היוש🙃
אני ממש מתרגשת להעלות את הפרק השני אז תהנו מהקריאה ואל תשכחו להגיב♥
_
לאחר הפגישה עם נייל, התקדמתי אל עבר אולם האירועים הפרטיים שבו התקיימה הארוחה המשותפת.
פתחתי את הדלת, וראיתי מצד אחד של השולחן את ההורים שלי יושבים ליד ההורים של ג'מה, ומהצד השני את הארי, לידו כיסא ריק ששיערתי שמיועד לי, לידו ישבה ג'מה ולידה אחותי התאומה לוטי.
התיישבתי במקום הפנוי, בין הארי לג'מה ובחנתי קצת את אימי.
ההורים שלי גרושים ובגלל שהם ביחסים טובים אבא שלי נותן לה לגור בחדר במלון והיא אחת מהשפיות שלנו. הכי טובה לדעתי אבל טוב אני משוחד .
נישקתי ישר את ג'מה ואת האמת שזה די הביך אותי כי..אתם יודעים.. היינו ליד המשפחות שלנו.
בדיוק כשחשבתי שלא יכול להיות יותר מביך, הרגשתי יד מטיילת על הירך שלי, לכיוון המפשעה.
התנתקתי מג'מה ואני די בטוח שנהייתי אדום לגמרי.
כמובן שזה היה הארי, אני באמת לא יודע מה הוא מנסה לעשות אבל די עובד לו, כי חשתי חוסר נוחות ולא ידעתי לקבור את עצמי.
שמתי את ידי על ידו וניסיתי להזיז אותו ממני אבל הוא המשיך.
פתאום התחלתי להרגיש תחושה מוזרה, היה משהו במגע הזה שלו שדי אהבתי, משהו שגירה אותי.
בדיוק ששכחתי איפה אני נמצא ואת הסיטואציה המוזרה הזאת, נשמעה השאלה הבאה:
אז לואי, יש לך כיוון בחיים?" שאלה אן אמא של האחים סטיילס.
האחות המדהימה שמחזיקה לי עכשיו את היד, ואח שלה מצד השני מנסה (וכמעט מצליח) לגרום ל.. אממ אתם יודעים.
לקחתי קצת את הזמן לפני שעניתי לה, אך לבסוף אמרתי:"א.. אני עדיין לא ממש בטוח בשום דבר. כרגע אני משחק פוטבול וקצת שר ו.."
"הוא יחליף אותי בניהול המלון" אבא שלי קטע את דבריי "בינתיים אני מדריך אותו בענייני העסקים.."
מכירים את ההרגשה הזאת שאתם רוצים שתבלע אתכם האדמה? כמו שבטח הבנתם יכולתי הרגיש את זה 3 פעמים לפחות בפאקינג ארוחה הזאת. טוב סליחה לא הייתי צריך לקלל.
"מעולה" אמר אבא של ג'מה "עסקים זה חשוב".
ניסיתי להתחמק מהשיחה של המבוגרים ופשוט אכלתי ושתקתי.
ניסיתי להסתכל על ג'מה, לרמוז לה שתתייחס אליי אבל היא הייתה עסוקה בשיחה עם לוטי, שתיהן לא שמו עליי כרגע.
ג'מה ולוטי הן החברות הכי טובות, ככה בעצם ג'מה ואני הכרנו.
אני די בטוח שאף אחד לא יבין אותי אבל זה פשוט משהו לצערי נמשך להרגל ואני פשוט שונא את זה.
אבא שלי לא מבין יש לי חלומות משלי ואני ממש לא רוצה להיות כמוהו, מרוחק מהמשפחה ועסוק כל היום
"אני הולך לשירותים" הכרזתי ויצאתי מהחדר.
הרגשתי שאני חייב לצאת משם, אני שונה להרגיש ככה, מבוייש ומובך. אני שונא אותו!
נכנסתי לתא השירותים וטרקתי את הדלת, התיישבתי על האסלה ויכולתי להרגיש את הטעם המלוח של הדמעות שזולגות על לחיי.
אני מרגיש כמו מתבגרת בכיינית אבל אני לא יכול לשלוט על זה.
אין שום דבר שאני אעשה או אגיד שיגרום לו להיות גאה בי, אני כלום ושום דבר מבחינתו.
כל הזמן אני לא בסדר, אני לא גברי בשבילו, סליחה באמת שאני מעדיף לשיר ולשחק כדורגל מאשר לנהל איזה מלון מזדיין וכל מה שאכפת לו ממנו זה עסקים ולא אנחנו!
אני אפילו לא רוצה לעבוד פה, אני עושה את זה רק בשביל שירד ממני.
ישבתי על האסלה והמשכתי לבכות ולשקוע במחשבות עד ששמעתי צעדים נכנסים לשירותים.
"מי זה?" שאלתי ומשכתי באפי.
אף אחד לא ענה, ופתאום נשמעה דפיקה בדלת. ניגבתי את הדמעות ויצאתי מהתא.
ראיתי את הארי עומד מולי.
בכלל שכחתי ממנו וממה שהוא ניסה לעשות מקודם.
"אתה בסדר?" הוא שאל בטון רגוע. "הכל ב.." התחלתי לומר ונעצרתי "לא אני לא בסדר, מה אתה חושב שאתה עושה? מתחיל לגעת בי ואז מעז לבוא לפה?"
"אני מצטער" הוא אמר, חרטה נשמעה בקולו, כאילו שהוא באמת מתכוון לזה, אבל זה לא עניין אותי, הוא רק בא וכבר קרו שלושה מקרים שבהם הוא הצליח להטריף אותי לגמרי.
"אני הולך לחדר שלי, תגיד לכולם שאני לא מרגיש טוב, ואל תדבר איתי יותר!"
חצי צעקתי וברחתי לחדרי.
YOU ARE READING
Young Blood-L.S
Fanfiction"היי" שמעתי קול לא מוכר מכיוון הדלת והזזתי את ג'מה הצידה. "אופס" אמרתי. בדלת עמד בחור גבוה ושרירי עם שיער חום ותלתלים, אך מה שהכי משך אותי בו היה העיניים הירוקות שלו. לאחר כמה שניות שבחנתי אותו, שמתי לב שג'מה מתקדמת לכיוונו בריצה. "הארייי" היא צעקה...
