Young Blood-L.S

פרק-88:

~נקודת מבט לואי~
אני יושב על הספה בחדר המוזיקה שלי, משחק עם הגיטרה, מנסה ליצור חומרים חדשים, אך זה כאילו הארי מסרב לעזוב את ראשי. אני פורט בכעס על המיתרים, זה לא שאני כועס על הארי, אני לא יודע איפה הוא, והמצב הזה הוא שמכעיס אותי ומתסכל כל כך. אני ישר מתחבר לזכרונות מהיומיים האלה שהוא נעלם לי, כשג'מה עוד הייתה בבית חולים. הוא חייב להפסיק לשגע אותי בצורה הזאת. לא עובר לו רגע, ואני שומע את צליל הדלת שנפתחת, הארי עומד שם ונכנס במהירות. "הארי מה אתה עושה פה? איפה היית כל הזמן הזה? חשבתי שנבלה את היום ב.. אני לא מספיק לסיים את המשפט, להוציא את כל השאלות שבערו בי מאז שפקחתי את עיניי בבוקר וגיליתי מיטה ריקה. הארי לוקח את הגיטרה מידיי בהמירות, מניח אותה על השולחן בתנועה חדה ופשוט מרסק את עצמו עליי. שפתיו תוקפות את שלי באגרסיביות, בתשוקה, ואני זורם איתו, מזיז את שפתיי כנגד שלו, ופתאום כל הכעסים חולפים, המתח שהייתי מוצף בו עוזב את גופי, מתאדה ממני.

כאילו ומפנה מקום לתחושה המוכרת שאני אוהב.

הוא קם מעליי, מוריד את חולצתו ומכנסיו, נשאר בבוקסר בלבד, ואני כבר מבין לאן הוא חותר.. אפשר לשים לב ישר שמשהו איתו לא כרגיל, הוא נראה נסער ומודאג ממשהו, אבל אני חושב שהוא יעדיף לדבר על זה אחר כך, וגם הוא כרגיל מכניס אותי למערבולת של טירוף וציפייה לצעד הבא שלו.

אני מבין שהפעם הוא לא מתכוון לשחק משחקים. הוא מוריד את החולצה שלי, ידיו עוברות על הבטן שלי, מטיילות עד הקו של המכנס. לא הרבה זמן עובר עד שהארי חודר לתוכי בחדות, גורם לי לגנוח את שמו בקול בכל פעם שהוא חודר אליי בפראות, מזל שהחדר אקוסטי, אנחנו מחוץ לטווח השמיעה של אנשים.

הוא גורם לי לאבד את עצמי, להישאב אליו, להיזכר באהבה הגדולה שלי אליו, כאילו שאפשר לשכוח מזה..

"ל.. לואי" הוא גונח את שמי, וגורם לי לחייך בהערצה, לפקוח את עיניי ולהסתכל טוב על הגבר שלי, לדעת שאני גורם לו להרגיש את אותה האופוריה המענגת שהוא מעורר בי בכל מגע, אפילו הכי קטן.

לאחר עוד כמה דחיפות של האיבר שלו בתוכי, אני מתפוצץ, והנוזל הלבן שלי מתפרץ לכל מקום, בעיקר על הבטן שלי, אני יכול להרגיש גם את הארי מתפרק בתוכי, פיזית ונפשית. ועכשיו אני עוד יותר משוכנע שמשהו קרה לו, הוא בחיים לא התנהג ככה לפני. ועכשיו, אחרי שנפלנו ככה אחד לזרועותיו של השני, אנחנו מתארגנים ומסדרים את עצמנו בדממה, אף אחד לא מוציא מילה מפיו. המתח ששורר ביננו ומאיים להיקרע הולך ומתגבר, נראה כאילו כל אחד מחכה שהשני יתחיל לדבר, לא מוצא את המילים.

אני מחליט להיות הבוגר הפעם, אני לא מסוגל לראות את הארי במצוקה נפשית כזאת, אני יודע שהוא צריך אותי עכשיו, שאני צריך להיות שם בשבילו. אני חוזר לשבת לידו על הספה, מניח את היד שלי על ירכו.