מלאני-
זאק עזר לי לרדת מהאופנוע והוא התחיל להתקדם יותר מהר לכיוון הבית שלו, לא הבנתי מה קרה.
התחלתי לרוץ אחריו כדי לעמוד בקצב שלו וראיתי את בראד מחוץ לבית של זאק.
הוא עומד מחוץ לדלת, נשען עליה ומסתכל על הרצפה.
ברגע שהתקרבנו יותר לבית בראד שמע את הצעדים שלנו והרים את המבט שלו, הוא התקרב אלינו וישר עמדתי מולו ומול זאק.
זה כדי להפריד בינו לבין זאק, אני לא יודעת מה בראד עושה כאן אבל זה לא יכול להיות טוב.
האישונים של בראד התרחבו כשהוא ראה אותי נעמדת מול זאק ומולו.
עכשיו הסתכלתי על בראד יותר טוב ואני הייתי בשוק.
לא ראיתי אותו ככה, אי פעם.
יש לו שקיות מתחת לעיניים, הוא נראה כאילו הוא לא ישן והשיער הבלונדיני שלו נראה שבראד העביר את היד שלו בשיער מאות פעמים, הוא פרוע ולא נראה שזה מעניין את בראד.
עכשיו זאק ובראד עומדים קרוב יותר אחד מול השני ואני באמצע שלהם.
לצערי אני מגיעה רק לחזה של שניהם אז הם יכולים להסתכל אחד על השני ולא לשים לב אליי.
הצעדים של בראד היו איטיים ונראה שהוא גורר את עצמו.
לא הבנתי מה עובר עליו, אני מכירה את אח שלי, רק לא את הצד העייף והמותש הזה בו.
"מה אתה עושה כאן ולמה אתה נראה כמו גופה מהלכת?" שאלתי אותו והוא העביר את היד שלו בשיער בתסכול, זה נתן לי תשובה על מה קרה לשיער שלו.
"מל.. לא התכוונתי שתברחי מהבית.." הוא אמר לי ואז הביט מעליי, על זאק והמשיך.
"..זאק אתה בסדר? אני לא שמתי לב שהגזמתי, אני מוכן למות למענך" בראד אמר לזאק והעיניים של בראד עדיין נראו חלולות מאתמול.
"מוזר כי היית מוכן להרוג אותו אתמול" הערתי לבראד והוא רק הזעיף את הפנים שלו.
"אני מוכן שתחזיר לי, כל מכה ומכה שנתתי לך רק ביותר חזק" הוא הוסיף וכל שניה שעברה האוויר נהיה סמיך יותר ויותר.
הוא משוגע? הוא כמעט הרג את זאק עם המכות שלו אז לקבל מזאק את אותם מכות רק ביותר חזק?
הסתכלתי על החזה העולה והיורד של בראד, הוא מאמץ את הגוף שלו, כנראה שהוא נשאר ער כל הלילה.
הוא רגיל לישון שעות מסודרות, אם השינה שלו תהרס זה ישפיע עליו פיזית, כמו שהיא משפיעה עליו עכשיו.
זאק עדיין לא ענה לו, לא הסתכלתי מאחוריי על זאק.
אני לא יודעת למה הוא לא עונה לבראד אבל זה לא חשוב כרגע.
"בראד.. אתה לא.. אתה צריך לישון" אמרתי לו בדאגה, הוא מקבל החלטה פזיזית.
זה כמו החלטה שאתם מקבלים באותה שניה אבל בסופו של דבר תתחרטו עליה.
"אני לא עייף" הוא אמר בצמצום עיניים.
אה מצטערת, הוא לא צמצם אותם הוא כמעט נרדם בעמידה.
בגלל שבראד יותר גדול ממני פיזית יהיה לי קשה למשוך אותו אבל הוא גם עייף מאוד.
אחזתי לו יד אחת וכרכתי את 2 הידיים שלי בשלו, התחלתי למשוך אותו לכיוון הבית כדי שילך לישון והוא לא זז.
"לעזאזל איתך בראד" אמרתי לו והמשכתי לזוז במקום.
זאק נתן לבראד אגרוף בראש, הראש של בראד עף אחורה וקפצתי בבהלה, מה נראה לו שהוא עושה!
בראד גיחך וגם זאק חייך, הם הצליחו להעביר אלף דברים שלא נאמרו דרך מבט אחד וגם דרך אגרוף בראש.
"אני הראיתי לך איך לתת אגרוף ככה" בראד אמר לזאק וזאק לקח את היד האחרת של בראד ושם אותה מעל הצוואר שלו.
