Young Blood-L.S

פרק-16:

יש לי הרגשה שהפרק יצא גרוע.
מצטערת שהוא גם יחסית קצר.
סליחה :(
_
לאחר נסיעה קצרה ביותר ליאם הוריד אותנו במלון.
תמכתי בלואי בהליכה שלו למשך כל הדרך עד החדר שלי, מנסה לא להיראות חשוד, מקווה שאף אחד לא ישים לב שזה לואי, הבן של מנהל המלון..
כאשר הגענו לחדר לואי קפץ על המיטה ואמר:"בוא נעשה מסיבת פיג'מות!"
"לואי אתה צריך לישון" אמרתי לבחור השיכור עם העיניים הכחולות הנוצצות, שכרגע היה עסוק בלקפוץ על המיטה שלי.
"יש לי סחרחורת" לואי אמר והפסיק פתאום לקפוץ. הוא התיישב על המיטה ובאתי לשבת איתו.
"אתה רוצה שאני אביא לך בגדים נוחים?" שאלתי אותו. "טוב תודה הארולד" הוא אמר בהתלהבות.
דווקא היה משהו שאהבתי כשהוא קרא לי כך,  אני מודה שזה היה סוג של חמוד.
הלכתי לארון והוצאתי משם חולצה שחורה עם קשקושים עליה, שבטח תגיע לו עד הירכיים בגלל ההפרשי גבהים ביננו.
בנוסף לקחתי גם מכנס טרנינג אפור והבאתי הכל ללואי.
"השירותים שם" אמרתי והצבעתי לכיוונם.
"אה שכחתי שאתה יודע איפה זה כי אתה עובד במלון וגם אוהב להיכנס לאחרים למקלחת"
"זאת הייתה אשמתך!" הוא אמר לפני שנכנס
"אני דפקתי ולא ענית לי" ואחרי המשפט הזה שמעתי סגירת דלת.
החלטתי ללכת למטבחון של החדר ולהכין לו בינתיים קפה שחור, אולי זה יחזיר אותו לפיכחות. לאותו לואי התמים והביישן שלא מדבר שטויות, למרות שזה היה נחמד לראות אותו משוחרר ולא שם זין על העולם.
בדרך כלל הוא מאופק ואכפת לו מה כולם חושבים, אני שונא אנשים שמתנהגים ככה.
אני חי איך שבא לי ועושה מה שבזין שלי,
מי שלא טוב לו יום טוב לו.
אחרי כמה זמן לואי יצא מהחדר אמבטיה לבוש בבגדים שלי שנראו עליו מדהים.
לא שאכפת לי כן?
"הכנתי לך קפה" אמרתי לו והצבעתי על הכוס בעלת הנוזל החם שהייתה מונחת על השולחן.
"אני אוהב רק שוקו!" הוא רטן ושילב ידיים.
"שוקו לא יעזור לך לחזור לעצמך אז תשתה קצת מהקפה ותלך לישון" אמרתי, מקווה שהוא סוף סוף יקשיב לי ויפסיק להתווכח.
אני מרגיש כאילו אני עושה בייביסיטר על ילד קטן.  אני שונא ילדים קטנים ומעצבנים, למרות שפעם אהבתי.
"טוב אני אשתה" לואי נכנע וגלגל עיניים. הוא לקח את הכוס מהשולחן ושנינו התיישבנו ליד השולחן הקטן בעל שני הכיסאות.
צפיתי בלואי ששתה את הקפה ועשה פרצופים נגעלים.
"סיימתי" הוא אמר פתאום, לא נראה מרוצה מהעניין. "אז עכשיו תלך לישון כבר" הזכרתי לו.
"אני רוצה לראות סרט" הוא השיב.
לבסוף החלטתי להיכנע לו אז שנינו חזרנו למיטה, חצי שוכבים וחצי יושבים על מנת לבחור סרט, במרחק ניכר אחד מהשני.
"מה אתה רוצה לראות?" שאלתי, והתפללתי שאני לא הולך להתחרט על השאלה, כי לואי נראה טיפוס שרואה סרטים קיטשיים ורומנטים. אני שונא את הסוג הזה, אני יותר מתחבר לסרטי אקשן, מתח ואימה.
"בוא נראה אשמת הכוכבים!" לואי אמר.
"ממש לא!" ישר הבעתי התנגדות. "פעם ג'מה הכריחה אותי לראות אותו וזה היה סיוט. נרדמתי באמצע ואז חטפתי ממנה מכות"
"אז מה נראה?" הוא שאל ביאוש.
"בוא נראה מהיר ועצבני" אמרתי, מקווה שהוא פשוט יסכים וישתוק, הנושא התחיל להימאס עליי.
"לא!" הוא צעק. "בו פשוט נראה פרינדס, כולם אוהבים פרינדס."
"טוב" הסכמתי, באמת כולם אוהבים פרינדס.
נכנסתי לנטפליקס ופשוט בחרתי פרק רנדומלי מאחת העונות הראשונות.
"אני אוהב את הפרק הזה!" לואי אמר בהתלהבות כשהפרק התחיל.
אחרי בערך 20 דקות, קצת לפני סוף הפרק לואי נרדם.
כיביתי את הטלוויזיה והאורות כדי שהוא לא יתעורר, שמח שסוף סוף יהיה קצת שקט.
לואי די הטריף אותי. הוא סקסי כשהוא שיכור אבל מתנהג לפעמים כמו האחות הקטנה של ליאם.
לפתע שמעתי אותו ממלמל משהו.
"הארי?" הוא אמר בטון ישנוני. 
"מה?" שאלתי.
"אני שמח שהכרתי אותך" הוא אמר ושקע בשינה עמוקה.
לרגע התרגשתי קצת ,ונשכבתי.
נזכר באיומיים של החבר הרעב שלו. נייל אני חושב.
איך שהוא בא אליי וצעק עליי שאני פוגע בלואי.
ידעתי שאני חייב להפחית בירידות שלי עליו, למרות שזה מחרפן אותי מבפנים, אני שונא שמנסים לשנות אותי.
פתאום חדר לי פלאשבק לראש, משהו שבכלל לא אהבתי שקורה.
למעשה שנאתי את זה כל כך.

