הסוכריה של השטן

פרק 56

מלאני-

קמתי והמיטה הייתה ריקה, שמתי את היד על הצד שבו זאק ישן ונגעתי בסדינים.
איפה זאק..?
אתמול היה היום הכי טוב בחיים שלי, זאק אמר לי שהוא אוהב אותי.
והוא גם הציע לי לעבור לגור איתו!
ישר באתי להסכים אבל חשבתי על בראד, אני כועסת עליו.
הוא לא מקבל את זה שאני וזאק ביחד אז לקבל את זה שאני עוזבת את הבית?
נצטרך לעשות את זה בהדרגה.
לקחתי את הטלפון מהשידה והתקשרתי לסטיב, "בוקר טוב מל" סטיב אמר ושמעתי אותו לוגם מהקפה שלו.
"בוקר טוב, מה עם בראד?" הגעתי ישר לעיקר כדי לדעת שבראד בסדר.
"הוא מוציא את הכעס שלו על השק איגרוף" סטיב אמר ואני מרחמת על בומרנג.
להיות שק איגרוף בלי יכולת לזוז וגם להיות מותקף על ידי בראד?
"עד כמה הוא כועס…?" שאלתי את סטיב וקיוויתי שחלק מהזעם של בראד יצא על השק איגרוף.
"בואי נגיד שאם היו לוקחים את בראד למקום שבו שדדו והרגו את ההורים של באטמן אז השודד היה בורח כשהיה רואה את בראד וההורים של באטמן עדיין היו בחיים" הוא אמר והדוגמא שהוא השתמש בה הצחיקה אותי.
מה שפחות הצחיק זה שהבנתי עד כמה הוא עצבני.
אין משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לבראד, הוא בן 25 והוא עדיין לא קלט שאני 18 ושגדלתי, אני לא ילדה קטנה.
הייתה יכולה להיות לו חברה אם הוא לא היה מפחיד את כל מי שמסתכלת עליו.
תמיד כל בת שראיתי התהפנטה כשהסתכלה על בראד אבל מתי שהוא החזיר להן מבט הן השפילו את שלהן.
אני לא מבינה למה הן נרתעות ממנו, היחידה שאי פעם דיברה עם בראד הייתה קרול.
וגם אותה הוא מפחיד.
מה יש בעיניים שלו שמפחיד את כל האחרות?
לכולנו יש את אותם גנים, כולנו בלונדיניים עם עיניים חומות.
הבלונד של סטיב יותר בהיר והבלונד של בראד יותר כהה.
יכול להיות שזה גם מדגיש את האישיות שלהם.
עכשיו כשאני חושבת על זה, אם אני בלונדינית עם עיניים חומות וזאק עם שיער שחור ועיניים כחולות, איזה צבע עיניים יהיה לילדים שלנו?
נענעתי את הראש, שכחתי שסטיב עדיין בשיחה איתי וניתקתי.
אני צריכה להפסיק לפנטז על העתיד שלי עם זאק ולהתמקד בהווה שלי איתו.
קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר, הרחתי ריח שרוף ורצתי למטבח.
ראיתי את זאק עם גוש שחור שנראה כמו פחם שטוח.
"מה זה?" שאלתי והוא הסתובב אליי.
"זה היה אמור להיות חביתה.." הוא אמר והסתכל על החביתה השרופה שלו.
התחלתי לצחוק וראיתי סומק שעולה על הפנים שלו, למה הוא ניסה לבשל?
"אז אני רואה שאתה לא טוב במטבח" לעגתי לו והוא זרק את החביתה.
"ניסיתי להכין את זה בשבילך אבל זה פשוט נשרף" הוא אמר ונראה שזה פגע לו באגו.
עמדתי לידו והוא הסתכל עליי, "למה ניסית להכין לי חביתה אם אתה לא יודע?" חיוך קטן עלה על הפנים שלו והייתי משלמת אלפי דולרים כדי להבין מה עולה לו בראש.
"למקרה שתרצי לגור כאן, אני רוצה שתקומי ושאני אכין לך ארוחת בוקר כל הזמן" הוא אמר והגיע תורי להסמיק.
"תודה אבל מתי שאעבור לגור כאן, תשאיר לי את הקטע במטבח" הוא אמר וראיתי איך החיוך שלו גדל כשאמרתי מתי ולא אם.
הוא התיישב בכיסא והתחיל לצפות בי מכינה חביתה.