"לא יכול יום בלעדיי?" זאק שאל את בראד ורק קיוויתי שאוכל להבין את הקטע שלהם.
בראד כמעט הרג את זאק, זאק נתן לבראד אגרוף בראש שהייתה מעלפת מישהו ועכשיו הם בסדר?
אני בחיים שלי לא אבין בנים.
"תעיפו את הידיים שלכם ממני יש לי פאקינג רגליים" בראד אמר לי ולזאק אבל המשכנו לקחת אותו לתוך הבית כשאנחנו עוזרים לו.
"למה לא ישנת?" שאלתי אותו והשרירים שלו התקשחו תחת הידיים שלי.
עד כדי כך שהשריר שלו הוריד לי לשניה את האחיזה מהיד שלו.
"לא יכולתי לישון, רציתי לדעת שאת בסדר" הוא אמר ואז הוסיף, "ששניכם בסדר" נמשכתי לאחור, אל החזה של בראד והוא הצמיד את הראש שלי לחזה שלו.
"מל אני תמיד דאגתי לך, קשה לי לראות את האחות הקטנה שלי מתבגרת.." כמעט נחנקתי למוות מאיך שהוא מחץ את הראש שלי ואז הצלחתי לצאת מהחיבוק מוות שלו.
"..במיוחד כשאת יוצאת עם חבר שלי" בראד אמר וזאק לא ענה, הוא ידע שלאחים שלי יקח זמן לקבל את זה.
"בראד זה שאני עם זאק לא אומר שאני אעלם" אמרתי לו ונזכרתי במה שזאק אמר לי, לעבור אליו.
אני לא יכולה לעשות את זה, אני גם לא מוכנה לא להיות איתם באותו בית.
לא כרגע, גם לי קשה לעזוב אותם כמו שלהם קשה לעזוב אותי.
לדחות את ההצעה של זאק העציב אותי.
"את לא תיעלמי, כי זאק עובר אלינו" בראד אמר וסובבתי את הראש בשניה.
הסתכלתי על זאק וגם הוא היה נראה בהלם ומבולבל, אז הם לא תכננו את זה ביחד.
נכנסנו לחדר של זאק, בראד דחף אותי ואת זאק הצידה ואז הלך למיטה.
אלוהים, אגו של גברים.
"תארוז את הדברים שלך" בראד אמר לזאק ואז שם את הראש בכרית.
זאק עדיין עמד ליד הדלת ומשך אותי אליו, הוא שם הראש שלו על הכתף שלי ואת הידיים שלו סביב הבטן שלי.
"את רוצה שאעבור אליכם?" הוא אמר והנהנתי, הרגשתי את החיוך שלו על הכתף שלי ונשענתי על הגוף שלו.
"כן, אין משהו שאני רוצה יותר מזה" הוא סובב אותי בידיים שלו ועמדתי מולו, אני מגיעה רק לחזה שלו אז הייתי צריכה להביט יותר למעלה.
"אני אהיה לידך עד שימאס לך ממני וגם אז לא אשחרר ממך" הוא אמר ומשכתי אותו לנשיקה.
היד שלי עברה על כל הגוף השרירי שלו והוא משך את התחת שלי קדימה.
ניתקתי את הנשיקה, "בחיים לא ימאס לי ממך" אמרתי לו והוא הזיז את השיער שלי למאחורי האוזן.
"אבל לי נמאס משניכם!" בראד אמר בעצבים ונבהלתי, הוא זרק עלינו כרית והיא פגעה לי בגב.
"זה שקיבלתי את הזוגיות שלכם לא אומר שאתם צריכים לעשות את זה מולי" הוא הוסיף וזאק נראה על סף התפוצצות מצחוק.
יצאנו מהחדר כדי שלבראד יהיה את השקט שלו.
זאק הסתכל עליי בלהט אבל הנדתי את הראש לשלילה, "אתה צריך לארוז" הזכרתי לו והוא נתן לי נשיקה במצח.
"תהיי מוכנה לחיים מלאי זאק" הוא אמר ועכשיו התפרצתי מצחוק.
חיים מלאי זאק?
אני מוכנה לזה.
YOU ARE READING
הסוכריה של השטן
Romance~גמור~ [1/3] מלאני קנדי- ההורים שלי מתו כשהייתי בת 8. נשארתי עם האחים הגדולים שלי והם גידלו אותי,אחרי התאונה הם התבגרו משמעותית וגוננו עליי,ואז הוא נכנס לחיי.. זאקרי מייקלסון ובכינוי שלו- זאק. החבר הכי טוב של האחים שלי,הוא תמיד התייחס אליי כאל אחותו...