הסוכריה של השטן

פרק 54

מלאני-

זאק מביט בי ואני מביטה בו, אני רואה על הפנים שלו פרצוף של השלמה.
השלמה של מה? של זה שהוא לא יראה אותי יותר בגלל בראד? או השלמה עם המוות?
כי עם המכות שבראד נותן לו זה נראה שהוא באמת יפגוש את המוות בקרוב.
העיניים שלו התחילו להיעצם בזמן שאני צועקת לו והוא לא מגיב, בראד עדיין נותן לו מכות ונראה שהוא לא שם לב מה קרה לזאק.
"זאק, בבקשה תקום!" צעקתי וזאק לא הגיב, הגוף שלו זז רק כשבראד הפגיש את האגרוף שלו עם הגוף של זאק.
סטיב הגיע בריצה מהדלת ובא להקים אותי אבל העפתי את היד שלו והצבעתי על בראד שעדיין מרביץ לזאק החסר הכרה.
"בראד מה אתה עושה!" סטיב צעק על בראד ומשך אותו מזאק, בראד נשם בכבדות ואז הבין מה הוא עשה לזאק בגלל ההתקף זעם שלו.
"פאק, זאק אתה בסדר?" בראד התנער מהידיים של סטיב וחזר לזאק, הפעם כדי לעזור לו.
"אין לך שום זכות לשאול אותו אם הוא בסדר!" צעקתי על בראד והוא סובב את הראש שלו והביט בי, העיניים שלו נפתחו כמו 2 צלחות ענקיות כשראה אותי על הרצפה מחזיקה את הרגל שלי.
קיבלתי מכה בכף רגל, הוא הסתובב וקיבלתי מכה מתי שזאק נתקע בי אבל חוץ מזה אני בסדר.
בראד קם והתקרב אליי, ריכזתי את כל השנאה שאני יכולה ונעצתי אותה בבראד.
הוא רכן אליי ובדק את הרגל שלי, העפתי לו את היד.
"אל. תיגע. בי." אמרתי לו בצורה מגעילה והצבע בפנים שלו אזל אבל כמובן שהוא לא יראה חולשה אז הוא עשה את הדבר שהוא הכי טוב בו.
התעצבן.
הוא שם יד מתחת לרגליים שלי ויד מתחת לגב שלי והרים אותי, "אני רוצה להיות ליד זאק, תעזוב אותי!" צעקתי ובראד הרים אותי לבית.
כשנכנסנו צעקתי לסטיב שיטפל בזאק ושיעדכן אותי אם קורה משהו.
השרירים של בראד מחצו אותי כי הוא עדיין עצבני, הנשימות הכבדות שלו משגעות אותי.
"אני שונאת אותך" אמרתי לבראד והידיים שלו רעדו מתחתיי.
בדיוק, שיבין מה הוא עשה!
הוא ניסה להרוג את החבר הכי טוב שלו!
החבר שאני אוהבת, שאוהב אותי.
שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי ותופס את כל המחשבות שלי.
אני בחיים לא אסלח לבראד על זה.
"אני יודעת על מה שההורים שלו עשו לו, אתה עזרת לו!" בראד עצר לשמע המילים שלי.
"אתה עזרת לו, הוא עזר לך, הוא החבר הראשון והאחרון שלך ואתה עוד רגע הרגת אותו!" שמתי את הידיים שלי על החזה של בראד וניסיתי לדחוף אותו ממני.
אין לי בעיה ליפול, העיקר לא להיות קרובה אליו.
"תפסיקי." בראד אמר והמשכתי לנסות לדחוף אותו ממני, "תפסיקי מל" הוא המשיך להגיד ואז ריתק אותי אל הגוף שלו בכך שקירב אותי ולא הצלחתי לזוז, רק לדבר.
"אתה התברכת בכוח וזה מה שאתה עושה? לוקח את החיים של החבר שלך!" כמובן שהוא לא ענה, הוא המשיך ללכת לחדר שלי.
"לא התברכתי בכוח מל, אני בניתי את השרירים שלי, אני עבדתי בשביל הכוח הזה" הוא עלה במדרגות והכעס אחז בי בכל הכוח.
הוא.. הוא פגע בזאק בגללי.
המבט של זאק עדיין תקוע לי בראש, אומרים שעיניים לא יכולות לדבר.
טוב, העיניים של זאק חפרו לי ואני רק רציתי שהוא יוציא אותם מהפה אבל בגלל בראד זאק חסר הכרה.
התחלתי לבעוט באוויר אפילו שכואבת לי הרגל כדי לרדת מבראד, מתי ששמתי לב שהוא לא זז אז שמתי את 2 הידיים שלי על העיניים שלו כדי שלא יראה.
"איך זה מרגיש לא לראות כלום? כי זה המצב שזאק בו בגללך" האשמתי אותו אבל הוא המשיך ללכת כאילו הוא רואה.
כשנכנסנו לחדר הורדתי את הידיים ממנו והוא הוריד אותי למיטה, הוא כיסה אותי והעפתי את השמיכה אבל אז הוא כיסה אותי שוב.
זה לקח 6 פעמים שבראד המשיך לכסות אותי כל רגע ואני העפתי את השמיכה, אני ויתרתי, שילך לי מהחדר.
הוא המשיך להביט בי ונראה חלול, אני מקווה שהרגשות אשמה משתלטות עליו.
המבט של זאק רודף אותי, אם יקרה לו משהו שישפיע עליו לנצח… אני אאשים את עצמי.
הוא לא ימות, אני בטוחה בזה.
ראיתי שהוא עדיין נשם, נשימות רדודות אבל לפחות עדיין נשם.
הוא יהיה בסדר, זאק חזק.
בראד הלך וסגר את הדלת מאחוריו, לקחתי את הטלפון והתקשרתי לקרול.
בבקשה שקרול תענה לטלפון.
הצלצול הפסיק, "מל, לא ענית לי אתמול" קרול אמרה וזה כי הייתי אצל זאק והטלפון נשאר כאן.
"אני מצטערת, קרה משהו" אמרתי לה ונשמתי לרווחה.
זאק יהיה בסדר.
"מה קרה?" היא שאלה, מאיפה אני יכולה להתחיל…
"אני יכולה פשוט להגיד הכל ואת לא תעצרי אותי?" להגיד הכל בבת אחת יעזור לי.
"כן, אם זה מה שאת צריכה" היא ענתה ונשמתי עמוק, זה הולך להיות קשוח בשבילה.
"אתמול הייתי בסיוט וכשקמתי אני רצתי לבית של זאק, כשהגעתי אליו התקלחתי ואמרתי לו שאנחנו צריכים לדבר אבל כשיצאתי מהמקלחת הוא נרדם אז פשוט שכבתי לידו והוא משך אותי אליו, ישנו כשאני מתחת לזרועות שלו ושהחזה שלו צמוד לגב שלי, כשקמתי קרה משהו בארוחת בוקר וגיליתי שזאק עבר התעללות על ידי ההורים שלו ומי שעזרו לו היו האחים שלי, מפה לשם אנחנו זוג ורצינו להגיד לאחים שלי אבל בראד תפס אותנו מתנשקים ואז הכה את זאק עד שזאק נהיה חסר הכרה ואני שונאת את בראד ולא יודעת מה לעשות, אני מרגישה אבודה!" בקושי נשמתי אבל הרגשתי יותר טוב שהוצאתי את זה.
השתררה שתיקה בטלפון עד ששמעתי את קרול שוב, "מל, קרה לך ביום יותר ממה שקרה לך כל החיים" היא אמרה וגיחכתי.
"עכשיו אצטרך שתגידי את זה שוב והפעם לדבר על כל דבר בנפרד" היא הוסיפה ונאנחתי, זה יקח זמן.

