Young Blood-L.S

פרק-93:

אני מגיע למגרש המוכר של לואי, בו כבר יצא לי להיות כמה פעמים כשבאתי לעודד אותו.. הגעתי לכאן יחד עם כולם, אני חייב לציין שבאמת התחברתי עם חברים של לואי בזמן האחרון, גם אם לפעמים אני מעדיף לא להודות בזה בקול. מאז כל מה שקרה עם זאין די הרחקתי ממני אנשים חוץ מליאם, אז היה לי קשה להיפתח אליהם בהתחלה, אבל אני חושב שכולם כבר יודעים שאני מחבב אותם למרות הכל. אנחנו נכנסים כולם לשורה, אני לפני כולם, לכן אני יושב הכי בצד ומהצד השני שלי ליאם. "מתי נראה לך שזה עומד להתחיל?" ליאם שואל אותי. "לואי אמר שזה מתחיל ב18:00, אז כנראה שעוד כמה דקות." אני עונה לו.

ואכן צדקתי, כעבור פחות מעשר דקות השחקנים ממלאים את המגרש, אני יכול לראות את לואי במדי הפוטבול הסקסים שלו. חיוך בלתי נשלט נמרח על פניי כשעיננו נפגשות והוא מנופף לי לשלום. אני מרגיש את מבטו של ליאם עליי, סוקר את התגובות שלי ללואי, אבל אני לא מייחס לזה יותר מידי חשיבות, אין מצב שהוא יודע. המשחק מתחיל, הכדור אצל הקבוצה השנייה, אבל במהרה לואי מצליח להחזיר אליהם את הכדור, הוא רץ איתו ובועט למישהו מהקבוצה שלו. כמה שחקנים מהקבוצה השנייה מנסים לחטוף את הכדור, אך הם מגנים עליו. לאחר כמה שניות הכדור חוזר ללואי, שבועט אותו אל השער. השוער של הקבוצה השנייה מפספס וכך לואי מבקיע את הגול הראשון של המשחק. אני מצטרף לקהל שמריע ללואי ונעמד ומוחא לו כפיים. ליאם מתחיל לצחוק אז אני בועט לו ברגל ומתיישב בחזרה. "הארי אני חושב שיש כמה דברים ששכחת לספר לי על החבר המסתורי שלך." ליאם אומר ואני כמעט נחנק. "תסתום, אתה לא יודע כלום." אני אומר, מזכיר לו ולעצמי. "עושה רושם שדווקא כן." הוא אומר ופניו פונות אל לואי במשחק. "א- אני רק מעודד חבר טוב. מה יש לך?" אני שואל אותו בעצבים, למה להרוס לי את המשחק עם חקירות מטומטמות? אני שונא אותו על זה עכשיו. הוא שותק ואני מחליט להתעלם מזה לבינתיים, להתמקד בלואי ובמשחק כרגע במקום בריבים טיפשיים עם ליאם, וזה מה שאני עושה עד הסוף. לאחר 90 דקות, 15 גולים לקבוצה של לואי ו7 לקבוצה השנייה, המשחק נגמר. הקהל מריע והשחקנים מתחבקים, גאים בניצחון. אני יכול לראות את ההתלהבות של לואי מציפה את פניו, וגם אני מחייך כי אני כל כך גאה בו, פשוט יש לו את זה. נייל מוביל את כולנו, ואנחנו רצים מהר מהיציע אל המגרש, מקיפים את לואי ונותנים לו חיבוק קבוצתי ענק. "כל הכבוד לואי." לוטי אומרת. "היה משחק מדהים, כיסחת להם את הצורה." קמרון אומר בהתלהבות. "תודה שבאתם, אני אוהב את כולכם." לואי אומר ומתחיל לחבק אחד אחד, אני האחרון שנשאר. כשהוא סוף סוף בא לחבק אותי אני עוטף אותו בזרועותיי ולוחש לו באוזן. "מקווה שאתה רעב." הוא מתנתק ממני ומחייך אליי. "רק תחכה לי כמה דקות שאני אוכל להתקלח ולהחליף בגדים." הוא אומר. "אין בעיה, קח כמה זמן שאתה צריך." אני אומר לו.

לואי נפרד לשלום מכולם, והם מתכוננים ללכת. "אתה לא בא?" ליאם נעצר ושואל אותי. "אממ.. לא. קבעתי לעשות איתו משהו אחרי המשחק". אני עונה לו, יודע שזה יסבך אותי בצרות. גם ככה הוא חשד במבטים שלי ללואי. "הארי, גם אם זה נראה לך שאני לא רציני, אני רוצה להבהיר לך שאתה יכול לספר לי הכל ואני תמיד אתמוך בך." הוא אומר ואני מגלגל עיניים. "אני לא מבין למה אתה ממשיך עם החרא הזה." אני אומר ונשען על הקיר בכניסה למלתחות. "אתה ולואי נראים קרובים מתמיד כבר תקופה.. ופתאום יש לך חבר סודי שאף אחד לא יודע מי הוא. אני יודע לעשות אחד ועוד אחד הארי. רק משהו אחד אני לא מבין, לואי לא סטרייט? הוא לא יוצא עם ג'מה?" ליאם שואל ואני באמת לא יודע איך אני אמור להגיב בסיטואציה כזאת. הוא די גילה את זה לבד.. הוא משוכנע שהוא צודק גם אם אני אאשר לו וגם אם לא, מצד שני אני לא יכול פשוט לחשוף את לואי ככה בלי לדבר איתו על זה לפני. "אני לא יכול לאשר כלום וגם לא להכחיש, תחשוב מה שאתה רוצה ליאם, יום אחד אתה תדע את האמת." אני עונה, תשובה שדי מאשרת לו את החשדות אבל גם מבהירה שאני לא יכול לדבר על זה, אני מקווה שהוא יבין. "הבנתי, רק אל תסבך את עצמך הארי, תיזהר." ליאם אומר ואני מהנהן. "ביי אחי." ליאם אומר. "ביי" אני עונה, צופה בו מתרחק.