הסוכריה של השטן

פרק 21

מלאני-

צלצול סוף היום נשמע וכולם יצאו החוצה,אני החזרתי את הקלמר לתיק וקרול חיכתה לי.
"המשמרות שלי במסעדה מ18:00 עד 22:00 אתם תבואו כן?" היא שאלה כדי להיות בטוחה אם לשמור לנו מקום.
"כן,אנחנו נבוא!" אמרתי לקרול והרמתי את התיק,התחלנו ללכת לכיוון היציאה.
"אני מקווה שילך לך עם זאק,תעדכני אותי" היא אמרה כשיצאנו ונכנסה למכונית שלה.
היא פתחה את החלון והסתכלה עליי,"אולי אני אוריד אותך בבית? אני לא רואה פה את זאק או סטיב שיקחו אותך" היא אמרה בזמן שהיא מסתכלת במראה.
"לא,אני אחכה להם" אמרתי לה והיא הנהנה ואחרי מבטים אחרונים נסעה.
אני מקווה שזאק יבוא,אני צריכה לדבר איתו על הבוקר.
חיכיתי במדרגות במשך 3 דקות עד שראיתי את המכונית של סטיב מתקרבת.
קמתי והם עצרו מולי,נאנחתי ונכנסתי למכונית.
זאק לא כאן,רק סטיב במושב הנהג ובראד במושב השני.
אולי אני אצטרך להגיד להם על היום בערב,ככה הם לא יחשדו שיש ביני לבין זאק משהו.
ושהם לא יחשדו שאחותם גמרה על השולחן שבו אנחנו אוכלים כל הזמן.
"סטיב אנחנו נוכל ללכת למסעדה היום? קרול התחילה למלצר במסעדה ואני רוצה ללכת לשם ולתמוך בה,היא צריכה את זה" היא ממש לא צריכה את זה,אבל אין לי תירוץ אחר.
חוץ מזה,מה קצת תמיכה מחברה טובה יכול לגרום? רק למשהו טוב.
"היא לא צריכה למלצר אנשים,הם צריכים למלצר אותה" בראד אמר והמילים יצאו לא ברורות מהפה שלו.
הוא שיכור?
"למה בראד שיכור?" שאלתי את סטיב והרגשתי שפספסתי משהו.
"הוא לא קיבל טוב את זה שאת בת 18 ואת ברשות עצמך,אז הוא שתה" סטיב ענה והרגשתי מבולבלת.
אני לא הולכת לעשות הוקוס פוקוס ולהיעלם להם.
"בראד אז אתה לא תבוא היום?" שאלתי את בראד ואני יודעת שקרול תהיה שמחה אם בראד לא יבוא.
בראד לא ענה.
זזתי קדימה כדי להביט בו וראיתי שהוא ישן.
"הוא יבוא הוא פשוט יקום בערב" סטיב אמר והנהנתי.
הרגשתי מטומטמת,הוא נוהג הוא לא יכול לראות שהנהנתי.