                                   ~

"צריך לכלוא אותו! הוא חיית פרא, הוא הרביץ לחבר הכי טוב שלו בגלל שנישק אותך? תמיד ידעתי שהוא לא בסדר!" קרול צרחה בטלפון ושמתי את הראש בכרית.
דיברתי איתה על הכל ועל כמה טוב היה לי עם זאק, עד שזה פסק בגלל בראד.
בראד באמת חיית פרא אבל הוא עדיין אח שלי, האח המעצבן והאלים שלי.
הוצאתי את הראש מהכרית, "קרול אני הייתי כל כך מאושרת עם זאק" אמרתי לה והיא שתקה.
"אני מקווה שהכל בסדר עם זאק" הוספתי ואז שמעתי את קרול שוב.
"לפי איך שתיארת אותו נשמע שזאק אוהב אותך.." את ההמשך הפסקתי לשמוע כי שקעתי במחשבות על מה שקרול אמרה.
שזאק אוהב אותי, הוא לא אמר את זה בפירוש.
גם אני לא אמרתי לו שאני אוהבת אותו, אמרתי רק לבראד מול זאק שאני אוהבת את זאק.
אפילו לא ראיתי איך הוא הגיב.
זה לא חשוב אם זאק אוהב אותי או לא, מה שחשוב זה אם הוא בסדר.
  
