הסוכריה של השטן

פרק 53

זאקרי-

נישקתי את מלאני מחוץ לדלת של בית משפחת קנדי, ברקע שמעתי את הדלת נפתחת אבל המשכתי לנשק אותה.
נדחפתי לאחור על ידי בראד, הוא נראה כמו שור שרואה רק אדום.
החזה שלו עולה ויורד, סימן שהוא כועס ועוצר את עצמו מלהתנפל עליי.
"בראד.. אני וזאק-" מלאני התחילה לדבר ובראד השתיק אותה עם המבט שלו, "מה זה היה לעזאזל?" הוא שאל בקול שאני מכיר היטב, קול ששמור לאנשים שהוא מאיים עליהם.
אני עומד מול שור ואם אנופף בדגל אדום מולו הוא יתקוף אותי עם הקרניים שלו, בהקשר לבראד זה האגרופים שלו.
הבעיה שאני לא טוב במילים, נישקתי את מלאני מחוץ לדלת ושקעתי בנשיקה, בין רגע היא נהפכה לחושנית ושכחתי את המטרה המקורית שלי.
"שכבתם?" בראד שאל את מלאני והיא פערה את העיניים שלה, "עדיין לא אבל אנחנ-" מלאני נופפה בדגל אדום ענקי מול בראד בעזרת המילים שלה והוא קטע אותה, "עדיין לא?!" הוא שאג וחזר להביט בי.
שיט, בדיוק שמעתי את מלאני רוצה שאקח את הבתולים שלה ואין לי זמן לפנטז על זה.
"זאקרי חתיכת מזדיין" לא שמעתי את השם המלא שלי יוצא ככה מהפה של בראד כבר שנים.
התחלתי גם להתעצבן, התחלתי לשאוף ולנשוף כדי להירגע אבל בראד הדליק את האש יותר.
"8 שנים, 8 פאקינג שנים אתה מכיר אותי ועשיתי הכל בשבילך!" הוא צעק בדרמטיות, זה הדדי, אני גם עשיתי הכל בשבילו ואמשיך לעשות.
"בראד הוא רק-" מלאני התחילה לדבר אבל בראד שוב קטע אותה, "הוא רק מנסה לזיין את אחותי בזמן שהוא מכיר אותי ואת סטיב, הוא יודע כמה אנחנו מגוננים עלייך וזה לתקוע לנו סכין בגב ולסובב אותה" הוא המשיך והקול שלו נהיה מאוכזב.
בחיים לא חשבתי שבראד יתאכזב ממני, רק שסטיב יוכל להתאכזב.
"מגוננים? אז מה זה אומר? שאסור לי להתנשק?" מלאני שאלה והתחילה לזעוף.
"לא עם חבר שלי!" הוא שאג עליה והיא קפצה במקום, אם אתערב אני אחמיר את המצב.
פאק.
"אני אוהבת אותו" היא אמרה ותורו של בראד להיות פעור הגיע.
הוא קפא במקום ולקחו לו כמה שניות לעכל את המילים של מלאני.
"תיכנסי לבית" הוא פקד עליה והיא רקעה ברצפה עם הרגל שלה כמן התנגדות.
הוא התקדם אליה ותפס לה את היד, "תעזוב אותי!" היא התנגדה והוא רק המשיך לאחוז לה את היד ולמשוך אותה לכיוון הבית.
הגעתי אליהם במהירות וניתקתי את האחיזה של בראד ממלאני, הצלחתי לחלוק עם מלאני מבט אחרון לפני שבראד התנפל עליי.
נפלנו לרצפה והוא מעליי, הרגשתי כאב חד בראש שלי ובראד המטיר עליי את האגרופים שלו אחד אחרי השני.
הצלחתי לתת לו גם אגרופים והתהפכנו, הוא התחיל למלמל קללות ושאני כפוי טובה.
בראד הוא זה שאימן אותי, זה שעזר לי להתמודד עם ההורים שלי, בזכותו אני יודע הכל ועכשיו אנחנו בקטטה.
אני יודע עד כמה אני חזק, אני לא מפחד ממישהו.
גם לא מבראד אבל אני לא בטוח שאני יותר חזק ממנו.
אני לא רוצה לפגוע בבראד אבל אם לא אעשה משהו יהיו לי פציעות חמורות.
"סטיב! בראד וזאק רבים מכות תבוא לכאן מהר!" מלאני צעקה מעבר לדלת של הבית בזמן שאני ובראד מתגוששים.
היא רצה אלינו, "תפסיקו להזדיין!" היא צעקה וזה העלה חיוך קטן על הפנים שלי, היא המשיכה לצעוק דברים אבל הייתי מרוכז מדי בלהגן על עצמי ומלאני ניסתה למשוך אותי מעל בראד.
איבדתי את הפוקוס מהקרב והסתכלתי על מלאני שמנסה למשוך אותי, אני לא רוצה לגרור אותה לריב הזה.
לא הספקתי להמשיך לחשוב ובראד העיף אותי מעליו והגוף שלי נתקע במלאני, היא נפלה וספגה מכה.
"קטנטונת את בסדר?" משכתי את עצמי מהרצפה ובאתי להתקדם אליה כדי לבדוק שהיא בסדר ולא קיבלה מכה שדורשת טיפול, בראד קם והפיל אותי לרצפה שוב.
"כל השרירים שלך, כל הכוח שלך, זה שאתה פאקינג חי עכשיו, הכל בזכותי!" הוא צעק עליי והמשיך לתת לי אגרופים בבטן ובפנים.
הפסקתי להתנגד, הסתכלתי רק על מלאני שמחזיקה את הרגל שלה ברצפה.
הכל התחיל להיות מטושטש, לעזאזל.
יכול להיות שהוא יהרוג אותי ולא ישים לב כי הזעם מעוור אותו.
"זאק!" מלאני צעקה ודמעות התחילו לרדת כמו מפל מהעיניים שלה, נוצר רגע משלנו, אני נועץ בה את העיניים שלי והיא נועצת בי את העיניים שלה.
לא מגיע לה לבכות, אני רק רוצה לקום וללכת למחות את הדמעות שלה.
החושך התחיל למשוך אותי אליו, כל הראייה שלי התערפלה ועצמתי את העיניים.
כואב לי מדי בכל הגוף, שכחתי כבר מה זה כאב.
בראד קנדי הוא זה שהציל אותי אבל גם זה שכנראה יהרוג אותי.
אפילו עכשיו שכל הגוף שלי כואב ואני לא מצליח לזוז אני לא מתחרט על משהו.
לא על זה שאני אוהב את מלאני.
רק חבל שלא אמרתי לה את זה קודם, הייתי צריך להגיד לה שאני פאקינג אוהב אותה.
עכשיו נהיה רק חושך.