הסוכריה של השטן

פרק 3

                              הווה
מלאני-

עליתי במדרגות לכניסה של תיכון לוואל,המקום בו הצביעות משתררת בכל פינה.
עברתי דרך הדלת ועצרתי להסתכל על כל ההמולה.
קבוצות של תלמידים בכל מקום ודיבור בלתי פוסק,אלוהים איזה רעש.
החלטתי לסמס לחברה שלי שתבוא כדי שלא אלך כמו כבש מול עדר הזאבים האלה.
הושטתי יד למאחורה בשביל להוריד את התיק כדי לקחת את הטלפון והתי- התיק!
לא לקחתי אותו! זאק הרים אותי משם והייתי שקועה בלחבק לו את הכתף ששכחתי לקחת את התיק שלי.
טוב,די נדפקתי הייתי גם צריכה לסמס לסטיב לקחת אותי שהיום הזה נגמר.
ועכשיו בלי טלפון אין לי איך לעשות את זה,אני מניחה שפשוט אתפוס יונה ואדביק לה פתק קטן "סטיב שכחתי את התיק והטלפון שלי היה בתוכו בוא תאסוף אותי" ואשלח אותה ישר לאיפה שסטיב,שמיקומו לא ידוע לי.
התחלתי ללכת במסדרונות ולא ליצור קשר עין עם מישהו חוץ מהמספרים על הדלתות.
אחרי 3 דקות מצאתי את הכיתה שלי,נראה שכבר כמה תלמידים תפסו את רוב המקומות מקדימה אז החלטתי להיות מאחורה,התחלתי להתקדם ואז שמתי לב לתלמיד מאחורה.
מוזר,הכיתה ריקה וכולם מעדיפים להיות בחוץ,התלמיד שם לב לנוכחותי והסתכל לי בעיניים,ההבנה הכתה בי.
מאט! למה הוא בכיתה? האם זה בגלל מה שקרה קודם עם בראד? אני חייבת להתנצל.
התחלתי ללכת ישירות אליו והוא השפיל את המבט כאילו אני לא הייתי שם בכלל.
"מאט?" אמרתי כשהייתי ממש מולו,"מאט?" חזרתי על עצמי והוא עדיין לא הגיב.
פעם שלישית גלידה לא? "מאט?!" יותר צעקתי מאשר אמרתי,הוא הרים אליי את מבטו,"מלאני בוקר טוב" הוא אמר כאילו מקודם אח שלי לא איים על הראייה שלו,וכאילו הוא לא התעלם ממני.
"נו באמת,אל תזיין את השכל" אמרתי וראיתי ניצוץ של כעס בעיניים שלו.
"אז מה בדיוק את רוצה שאעשה? שאדבר איתך רגיל כשאח שלך איים על החיים שלי? ועל מה בדיוק? כי הסתכלתי עלייך?" הוא אמר והרגשתי מותקפת,הכל בגלל בראד? והוא גם לא איים על החיים שלו,רק על העיניים שלו.
"למה?" עניתי בחזרה,הוא נראה מבולבל "למה מה?"
אמר בטון לא יציב,"למה אתה חושב שאכפת לי?" אמרתי והסתובבתי.
כן אני מרגישה קצת חרא אבל רציני? אם הוא לא רוצה לדבר איתי בגלל אח שלי אז שלא ידבר.
"חכי!" שמעתי את מאט קורא לי מאחור והסתובבתי,"מה?" אמרתי בעצבנות.
הוא קם מהכיסא והתקדם אליי "סתם שתדעי,הסתכלתי עלייך כי לא ראיתי אותך מ- יא ופתאום לראות אותך.." הוא עצר כששם לב למבט המבולבל שלי.
"...אבל לא הסתכלתי עלייך בצורה לא נאותה" הוא מיהר להוסיף,"טוב לדעת שאני לא סקסית בעינך" אמרתי בציניות והוא הסמיק.
לקחתי לעצמי רגע וסרקתי אותו הוא בערך מטר 82 עם שרירים של ספורטאי אולימפי,עיניים חומות-ירוקות ובעוד מאט משדר נעימות,זאק משדר ההפך,כוח זעם וסמכותיות.
רגע זאק לא קשור לשום דבר עכשיו בגללו אני לא יכולה לסמס לסטיב בחזרה,לא הייתי צריכה להשוות ביניהם.
"את נראית טוב אפילו נראית טוב ממש" מאט אמר ושלף אותי ממחשבותיי,"תודה גם אתה נראה טוב,אם לא הייתי לסבית הייתי יוצאת איתך" השבתי.
"את לסבית?" הוא שאל בבלבול,"לא" עניתי וגיחכתי אבל אז שמתי לב שנראה כאילו.. הוקל לו?
שמעתי קול מהדלת של הכיתה והסתובבתי,שם מצאתי את קרול מתבוננת בנו.
קרולינה ריילר החברה הכי טובה שלי ומעריצת וואן דיירקשן מושבעת.