                                 ~

חזרתי לסיוט שבו הכל חשוך, שוב האורות נדלקים ואני הולכת עד שיש דמות ברצפה, אני הפעם לא הולכת לדמות ומתחילה לרוץ לכיוון ההפוך.
משום מקום הדמות השתגרה אליי והפילה אותי לרצפה, התחלתי להיאבק ואז הדמות עפה ממני, מי שהעיף את הדמות זה.. זאק?
מה הוא עושה כאן?
הוא והדמות נאבקים ואני מצליחה להתרחק, עד שבראד מגיע.
בראד מרתק את זאק והדמות מנצלת את זה, היא מרחפת באוויר ואז קופצת עליי.
קמתי וצעקתי בבהלה, הסתכלתי סביבי וראיתי שאני בחדר שלי.
הדלת שלי נפתחה ובראד נכנס, "מל, מה קרה?" הוא מיהר אליי וקמתי מהמיטה.
התרחקתי ממנו.
"אני לא רוצה לראות אותך, אני רוצה לראות את זאק!" צעקתי לו והוא הדליק את האור.
"מל.." הוא אמר בקול כאוב וניצלתי את זה כדי לרוץ מהחדר שלי לכיוון של החדר של סטיב.
נכנסתי לחדר של סטיב וניערתי אותו.
"מה.. אני עייף" סטיב אמר בישנוניות ושם את הכרית עליו, הורדתי את הכרית ממנו.
"קח אותי לזאק, בבקשה סטיב" התחננתי אליו.
"זאק נח בבית שלו, הוא צריך זמן לבד-" הוא אמר וקטעתי את השטויות שלו.
זאק לא צריך זמן לבד, הוא צריך מישהו לידו, אותי.
אם הוא עדיין רוצה אותי אחרי מה שקרה לו בגללי.
"קח אותי לזאק" התעקשתי וסטיב נאנח.

                               ~

לפני שעזבנו את הבית ראיתי שבראד עדיין נראה חלול, בחיים לא ראיתי אותו ככה.
עכשיו אני וסטיב מול הדלת של זאק ודפקתי על הדלת.
זאק פתח את הדלת, הוא בלי חולצה והוא עם תחבושת על חצי מהגוף שלו, כולל על כמה מהקוביות.
קפצתי עליו וחיבקתי אותו, "אתה חי!" אמרתי לו, הוא גיחך ונתן לי נשיקה במצח.
"אני לא אמשיך לחיות אם תמשיכי לחבק אותי ככה" הוא אמר ואנחת כאב יצאה ממנו, שחררתי ממנו קצת אבל עדיין נשארתי צמודה.
הבטתי מאחוריי, אל סטיב.
הוא מקבל את זה? הוא לא אמר משהו.
הוא גם טיפל בזאק אז יכול להיות שהם דיברו על זה.
"תודה סטיב, אני אשאר לישון אצל זאק היום" אמרתי לו והתחננתי בעזרת העיניים שלי שיתן לי להישאר אצל זאק.
הוא שם יד על המצח שלו, "חשוב שזאק ינוח וגם את מל, אני כבר אדבר עם בראד" סטיב אמר והלך.
זאק טרק את הדלת והיד שלו עברה מול הראש שלי.
הגב שלי צמוד לדלת והיד של זאק מעליי, המבט שלו שורף אותי.
"זאק.. אנחנו לא יכולים לעשות משהו" אמרתי לו וסרקתי אותו.
הוא פצוע.
"אז לכי למיטה שלי, הולכים לישון ואני רוצה להרגיש את הגוף הקטן שלך צמוד אליי למשך כל הלילה" הוא אמר ורצתי לחדר שלו.
אעשה את זה בשמחה.