הסוכריה של השטן

פרק 59

מלאני-

מסתבר שהרעיון שזאק יעבור לגור אצלנו היה של סטיב, הייתי צריכה לדעת ברגע שבראד אמר לזאק שהוא עובר אלינו.
שאלתי את זאק מה לגבי השכר דירה או אם יש חוזה שהוא צריך להיצמד אליו אבל הוא אמר שהדירה של ההורים שלו קנויה ככה שהוא יכול לעזוב מתי שהוא רוצה.
סטיב ובראד דיברו עם זאק והיה להם תנאי אחד, שהוא עובר לחדר אורחים ולא לחדר שלי.
זאק הסכים, אני גם הסכמתי ולמה הסכמתי?
אני יכולה באמצע הלילה פשוט ללכת לחדר של זאק או שהוא יבוא לחדר שלי.
אני מרגישה מאושרת כמו שלא הרגשתי מעולם, זאק ואני ביחד, האחים שלי עדיין חברים של זאק והוא עבר לגור אצלנו.
עבר להיות איתי באותו בית, לתמיד.
הוא כרגע בחדר אורחים שזה החדר החדש שלו, הוא מסדר את כל הדברים שלו ואני בחדר שלי.
התיישבתי על המיטה ושמעתי את הטלפון שלי מצלצל, ראיתי את השם של קרול על המסך, הרמתי את הטלפון ועניתי לשיחה.
"מל, למה זאק השאיר 100 דולר טיפ?" היא שאלה לפני שהספקתי בכלל להוציא הגה מהפה.
"אני חושבת שזו מן התנצלות על מה שהוא אמר לך" זאק איים על קרול במסעדה, היא לא ידעה שזאת אני איתו והיא קראה לדייט שלו זונה - שזאת במקרה אני.
הוא אמר לה בטון מאיים לא לקרוא לי זונה והעיניים שלו ירו בה חיצים.
אני בעטתי בו מתחת לשולחן כדי שהוא ירגע ולא יאיים על חברה שלי.
"אם זאת ההתנצלות שלו אז אני מקבלת אותה" היא אמרה והתחלתי לצחוק, בגלל שקרול החברה הכי טובה שלי וזאק החבר שלי אני לא רוצה שיהיה ביניהם קונפליקט.
שמעתי כחכוח בגרון וראיתי את סטיב עומד מחוץ לדלת שלי, אפילו לא שמעתי אותו מתקרב.
"מי זה?" קרול שאלה בטלפון ולרגע שכחתי שאני בשיחה איתה.
"זה סטיב, אני צריכה לנתק" אמרתי לה ולפני שניתקתי שמעתי אותה אומרת לפחות לא בראד.
"את נראית ממש שמחה" סטיב אמר וצעד לעברי, זה נכון, חיוך ענק פרוש לי על הפנים ואני נראית כמו דפוקה.
"אני שמחה.. אני אוהבת אותו" הוא התיישב על המיטה לידי וחיוך קטן עלה לו על הפנים.
"את יודעת שאמא גם התאהבה באבא בגיל 18 שלה?" הוא שאל ונראה קצת עצוב.
לא ידעתי את זה, מאז שההורים שלי נהרגו בתאונה בחיים לא רציתי לדבר עליהם.
זה בגלל.. שאני לא זוכרת אותם.
המחשבה שהיו לי הורים שטיפלו בי, דאגו לי ואהבו אותי..
ואני בכלל לא זוכרת אותם גורמת לי להרגיש רע.
"לא ידעתי, אתה חושב שיש לי עתיד עם זאק?" אני וזאק כרגע ביחד אבל זה לא אומר שיקרה משהו שיגרום לנו להיפרד.
ההווה הוא ההווה והעתיד הוא העתיד, אי אפשר לדעת מה ישתנה בהמשך.
"אני לא חושב, אני יודע" סטיב אמר והופתעתי, "מל לא משנה מה יקרה את תילחמי על זאק וכמו שאני מכיר אותו הוא גם ילחם עלייך" סטיב אמר והעיניים שלו נהפכו מעצובות לשמחות.
הוא צודק, אני אעשה הכל בשביל זאק וזאק יעשה הכל בשבילי.
"עושים שיחת אחים בלעדיי?" שמעתי את הקול של בראד וקפצתי בבהלה, ראיתי אותו גם ליד הדלת ולא הבנתי מה נסגר איתם, למה לא שומעים את הצעדים שלהם.
הם החליטו להיות נינג'ות? להתגנב למחוץ הדלת שלי בשקט.
וכמו סטיב בראד גם התיישב על המיטה, בצד האחר לידי.
הרגשתי כמו בעבר שהם נזפו בי כשהייתי קטנה והתיישבו כל אחד בצד אחר לידי.
"את לא זוכרת את אמא ואבא, נכון?" שאל סטיב והעיניים שלי נפתחו כמו תריסים בבקרים.
בחיים לא אמרתי להם את זה, בקושי דיברנו על ההורים שלנו ואם דיברנו תמיד התחמקתי לדבר עליהם או ששתקתי.
לא רציתי להגיד להם שאני לא זוכרת את ההורים שלנו, זה כנראה יאכזב אותם.
הנדתי את הראש והשפלתי את המבט, אני לא יכולה להוציא את המילים האלה מהפה שלי.
"זה בסדר מל, כנראה שזה לטובה, אם היית זוכרת אותם האבידה שלהם הייתה קשה לך יותר. מה שאת צריכה לזכור זה ששניהם אהבו אותך וגם אנחנו אוהבים אותך, אפילו אם את רוצה לזיין את חבר שלנו" מה שהתחיל כמשהו חמוד הפך לגרוע, הלחיים שלי האדימו והרגשתי מושפלת.
נתתי מכה לבראד ברגל והוא גיחך, סטיב רק שלח אליו מבט מצמית.
"מה? אלה היו המילים שלה" בראד אמר את זה בתמימות ושמתי יד על הפה כדי להסתיר את החיוך.
"אתם עושים אסיפה משפחתית? חבל, חשבתי שעכשיו אני חלק מהמשפחה" זאק אמר ונשען על הקיר ליד הדלת שלי.
גם אותו לא שמעתי מתקרב.
אני חושבת שהם מבלים יותר מדי זמן ביחד.
"אתה תמיד היית חלק מהמשפחה" בראד אמר וסטיב הוסיף שבראד צודק.
לזאק תמיד הייתה בעיה להגיד שהוא חלק מהמשפחה שלנו, אני חושבת שזה קשור להורים שלו אבל הוא צריך לדעת שעכשיו אנחנו המשפחה שלו והמשפחה היחידה, ההורים שלו לא נחשבים.
הנהנתי אחרי מה שהם אמרו וזאק רק בלע את הרוק שלו והסיט את המבט, ראיתי בפרופיל שלו קצת סומק עולה על הלחיים שלו, אלוהים אני אוהבת אותו.