כשהמבטים שלנו התמקדו אחת על השניה היא התחילה לרוץ ואז חיבקה אותי,"את מאמינה מל? יב! אני כל כך מתרגשת!" היא אמרה,הלכה אחורה והסתכלה מאחוריי,על מאט.
המצב נהיה מביך והוא אמר בצחוק מאולץ "אני אתן לכן להתאחד" ואז הלך אחורה וחזר לכיסא שלו.
"בואי נלך לתפוס מקום אני רוצה שנשב אחת ליד השניה" אמרה קרול ותפסה לי את היד וגררה אותי ברחבי כל הכיתה,"שיט תפסו את כל המקומות מול המורה,עכשיו לא נוכל להתחנף" היא אמרה וצחקתי,"בואי מאחורה ליד החתיך שפלירטט איתך" היא אמרה והעיניים שלה נצצו,היא אמרה הרגע שמאט פלירטט איתי? היא המשיכה להחזיק לי את היד ולגרור אותי עד שעמדנו מול מאט עם הגב אליו.
"תשבי את כאן" לחשה ולחצה לי על הכתפיים ככה שנלחצתי למטה והתחת שלי נגע בכיסא.
"אני אשב לידך מצד שמאל" היא לחשה שוב והתיישבה במקום.
אני יכולה להרגיש את העיניים של מאט על הגב שלי אבל אני לא רוצה לסובב את הראש ולמצוא אותו צופה בי.
אני וקרול המשכנו לדבר ואז שמענו את הצלצול וכעבור חצי דקה עדר של תלמידים נכנס לכיתה.
"מלאני רוצה לטעום את הסוכריה שלי?" שמעתי את אחד התלמידים שנכנס לכיתה צועק וחצי מהכיתה צחקו איתו,צעקתי בחזרה "לא ידעתי שהוציאו סוכריה בטעם חרא" וכל הצחוקים שלהם השתתקו.
ואז ראיתי את אוסטין מתקדם לעבר השולחן שלי,כנראה הוא זה שצעק את הבדיחה על שם המשפחה שלי כי קוראים לי מלאני קנדי,ככה זה כשאתה סטנדאפיסט והיחידים שמקשיבים לך הם ההורים שלך.
כשהוא עמד מולי הוא הכה בשולחן שלי עם 2 הידיים שלו וחשף חיוך של מישהו שדורש שישברו את כל השיניים שלו.
אוסטין טנטרי הוא נער רזה שהדבר היחיד שמאפיין אותו זה כסף,ההורים שלו מממנים את הבית ספר הזה כך שהוא עובר על חוקים כל הזמן מבלי שיגידו לו משהו על זה.
"של מי זה הסווצ'ר הזה קנדי? שכבת עם מישהו וגנבת לו את הסווצ'ר?" הוא צעק את זה כדי שכולם ישמעו ויצחקו וכפי שמצופה מדפוקים כאלה,הם באמת צחקו איתו.
הסתכלתי הצידה וראיתי איך קרול רוצה להתערב ולהגן עליי אבל זה קרה כל כך הרבה פעמים שהיא על תנאי ועוד מקרה כזה וההורים שלה יעברו מכאן ואני לא אראה אותה בחיים.
באתי לפתוח את הפה ואז המורה נכנסה,"שבו במקומות כולם היום לא נלמד אבל נדבר על מה הולך להיות במהלך השנה" היא אמרה ונאנחתי,התחלנו שוב בית ספר מחורבן.
                                  ~
כעבור 6 שעות מתישות שהמורים אמרו לנו מה הם מצפים מאיתנו במהלך השנה,נגמר היום ונזכרתי שאין לי דרך להודיע לסטיב לבוא לאסוף אותי.
ואז נזכרתי בחברה הכי טובה שלי שיושבת לידי ואוספת את הדברים שלה,"קרול אפשר את הטלפון שלך להתקשר לאח שלי?" שאלתי אותה והיא הוציאה את הטלפון מהתיק ואז כל התקוות שלי התנפצו.
"אין סוללה" היא אמרה והבנתי שנדפקתי.
"את יכולה לבוא אליי אם את רוצה" היא הציעה ואם מציעים לוקחים.
"אוקיי ממש תודהה,אני רק אזוז לעדכן את המזכירות למקרה שאחים שלי יחפשו אותי" אמרתי ואספתי את הדברים שלי ורצתי למזכירות.
כשהגעתי אישה בת 42 הרימה אליי את הראש וחיוך נעים על פניה "כן?" היא אמרה בנועם,"אם אחים שלי יחפשו אותי את יכולה להגיד להם שאני אצל קרולינה ריילר?" אמרתי בטון מתחנן,"את בטוחה שאת לא רוצה פשוט להתקשר ולהגיד להם?" שיט לא חשבתי על זה אבל כבר אמרתי לקרול שאני אהיה אצלה ותאמת שלא יפריע לי זמן איכות עם החברה הכי טובה שלי.
"לא אני אשמח שתעדכני אותם" אמרתי וחזרתי לקרול "יוצאות?" היא שאלה "כן אנחנו יוצאות".