                                      ~

עצרנו מול הבית שלנו,ראיתי את האופנוע של זאק חונה בחוץ.
סטיב עשה שק קמח לבראד ונכנסנו לבית,סטיב לקח את בראד לחדר שלו בזמן שחיפשתי את זאק.
מצאתי אותו מתרווח בספה בזמן שהוא גולל בטלפון,הלכתי מאחוריו ולרגע הרגשתי כמו מהדמויות בסרטי אימה שפתאום עושים ג'אמפסקר מאחורה.
אני חושבת שהוא הרגיש את הנוכחות שלי כי הוא הסתכל אחורה,היישר אליי.
בדרך כלל שזאק מסתכל לתוך העיניים שלי אני רואה בעיניים שלו קרחונים.
הפעם חלק מהקרחונים האלה התנמסו ואיך שהוא הביט בי גרם לי להסמיק.
"בואי שבי קטנטונת" הוא טפח על המקום לידו והתקדמתי כדי לשבת שם.
אני צריכה לדבר איתו על להפסיק עם הכינוי הזה,אני בת 18. זה ההפך מקטנטונת.
התיישבתי לידו והוא הניח את היד שלו על הצוואר שלי.
מה הוא עושה?! אם פתאום סטיב יכנס ויראה?
הורדתי ממני את היד שלו והוא הרים גבה,כחכחתי בגרון והתחלתי להגיד לו את מה שאני וקרול חזרנו עליו.
"מה שקרה היום.. בכלל לא התנצלת אתה פשוט גרמת לי ל.." לא הצלחתי להגיד את זה,להודות בפניו לגבי זה יותר קשה ממה שחשבתי.
"לגמור?" הוא שאל ובגלל שהרגשתי שהלחיים שלי נשרפות מרוב מבוכה השפלתי את המבט והשיער שלי נפל עליי כמו מן מסך ממה שקורה כאן.
זאק הזיז את השיער מהפנים שלי והרים את הסנטר שלי עד שיצרנו שוב קשר עין.
"אני מצטער קטנטונת,לא התכוונתי לפגוע בך,קשה לי לא לדבר איתך אני לא מצליח להפסיק לחשוב עלייך.." הוא אמר ולקחתי שאיפה עמוקה.
לא באמת ציפיתי שהוא יתנצל.
חשבתי שהאגו הגברי שלו ימנע ממנו ואז נתחיל לריב.
הוא רכן אליי והפנים שלו ממש עברו מול הפנים שלי,הפה שלו קרוב לאוזניים שלי והוא לחש "מצטער על זה שאמרתי לך שאת לא יודעת לנשק,כרגע אני רק חושב על השפתיים שלך" עכשיו התחיל להיות לי חם בכל הגוף.
זאת רק אני או שהתחממות הגלובלית התגברה?
הוא זז אחורה וראיתי שהאישונים שלו מורחבים.
אני בקושי יכולה לדבר,הלב שלי דופק מהר מדי ואני רק רוצה לקום ולחבר את השפתיים שלי לשלו.
"היום אאה קרול - מסעדה" זה מה שהצלחתי לפלוט בגמגום ורציתי שאדמה תיקח אותי.
"מה?" הוא חייך והחיוך שלו נראה כמו חטא.
סטיב נכנס וקמתי מהספה,"תגיד לזאק על היום בערב אני הולכת לישון קצת" אמרתי כשעברתי ליד סטיב והלכתי לחדר שלי.
המיטה מרגישה כמו גן עדן עכשיו.

