הסוכריה של השטן

פרק 9

מלאני-

קרול שלחה לי הודעה ובה היה רשום *אני לא אוכל לבוא אלייך היום מצטערת,מישהי אחרת כבר תיתן לך את החומר של היום*,בהתחשב בכך שקרול החברה היחידה שלי,אז לא הבנתי מי המתנדבת המסתורית הזאת.
שמעתי את הצלצול פעמון וקמתי,המתנדבת המסתורית הגיעה.
הלכתי לעבר הדלת ושפתחתי אותה ראיתי את מאט,מה לעזאזל? הוא המתנדבת שלי? .
"רגע מאט?" שאלתי בפה פעור והוא רק חייך והביט בי,בדיוק באותו הרגע הרגשתי משב רוח לידי והוזזתי אחורה.
"כן?",אני מזהה את הקול הזה,זאק.
עדיין המשכתי להסתכל על מאט והוא נראה לחוץ,לא יכולתי להגיד משהו,המחשבות רצות לי בראש.
למה הוא התנדב?,למה אחרי 4 שנים שבקושי דיברנו פתאום הוא נזכר בי? ולמה הוא כזה צבוע?.
"כן?" הכן הזה שלף אותי מהמחשבות וראיתי את זאק עומד יותר קרוב למאט,וכשאני אומרת יותר קרוב אני מתכוונת לקרוב בצורה מאיימת,הוא ממש מולו.
מאט הפסיק להביט בי ומיקד את הפוקוס שלו בזאק.
"באתי לעדכן אותה במה שלמדנו היום" הוא בלע את הרוק בלחץ והתחיל להזיע.
"לא תודה,אתה יכול ללכת מכאן" אמרתי וישר הסתובבתי והלכתי לחדר שלי,הילד הזה כל כך צבוע.
הוא ראה מה אוסטין אמר לי בכיתה ולא התערב,הוא ראה איך אוסטין בעט בי בקפיטריה וגם לא התערב.
טוב בקשר לפעם השניה אני לא בטוחה אבל אני משערת שכן,כולם היו בקפיטריה.
כשהגעתי לחדר סימסתי לקרול *את רצינית?,למה לא אמרת לי שזה מאט?* היא ראתה את ההודעה ובמקום לענות היא התקשרה אבל אז שמעתי צעקות בחוץ,ורצתי כדי לראות מה קרה.
כשיצאתי מהדלת ראיתי את סטיב וזאק מחזיקים בבראד,"מה קרה פה?" שאלתי והרגשתי גרגיר של פחד בבטן.
בראד נראה כועס עם עיניים פראיות והוא המשיך להסתכל על משהו,עקבתי אחריו במבט שלי וראיתי את מאט ברצפה.
"מאט! אתה בסדר?" רצתי אליו ועזרתי לו לקום,"אני בסדר,תודה מלאני" הרגשתי הקלה לשמע המילים של מאט,ההקלה התמשכה 2 שניות ואז שמעתי את הקול של בראד.
"מלאני!" בראד צעק והגרגיר של פחד הפך לכדור של פחד,הוא בחיים לא דיבר אליי בטון כזה.
"כן?" עניתי והבטתי על סטיב וזאק,בלעדיהם אני די בטוחה שבראד היה חוזר להרביץ למאט.
"תביאי את הטלפון שלך" וישר כשהוא אמר את זה הרגשתי מבולבלת,מה הטלפון שלי קשור עכשיו? מה הוא חושב שאני שלחתי למאט הודעה לבוא אליי?
כעסתי גם אני,הטלפון שלי זה הפרטיות שלי ולמה שאתן לו לחדור לפרטיות שלי?.
"לא,למה שאתן לך!" צעקתי והמבט שלו הרתיע אותי,אני מרגישה שהלב שלי מתחיל לדפוק במהירות.
"עכשיו!" הוא שאג,הרגשתי שאני לא יכולה לזוז,לא הצלחתי לנשום ואני מרגישה שהלב שלי מנסה לצאת מהחזה.
ראיתי את בראד בשלבים הכי גרועים שלו,שזה כולל גם מתי שהוא היה הכי כועס,וזה בחיים לא היה קרוב לזה.
והכי מצחיק? שלא חשבתי שזה יכוון אליי.
החזרתי את המבט שלי לסטיב והבנתי שצדקתי לפי המבט שלו,המצב גרוע,ממש גרוע.
הפנים של סטיב מלאות בחרדה ואפשר לראות את הגלגלים בראש שלו עובדים מהר יותר כדי לפתור את זה.
עכשיו הסתכלתי לעבר זאק,וכלום,מבט אטום.
על מה הוא חושב?
הרגשתי אחיזה במותן וסטיב עמד מולי "תעזוב אותה!" הוא צעק בחזרה לבראד.
חתיכת טיפש,למה להתגרות באריה כשאתה אייל?
בראד התחיל לזוז כמו חיה וראיתי איך סטיב וזאק מתקשים להחזיק אותו במקום.
"לך מכאן,לך עכשיו!" צרחתי על מאט ודחפתי אותו ממני,הוא נראה מבולבל והתקדם אליי בחזרה אבל עצר לשמע המילים של זאק.
"לך מכאן עכשיו בן זונה אם אתה לא תיעלם מכאן תוך 3 שניות אני ארצח אותך בעצמי!" מאט בלע בקושי והבין שהוא באמת בסכנה,ואז הוא רץ בחזרה למכונית שלו.
סטיב וזאק עזבו את בראד,בטח הם חשבו שאם מאט לא כאן אז בראד ירגע,טוב,הם טעו.
בראד התקדם היישר אליי וכשעמד מולי הוא הסתכל עליי מלמעלה,סטיב וזאק ישר באו מאחוריו.
יופי, 3 גברים,זאק מטר 93, בראד וסטיב 92 נגד מטר 65 שזאת אני.
אז כן,תדמיינו איך זה לעמוד מולם.
עיניי פגשו עיניים אפלות ושחורות,הצבע חום שוקולד בעיניים שלו נבלע על ידי הכעס שלו.
הוא אחז לי ביד וזה כאב,"איפה הטלפון שלך מלאני?" הוא אמר בקול שקט שהעביר בי צמרמורת.
"בראד אתה מכאיב לי!" לשמע המילים שלי ראיתי שהוא יצא מהטראנס שלו והוא הוריד את היד שלו ממני כאילו הוא נכווה.
ברגע שהוא שחרר את היד שלי רצתי לבית לכיוון החדר,שנכנסתי נעלתי את הדלת.