'אני לא יכול לסבול אותך יותר'

'תשתנה כבר צמר גפן'

'סורי לאב'

אותם הקטעים מהיום שהתפרצתי על לואי המשיכו להציף את המחשבות שלי, הפעם נוספים להם עוד חלקים.

'אתה הבטחת לי שזה לא יקרה שוב'
אמרתי מפוחד, דמעות התחילו לרדת על לחיי.

'אתה בכיין'
'אנחנו גמרנו'

נשבעתי לעצמי שזאת הפעם האחרונה בחיים שאני אבכה.
שוב התחילו לי הסחרחורות וההרגשה הרעה בכל התקף שכזה, השנאה העצמית החלה למלא אותי.
רצתי אל חדר האמבטיה והקאתי ישר באסלה, מוציא את כל תכולת בטני החוצה כאילו והדבר מנקה אותי גם מהמחשבות הרעות.
באתי לצאת ופתאום נתקלתי בבגדים, הבגדים של לואי.
הרמתי אותם ושמתי ליד הכיור.
יצאתי מהחדר אמבטיה והלכתי אל הספה הקטנה שבחדר, אני אשן על הספה המזדיינת במקום ליד לואי.
בלי לקחת כרית או שמיכה נשכבתי על הספה, שרגליי כבר יצאו ממנה והתכרבלתי לתוך עצמי.
"אני לא צריך אף אחד" לחשתי לחלל הריק מלבד לואי הישן.
"שיזדיינו כולם"
ובמילים האלה סיימתי עוד יום גרוע בחיים הגרועים האלה.

תקשיבו חשבתי לעשות קבוצת עדכונים באינסטגרם לפאנפיק.
ככה אני אוכל להודיע מתי עולים פרקים ומי שמתביישת להגיב בוואטפד תוכל גם לדבר איתי שם.
מי שמעוניינת שתשלח לי הודעה באינסטגרם:
shawn_.Mendes.love