זאקרי-

ניסינו למצוא מקום בחניה של המסעדה שבו קרולינה ממלצרת,עד שמצאנו מקום מישהו עמד שם כדי לתפוס את המקום לחברים שלו.
סטיב צפר לו ואותו מישהו עשה אצבע שלישית בחזרה.
פתחתי את הדלת וירדתי מהמכונית,כשהוא ראה שאני מתקרב אליו העיניים שלו נפערו והוא הלך משם.
עשיתי להם סימן של לייק וראיתי את סטיב מנענע את הראש.
עדיף שזה יהיה מהדרך שלי מאשר מהדרך שלו.
לפעמים צריך אלימות כדי לאזן את העולם.
אחרת זין כמו זה שלא נתן לנו לחנות יעשו מה שבא להם.
הם חנו וכל משפחת קנדי ירדו מהמכונית.
הסתכלתי על מלאני והשיער שלה התנופף ברוח,עלה לה חיוך כשהיא הסתכלה על המסעדה והרגשתי תחושה חמימה בחזה.
נכנסנו למסעדה ומלצרית שהיא לא קרולינה הובילה אותנו לשולחן של 4.
התיישבנו ושמו לנו סכום וצלחות,מלצרית באה ונתנה לכל אחד מאיתנו תפריט.
מלאני הזמינה בורגר והזמנתי גם בורגר עם תוספת צ'יפס.
הסתכלתי עליה והרמתי גבה,היא יודעת מה אני חושב.
"צ'יפס משמין" היא אמרה ומשכה בכתפיים.
"את באמת חושבת שזה משנה? אם את רוצה לאכול משהו תזמיני אותו אל תחשבי על זה,נשים היו הורגות בשביל גוף כמו שלך" אמרתי לה בכנות מבלי שסטיב ובראד ישמעו והיא בלעה את הרוק והנהנה.
"עוד תוספת צ'יפס" אמרתי למלצרית והיא רשמה.
היא הלכה לתת את ההזמנות שלנו ואז ראינו את קרולינה ממלצרת בשולחן לידנו חבורת נערים.
"קרול!" מלאני אמרה בקול גבוה אבל קרולינה לא שמעה,סטיב ובראד הביטו לכיוון שמלאני קראה אליו והם גם ראו את קרולינה.
אני חושב שקרולינה לקחה מהם הזמנות אבל אחד מהנערים לא הסתכל על הפנים שלה,נראה שהוא מסתכל על השדיים שלה.
הוא חייך אליה ואז שמעתי רעש של כיסא זז.
בזווית העין ראיתי את בראד קם ואז הוא הלך אליהם.
קרולינה נבהלה כשהיא ראתה את בראד צץ מאחוריה ובראד התעלם ממנה.
הוא חייך לנער ואמר לו משהו.
הפנים של הנער קדרו והוא השפיל את המבט.
בראד חזר לשבת במקום בזמן שקרולינה ניסתה להרוג אותו בעזרת המבטים שלה.
"מה אמרת לו?" מלאני שאלה ובראד רק נאנח.
"אמרתי לו שיזהר לאן שהוא מסתכל" בראד אמר אבל אני חושב שהיה יותר מזה.
כנראה גם איים לו על החיים.
קרולינה באה לשולחן שלנו וחייכה לכולנו,"מל סטיב וזאקרי אני אמלצר אתכם היום,החלפתי עם המלצרית שלכם שולחן" היא אמרה וכולנו שמנו לב שהיא השמיטה את השם של בראד.
היא חייכה חיוך חמים בזמן שהעיניים שלה ירו חיצים בבראד כשהיא הביטה בו בפעם האחרונה.
קרולינה הגישה לנו את כל המנות שיצאו וכולנו הודנו לה..
כולנו חוץ מבראד.
משום מה שלו לא הגיע,אבל יש לי תחושה שזה בגלל קרולינה.
מלאני לא נגעה בצ'יפס שלה אבל ראיתי שהיא מביטה בו מדי פעם.
לעזאזל איתה,היא לא מבינה שלא משנה באיזה משקל היא,היא תהיה יפה?
לקחתי לה את הצ'יפס ודחפתי לה 2 לפה.
"תאכלי ותהני ממנו" אמרתי לה והיא אכלה.
היא המשיכה לאכול מהצ'יפס וחייכתי אליה.
"איפה המנה שלי?!" בראד שאג ונעמד.
קרולינה הגיעה עם המנה של בראד.
"אני ממש מצטערת,היה עיכוב במנה שלך" היא אמרה בטון שלעג לבראד.
"הסטייק קר,לא יכול להיות שהוא יצא עכשיו" בראד אמר ועשיתי 1+1.
הוא היה בחוץ כל הזמן היא פשוט לא נתנה לו.
היא התעלמה ממנו וחזרה למלצר עוד שולחן.
בראד ישב ואכל את הסטייק הקר שלו בזמן שהוא מתלונן בכל ביס.
ראיתי שמלאני סיימה את הצ'יפס שלה והרגשתי גאה בה.
שמתי את היד שלי על הירך שלה וגרמתי לה להביט בי.
הסתכלתי על סטיב ובראד וראיתי שסטיב שקוע בסלט שלו בזמן שבראד שקוע בלהתלונן על הסטייק הקר שלו.
רכנתי אליה ולחשתי "קינוח את תקבלי בפעם אחרת".