית על הדלת.
יופי,אח שלי מצותת לשיחה שלי עם חברה שלי,אין לי כבר פרטיות.
                   
                                 ~

סטיב עצר בחניון של הסינמה,אני בראד סטיב וקרול במכונית,זאק החליט להיות באופנוע שלו משום מה.
כשעלינו במעלית מהחניון לסינמה ראינו את זאק כבר בפנים,"איזה סרט רואים?" זאק שאל ושיט.
לא חשבתי על סרט,רק רציתי לצאת היום בערב.
"קומדיה רומנט-" בראד שם יד על הפה שלי והשתיק אותי.
"אפילו אל תגידי קומדיה רומנטית בצחוק,אף אחד לא רוצה לראות סרט על זוג שמחפש דברים לריב עליהם ובסוף הם משלימים,אולי זה יהיה סרט טוב אם מישהו במסכה ירצח אותם" בראד אמר בחיוך מעוות,וכפי שהבנתם,הוא אוהב סרטי אימה.
"מה הבעיות שלך? קומדיה רומנטית זה סרט שבו זוג עוברים על מכשולים בלתי אפשריים כדי להיות ביחד ולהוכיח שאהבה לפני הכל,זה שאתה מעדיף לראות אנשים הורגים את אחד השני לא נותן לך זכות להגיד משהו על מה שאני ומל אוהבות" אמרה קרול,בראד הסתובב אליה ונעץ בה מבט בזמן שהיא נעצה בו מבט.
שמתי לב שהנחישות של קרול להישאר בקרב מבטים עם בראד ולנצח בו מתערערת,היא התחילה לבלוע את הרוק בלחץ והסיטה את המבט שלה.
בראד גיחך וראיתי שקרול משפילה את המבט שלה,מה הוא חושב שהוא עושה?!
נתתי לו מכה בכתף ואחזתי בידיים של קרול,"לאן אתן הולכות?" קרא סטיב מאחורה.
"לשירותים,נחזור בעוד 5 דקות" עניתי וחיפשתי את השירותים.
כשמצאתי נכנסנו ישר וקרול שטפה את הפנים שלה,"מה הבעיות של אח שלך איתי?" אני לא יודעת גם לי אין מושג.
"יש לו בעיות עם כולם זה לא קשור אלייך",קרול נאנחה ולקחה נייר,"אני לא אוהבת סרטי אימה,אני לא אוהבת לפחד" היא אמרה ואני מבינה אותה.
"גם אני לא אוהבת לפחד,אבל הם עקשנים ואני רק רוצה להיכנס כבר לצפות בסרט ולשכוח מהחיים החרא שלי" ידעתי שזה ישכנע אותה וראיתי שהיא התרככה,"בסדר נראה סרט אימה,אבל את מחזיקה לי את היד" אם זה מה שצריך? בסדר.
"דיל" יצאנו מהשירותים.
"אז איזה סוג של סרט אתם רוצים לראות" סטיב שאל וכולנו ענינו בבת אחת אימה.
ושאני אומרת כולנו אני מתכוונת לבראד זאק אני וקרול.
הסתכלתי לעבר זאק וראיתי שהוא בוהה בי בשאלה.
כי הוא יודע כמה אני מפחדת מסרטי אימה.
"אז איזה סרט אימה בא לכם?" סטיב שאל ושלף אותי ממחשבותיי,אוקיי שיט אני וקרול לא חשבנו על החלק הזה.
"הוסטל" אמר בראד,אני וקרול הבטנו בו בשאלה,מלון? מה המלון יעשה? יאכל את כל מי שיכנס לשהות בו?
"מה זה הוסטל?" שאלה קרול ובראד רק חייך חיוך מעוות ומעצבן.
"זה סרט שבו חוטפים כמה תיירים,ואנשים עשירים משלמים כדי לענות אותם למוות" סיכם בראד לקרול והפנים של קרול הקדירו.
לצפות באנשים יורים אחד בשני? אין בעיה.
לצפות באנשים מענים מישהו? כן,זה משהו אחר לגמרי.
"אני אבין אם תרצי ללכת לצפות בפוני הקטן שלי" התגרה בראד בקרול.
"לך תזדיין אני בפנים!" אמרה קרול בפנים נחושות ובראד רק גיחך.
קנינו כרטיסים ונכנסנו לסרט,המקומות ישיבה שלנו זה אחד ליד השני אבל לא כמו שאני רציתי.
בצד הכי ימני זה סטיב ולידו אני,לידי יש את זאק וליד זאק את בראד.
שזה משאיר את קרול ליד בראד,לא השילוב הכי טוב במיוחד.
כולנו התיישבנו חוץ מקרול,שמתי לב שהרגליים שלה רועדות והיא נראית כאילו הרגו את הכלכלב שלה.
"תשבי כבר!" צעק עליה בראד בחוסר סובלנות והיא עברה אותו והתקדמה אליי,חשבתי שהיא רוצה להגיד לי משהו אבל היא גם עברה אותי.
היא הייתה מול סטיב ולחשה לו משהו,הוא הנהנן,קם ועבר ליד בראד.
בראד הסתכל עליה והמבט שלו התערפל,אלוהים הוא כועס,ממש כועס.
הסרט התחיל והרגשתי משהו נוגע בי,כמעט צרחתי אבל אז ראיתי שזאת היד של קרול,"תביאי לי את היד שלך,אני חושבת שככה נישאר מחוברות למציאות ולא ניסחף יותר מדי בסרט" היא אמרה ונתתי לה ידיים והחזקנו אותם.
"אל תדאגי,את תראי שבסוף לא נפחד בכלל" לחשתי לה וראיתי חיוך עולה על פניה.